10.9.19- לב לאמת

אוון תחפש את רוהאן. איפה תמצא אותה?

בקיירן באומברה, יושבת לצילו של עץ תפוזים ותופרת בשלווה.

אוון מתיישבת ליידה
״יום טוב לב בטוח אני באמת שמחה לראות אותך שוב בקיירן.״

לב בטוח מרימה את מבטה מהעבודה עם חיוך. "טוב לראות אותך, עיניים חודרות. אני שמחה לחזור."

״כן ... האמת היא שעיניים חודרות הוא לא שם המעשה שלי יותר... בעקבות עונש שקיבלתי ממפתח ברגים השם החדש שלי הוא עיוורת לאמת״

רואהן נראית מודאגת. "מה קרה?"

״סיפור ארוך״
אוון נאנחת לרגע ומסתכלת אליה במבט רך. אחד שהיא לא מראה לאנשים אחרים
״סיפרתי לך על מה שקרה עם אמא שלי נכון? שהיא הייתה עדה להשתנות שלי ואיבדה את שפיותה?״

"לא חושבת שסיפרת לי על זה. היא בת אדם רגילה?"

היא מהנהנת
״ובחודש האחרון החלטתי שאני אקח את זה על עצמי לאתר אותה שוב... ולמחוק את הזכרונות האלו כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות את חייה״ היא ממשיכה להסביר עם קול עצוב
״פניתי לכל מני גארו שיהיו מוכנים לעזור עם המשימה... מפתח ברגים היה אחד מהם.
הוא אמר בברירות שהיא סכנה לרעלה ושצריך... להרוג אותה- וזאת הייתה אמירה שהתנגדתי אליה קשות. ואז לאחר השיחה שלנו הוא המשיך לדבר על הנושא עם האלפא שלי, ׳קול מרום׳ והעביר לו את הסמכות לקבוע את הגורל של אימי משום שאני הייתי מוטת מדי.
אבל על השיחה הזאתי שמעתי ממקור לא לגמרי אמין. ובמקום לשמור על קור רוח ולהקשיב למפתח ברגים. הזעם השתלט עלי וקראתי עליו תיגר מלא בשנאה לא מוצדקת...״
אוון מורידה את הצעיף שלה וחושפת לרוהאן צלקות מסימני נשיכה של גארו מסביב צווארה.
״לכן נענשתי על כך שנתנתי לרגשות שלי לעוור אותי ולהכשיל אותי. גם כראגאבש וגם כגארו. ושינוי שם המעשה היה אחד מהעונשים...
זה לא קל להתרגש לשם המעשה החדש. אבל כרגע אני אשתמש בו ללא היסוס עד שינתן לי אחד ראוי יותר״

רואהן מקשיבה בדממה לסיפור עם פנים חתומות.
"אני בטוחה שתרוויחי שם חדש ומתאים יותר בעתיד." היא אומרת בקול שמנסה להיות אופטימי אבל ברור שיש לה דברים אחרים על הראש. "למה מפתח ברגים חושב שלמחוק את הזיכרון שלה לא יספיק?"

“היא מוחזקת באיזהשהו מוסד לחולי נפש... הוא חושד שהיא סיפרה את סיפורה לבני אדם אחרים...
אני נשבעת... גם אם אני לא האחת שתקבע את גורלה בסוף אני אנסה להטות אותו הכי הרבה שאוכל״

רואהן שותקת כמה רגעים.
"אני חושבת שטוב שההחלטה בידי קול מרום ולא בידיך."

מעץ התפוזים נופלים שני תפוזים גדולים וכתומים, בשלים לגמרי

זוהי איננה עונת התפוזים - יש לציין

״אני יודעת״ היא אומרת בעצב
״זה עדיין מתסכל אותי שהיא צריכה לעבור את כל זה... זה פשוט לא הוגן...״ אוון אומץ בטון ממורמר. רוהאן עד בטוח תשים לב של ראגאבשית יש פחות composure ברגע הזה. ושהיא לא מדברת אליה כעיוורת לאמת אלא כאוון

רואהן מחייכת בהכרת תודה אל העץ כשהתפוזים נופלים.
"החיים לא הוגנים" היא אומרת כמעט בקלילות, כמי שהשלימה עם זה כבר ומתכופפת להרים את התפוזים. "קחי תפוז" רואהן אומרת ומושיטה לה אחד מהם.

היא לוקחת את התפוז מקלפת אותו ומתחילה לאכול את הפלחים. אחד אחד.
״במהלך העונש שלי... אני אמרתי שאני גם אהיה עדה לגורל של אימי. שאני אחווה את האמת הכאובה במו עיניי...
גם לך היו תקריות כאלו... נכון?״

לתפוז אין טעם של תפוז. למעשה הוא בכלל לא מרגיש לעיוורת לאמת כמו אוכל אלא יותר כמו זיכרון. יש לו טעם של התחלה חדשה ועבודת אדמה, טעם של שמש מלטפת והמליחות של האויר ליד הים. אוון יכולה כמעט לשמוע את רעש הרכבת שמגיעה לתחנה וכמעט להריח את הריח של הים.

רואהן מקלפת גם היא את התפוז ומתחילה לאכול אותו לאט, היא לא נראת מופתעת מהטעם שלו ונראה שהיא ציפתה לזה.
"בערך כן" רואהן עונה בקצרה ואפשר לראות את הכאב חולף בעיניה. "קיאן סיפר לך?"

״הייתי עדה לזיכרון הזה בריצה שהייתה לנו לפני כמה שבועות.
אני בטוחה שזה היה קשה״

"תמיד ידעתי שיהיה לי מבחן קשה יותר. המחנכת שלי דאגה שהמבחן שלי יהיה דבר שיעצב אותי להיות הגארו שהיא מצפה ממני להיות." רואהן אומרת, נשמעת מעט מנותקת.

״אני לא חושבת שאמא שלי הייתה שמחה לשמוע שהיא חלק ממבחן...״ היא אומרת במרמור.

"החיים הם רצף של מבחנים, חלקם קלים וחלקם לא. הבחירות שאת עושה הן מה שמעצב אותך כגארו. הרבה פעמים הבחירה הקלה היא לא הבחירה הנכונה והאיכות שלך מתגלה כשאת בוחרת נכון אף על פי הקושי." לב בטוח אומרת, ולכמה רגעים נשמע כאילו היא מצטטת מילים של מישהו אחר.

״אני פשוט מקווה... שהבחירה שתתבצע בסוף תהיה הכי טובה בשבילה... אני יודעת שזה מאוד נאיבי מצידי אבל שתינו נדפקנו מהקללה הזאתי.
זה מרגיש לי רע שהיא נשארת מאחור ואני מתקדמת הלאה״

"אני בטוחה שקול מרום יבחר בדרך פעולה הראויה ביותר."

״אני גם סומכת עליו. אכפת לו כאילו אני אחותו הקטנה״ היא אומרת וטיפה מסמיקה

"זה טוב. חשוב להיות מסוגלים לסמוך בדברים כאלה על בני להקה. אני מקווה שגם לי יהיה את זה." רואהן אומרת עם מבט נוגה.