פרי הזיכרון 25.9.19

אילין שלא ביקרה בקיירן זה זמן מה, מוצאת את עצמה תרה שנית את האדמות המוכרות. היא נראית שקטה מהרגיל.

פרי הרוח יושבת על סלע בסמוך למגורי הקיירן, לוגמת מספל ומביטה בעננים. "שלום." היא אומרת בידידותיות כשזכריני חולפת על פניה.

זכריני מסתכלת עלייה רגע במבט מושח דעת. היא מתקדמת לעברה לאט בצעד מהורהר, ומסתכלת גם למעלה. "מה  את רואה שם?"

"יפה היום." היא עונה בפשטות, מחייכת.

היא ממצמצת, נראית מופתעת, מסתכלת שוב למעלה שוב כאילו בפעם הראשונה מבחינה בדבר. "אה. נכון. לא שמתי לב..."

"מה שלומך?" שואלת פרי הרוח.

היא נאנחת. "..קשה. מאז שהאלפה הקודמת שלי עזבה הרבה דברים השתנו. וצריך למצוא להם מכום חדש. אני לא רגילה להיות זו שמנחה את השינויים האלה...ואני.." היא באה להמשיך, נראה שכבוד עצמי או משבו אחר עוצר אותה. "איך אצליכם בטרטוריה?"

"מעניין." פרי הרוח עונה. "יש הרבה מה לחקור והרבה מה לעשות. אנחנו רוצים להתחיל לפעול נגד כימיקלים לישראל בהקדם."

היא מטה את ראשה הצידה " כבר פתרתם את כל האיומיים בתוך הטרטוריה?"