24.8 על מה שופטים מםצח ברגים תר אחר דימפנה

יגיע לספט יחפש, אם ימצא יגש לדבר.
ניכר שהוא סחוט כמו שיראה מי שמלמד גור ועל הדרך גארו נוספים. אך נחוש.
"אני מרגיש שמשהו במשפט גרם לך להרגיש שהדבר נעשה שלא בצדק או עקום. אם כלפי אדם הדבר נעשה כלפי חברי הספט. אני מאמין שאיתך הדבר עשוי ללמד אותי ואותך דבר או שניים ולמנוע מצב בו את מרגישה שאין לביקורת שלך מקום"

היא בספט, עומדת עם שעון עצר בזמן שניקו רץ מעגלים סביב איזור האימונים בלופוס. היא נראית כאילו היא לא באמת ישנה מאז המוט. "אם הייתי חושבת שהיה שם חוסר צדק בוטה, מה שהספרות קוראת 'זועק לשמיים' הייתי מערערת על העונש, כמו שבלב שלם ניסה לעשות. אני לא חושבת שהיה צורך בזה, כי נראה שגם אתה וגם העיוורת לאמת וגם קול מרום הסכמתם בעניין." היא מהססת לשנייה לפני שם המעשה החדש, כאילו הייתה צריכה להזכיר לעצמה את השינוי. "אבל...לו אני הייתי במצב שבו היית אתמול, אחרי קרב, פצועה, מעוכה מכל הכיוונים ובתוך הרבה גארו עם הרבה זעם, אני חושבת שהייתי מחכה כמה שעות בעניין לחרוץ משפט על מישהו. עניין של גישה, ושתיהן כנראה לגיטימיות. אני כן אשמח לשמוע את הדעה שלך לגבי מה שקרה."

"כדי לצרוב פגע מסויים החוצה לפעמים צריך להשתמש בברזל מלובן. המעשים שלה בירח האחרון האלו בפני את השאלה האם עליה להישפט על הדרך בא היא צועדת כראגבש ואתמול קיבלתי את ההוכחה שלישית לסטייה מהדרך חוסר בפקפוק בסובבים אותה, כניעה לזעם ולבסוף פעולה מתוך הזעם שבאה במקום בו מצופה מהראגבש להחזיק את הראש שלו קר- איסוף מידע הבנת התמונה המלאה ותגובה בהתאם"

אחרי כמה שניות של מחשבה, דימפנה מהנהנת לאט, פעם אחת. "היא לא בדיוק הייתה דוגמה ומופת לראגאבש בחודש האחרון, זה נכון. בבירור היא לא מוכנה להיות בוגרת עדיין, למרות שפחות מוענים ממנה כבר הכריזו וזה לרוב לא נגמר באסון. ועדיין...על כזה דבר, על סטייה מדרך הישר שהיא רק זו - טעות, ולא עבירה, כשאף אחד לא מת ולא נגרם עדיין נזק בלתי הפיך - אני לא יודעת אם הברזל המלובן של פילודוקס הוא הכלי הכי נכון, איפה שחדות הלשון של ראגאבש אחר, או השראה ודחיפה מגאליארד, היו יכולות להוביל לתוצאה דומה עם פחות משקעים של טינה וספק."

"אם החזרתה של עיוורת לאמת לדרך שתגדיל אותה הייתה קלה יותר הייתי מסכים איתך. אך עד גזר הדין לא ראיתי אותה מצליחה לעמוד כראגבש על משהו שהרגיש לה לא נכון, הברזל החם מדי גרם לה להכריז 'זה חם מדי' כמו שהמלך הערום גרם לילד לצעוק 'המלך ערום' אם תשאלי את עצמך למה לא המשיכה לדרוש שזה חם עוד תגלי שברזל מלובן לפעמים צורב כתובות קעקע שמונעות ממך לצעוד בדרך הנכונה ושאולי גם היא בליבה ידעה זאת אך לא יכלה לדרוש זאת בעצמה. תכלס החלק הזה הוא יותר ניחוש שלי מאשר אמת מוחלטת. ולגבי הטינה והספק, החלמה של פצע כזה לוקחת זמן אבל זוהי האחריות שלי לתקן ולוודא שהפצע מחלים יפה ולא מעלה מוגלה ומותיר צלקת מכוערת"

"נכון. החלק הזה הוא באחריותך." דימפנה מסכימה עם המשפט האחרון בטון כמעט נוזף, אבל רק כמעט. "לגבי החלק שהיא התנגדה אליו, אם היא לא הייתה עושה את זה אני הייתי מתנגדת. בכל הכבוד, במשימת התגנבות לבית חולים אנושי, עיוורון זה אולי פואטי אבל לא מעשי ולא בטיחותי. את הבחורה העיוורת מישהו יזכור, וכן, זה חשוב להדריך ולהנחות אנשים באופן פרטני, אבל לי זה נראה כמו סיכון לא נחוץ של הרעלה ושל המשימה שהיא והלהקה שלה לקחו על עצמם, ועל גבול מתחם הסבירות." היא מושכת כתף אחת. "אולי היא הייתה צריכה להתנתק מהעבר שלה ומהמחנך שלה, ממה שהוא נתן לה, כדי לגדול ולהיות מי שהיא בלעדיו. אני מקווה שזה המצב. אין לי ספק בחוכמה שלך, מפתח ברגים, ואם אתה עומד מאחורי העונש עכשיו אחרי שעברו כמה שעות, נקווה שהוא ישיג את התוצאות הרצויות."

"האמת שקצת נבהלתי כשהיא לא אמרה שזה מוגזם בפעם הראשונה, הראש שלי התחיל לחפש איך לגרום לה לבעוט את החלק הזה אבך היא עמדה בזה ועכשיו נשאר שהיא תעמוד בשאר החלקים. זה יחזיר לארץ להקה חזקה יותר משהייתה כשהם ייצאו לדרך"

דימפנה מהנהנת שוב. "בסופו של יום, העונש הוגן. אחרי שננקה את כל שאר הקצוות, אם נעשה את זה נכון, הספט יצא מהעניין חזק ומאוחד יותר, במקום מסוכסך ומפולג."

"אלו בדיוק המחשבות שלי." הוא כמעט מחייך "דרך אגב איך התקדמו שיעורי הטיהור אצלך?"

"הסתיים. אני מאמינה שגם ניקו וגם שלג אפור למדו אותו בהצלחה."

(תבדוק עם מנחה לגבי שלג)

[אשאל את הזיידל]

"נהדר. חבל שחברי ספט וויתרו על ההזדמנות ללמוד ממך."

"אם לא ממני ועכשיו, ילמדו מאחרים ומאוחר יותר. כל עוד הם ילמדו זה לא משנה ממי." הוא מושכת בכתפיים בהבעה פילוסופית משהו. "אחרי המוט הבא אלמד את הגור טקס הקדשה ואם מישהו מחברי הספט לא מכיר אותו עדיין הם יוכלו להצטרף, כמובן."

"טקס מספר שתיים שאני חושב שכל חבר ספט צריך לדעת" רובין מהנהן. "בחרץ להתחיל בללמד טיהור בגלל הבקשה שלי או בגלל שבעיניך הוא חשוב יותר מקידוש?"

"גאיה נתנה לנו די והותר כלים כדי שאפשר לעבור לאומברה בלי כלום ולעשות את העבודה שלנו. קידוש הוא חשוב אבל הוא מותרות, לא כורח. טיהור הוא חלק מהמשימה הקדושה שלנו כלפי גאיה, כלי חיוני בקיום המטרה שלנו." היא מושכת כתף. "שלג אפור ביקש ללמוד, וזה טקס פחות...מטאפיזי מקידוש. קל יותר ללימוד עבור גור שעדיין צובט את עצמו כמה פעמים ביום כי הוא לא מאמין שזה אמיתי."

רובין מהנהן בהערכה על ההסבר

"אני מקווה שהוא יעבור את שלב הטראומה בקרוב וימצא גם את השמחה בלהיות גארו. זה לא קל לו." דימפנה אומרת, סביר שבעניין הגור שלה. "הוא חכם, ולומד, ואין לו פחד - כלומר, להפך. הוא מפחד מהכל, אז איום אחד שקול בעיניו לאחר. מצד שני הוא לא בכה כבר איזה שלושה ימים."

"לא יכול להאשים אותו. הרבה חברים בשבט שלנו הם אלה שנשברו בשבט שלהם וחלקם לא ניגשים למבחן הבגרות אלה נמצאים תחת חסוץ השבט ונלחמים איתנו עבור גאיה"

"אני לא חושבת שזה עניין של שבט. יותר עניין של כל המשפחה שלו נרצחה לו מול העיניים, הוא הגיע לחיים חדשים ולא מובנים בגיל מאוד מאוחר, ואז הנקסוס קרולר. זה יכול לקרות לכל גור מכל שבט. אני מדברת איתו עברית ולא אירית, זו כבר נחיתה יחסית רכה לפיאנה." היא חצי מחייכת.

"הו ואו. את החלק הזה לא ידעתי עליו. בהחלט נחיתה לא רכה לעולם. חשבתי שהתכוונת שהוא בוכה מההלם הראשוני אבל אין ספק שהמוות הרב של אחינו הוא מקור לצער וכאב רבים מאוד." הוא עוצר לרגע "בסוף הופכים אדישים, זוכרים שאחינו עשויים לא להיות פה מחר גם בריצה הפשוטה ביותר." מחשבה נוספת "ושאולי צריך לתכנן את העתיד ואפילו את העתיד הרחוק אבל לחיות את העכשיו. העבר תמיד מזכיר כמה מחורבן." חיוך מר מתוק על השפתיים שלו

"ההווה הוא הדרך שלנו לפצות על העבר, איכשהו. אני מנסה להראות לו שגאיה ולונה נתנו לו את היכולות והפוטנציאל והכוח לא להיות חסר אונים יותר בפני דברים שמאיימים עליו. אנחנו הדברים שמפלצות מפחדות מהן, אחרי הכל." היא נראית משהו בין מודאגת לפילוסופית בכל הנושא. "הוא יבין בסוף. זה לא שהקיום שלנו כולו רע, יש בו גם די הרבה מהטוב."

"היה רק רע אז כולם היו מתאבדים לתוך התולע. עוד סיבה למוטים, פריקה"

"גם. במוט הבא נעשה טקס מוות לתמרות עשן כמו שצריך, בדרך הפיאנה. שזה די דומה לדרך מכרסמי העצמות רק קצת יותר טקסי ואולי עם אלכוהול יקר יותר. אולי זה יעזור."