6.11, אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב

פרי הרוח יושבת על הסלע האהוב עליה, שותה את חליטת הצמחים הקבועה שלה, מביטה בעננים ומזמזמת לעצמה מנגינה עליזה. כמה נחמד יהיה אם היא תפגוש במקרה פיאנה חביב ונחמד.

היא רואה את קיאן מניח פינג'אן עם פולי קפה שחור, הפולים נצלים ומעלים עשן סמיך. קיאן נושם את האדים ולאחר מכן הוא מכניס את ידו אל הקפה כשעדיין בוצ'י ומגילת קלף. הוא מתחיל לצייר עם פולי הקפה גליף של תהילה, גליף של אבות, גליף של עבר וגליף של זיכרון. לאחר מכן הוא מצייר משהו שנראה כמו מפה. הוא מזמזם שיר באירית ואז עובר לשיר בעברית "סימן שאתה צעיר." לבסוף כאשר הקפה אוזל וכולו נמצא מרוח על הקלף קיאן שורף את הקלף ומסניף את האדים. נראה שהוא שקוע בטראנס שנמשך כדקה.

אז בז לאלים הולך ומוציא משקיק גבינה. הוא מתחיל להסתובב ברחבי הקיירן ממש סמוך למרתה.

"צהריים טובים!" מברכת אותו פרי הרוח. "זה היה לכבוד הפרש?"

"אפשר להגיד." קיאן משיב לה, "זהו טקס העבר המפואר."

"אה!" קוראת פרי הרוח, סקרנותה ניצתת מיד. "אפשר לשאול מה ראית?"

"עדיף שלא." קיאן משיב לה, "אני מעדיף להבין קודם כל את מה שראיתי. מה שלומך פרי הרוח? כבר עונה שאת פה, מדוע טרם ביקשת להצטרף אל הספט?"

"שלומי טוב, תודה." אומרת פרי הרוח, שלא נראית מוטרדת כלל מכך שבז לאלים בוחר לא לחלוק איתה את המידע. "וביקשתי - הלהקה בתהליכי קבלה לספט. אני מקווה שנוכל להכריז על הצטרפותנו במוט הקרוב. מה איתך? מה שלומך?"

"מקווה עבורכם." קיאן משיב לה, "המצב דיי חרא. החורף הגיע ועבורי הוא הולך להיות החורף הקשה ביותר. אני משתדל שיהיה כמה שיותר טוב."

"אפשר לעזור איכשהו?"

"אני מתכנן התקפה גדולה על עזה," קיאן אומר לה. "אני צריך אנשים. אבל בכללי, יש גם מספר דרכים אחרות. יש לך שיר שמח, גליארדית?"

פרי הרוח מחייכת, מביטה שוב בשמים לרגע, ומתחילה לשיר בקול ערב.

"בסוף הכל יסתדר, בסוף הכל יסתדר,
על הצד הטוב, הטוב ביותר.
כן, על הכל נתגבר, כן, על הכל נתגבר,
כבר חצי מלא ויש מי שימלא את החסר.

הבוקר יעלה,
השמש תזרח,
הציפורים, כמו בסיפורים, יזמרו שבח.
היופי יתגלה בין כך ובין כך,
ולא תהיה יותר ברירה,
רק נחייך ונשמח.

בסוף הכל ישתלם, גם הכאב יעלם,
תראו איך הכל יבוא על מקומו בשלום.
ובן ישי יגיע,
עידן חדש יופיע.

הבוקר יעלה,
השמש תזרח,
הציפורים, כמו בסיפורים, יזמרו שבח.
היופי יתגלה בין כך ובין כך,
ולא תהיה יותר ברירה,
רק נחייך ונשמח,
רק נחייך ונשמח."

הבוקר יעלה:

"זה היה יפה," קיאן אומר לה. "תודה. רואהן, אחותי, בטוי תאהב את השיר. מי זה בן ישי?"

"המשיח. ישי היה אביו של דוד המלך."

"אה." קיאן אומר ונראה מעט מאוכזב. "מעניינים הסיפורים של הארץ הזאת. משונים מעט."

"למה משונים?"

"הם... לא אירים."

פרי הרוח צוחקת קצת. "אני לא מכירה סיפורים איריים... אבל אני בטוחה שהם מאוד שונים מהסיפורים המקומיים."