שלשלאות שמיים 07.11

במהלך היום לקראת אחה"צ / לקראת ערב דימפנה מקבלות טלפון מצ'ארלס שברצונו להיפגש עמה ועם זכריני בהקדם. זכריני לא זמינה ולכן רק עם דימפנה. עדיף במיקום פרטי בו אפשר לשוחח באופן פתוח. הוא מוכן להציע את אחד מנכסיו באיזור המרכז/דרום לאירוח או להגיע אלייך.

(מטעמי אינפליי הפגישה מתקיימת בפועל ברביעי בבוקר)

בטלפון, דימפנה נשמעת כבויה ועייפה, מציינת שיש לה מקרה חירום משפחתי קטן ומבקשת להפגש ליד בית חולים אלי"ן בירושלים. אם וכאשר הוא מגיע, היא לבושה בשחור כרגיל אבל השיער שלה מוסתר תחת כיסוי ראש גבוה מבד שמאפשר לה להיטמע בלי שאלות בכמעט כל קבוצה של דתיות בירושלים. אם הוא בוחן אותה בעיון, ייתכן שהיא לא ישנה כבר אי אילו ימים וריח עדין של בית חולים מקיף אותה.

הוא מגיע מחוייט שחור כאיש עסקים, כאשר רואה את חזותה ומכיר בריח הוא פונה אליה "שלום לך דימפנה, טענת שהיה מקרה חירום ואני רואה כעת שאת לבושה בצורה שמרמזת על אבל ו..." הוא לא משלים את המשפט, פניו מזדהות משהו אם כי לא נראה שהוא מסיק מסקנות "תרצי לדחות את השיחה למועד המוט? אני אבין ואכבד". הוא מאוד אמפתי בצורת הביטוי ומשדר פחות דיסטנס וביטחון/יוהרה מבדר"כ

"אני תמיד לובשת שחור. השאר הסוואה עירונית. למדתי שלא מסתכלים כאן מקרוב על נשים שלבושות כמו יהודיות אדוקות, זה עוזר לי להיטמע." היא נדה בראש קצרות. "ה...מפגש השבוע יהיה עמוס. איבדנו חבר אתמול, אבל להימנע משיחות לא יחזיר אותו, ולא צריכים אותי חזרה בבית חולים לעוד שעה שעתיים. אפשר לדבר." הטון שלה חסר הבעה ורגש פרט לעייפות.

"בסדר גמור, דבר ראשון אני משתתף בצערכם, דבר שני" הוא מביט סביב לראות שאין אנשים קרובים אליהם או מצוטטים "ארצה לדבר באופן פתוח, האם את מחשיבה את המקום הזה כלגיטימי לכך שנמצא מקום טוב יותר לשיקולך?"

"בוא ניגש הצידה, אני מכירה מקום בטוח." היא מובילה לחורשה מאחורי בית החולים, תחת כיסוי של עצים ומחוץ לטווח ראיה של מצלמות ואנשים, ושולפת מראת כיס. "ידידותי בצד השני, לפחות לפי הבדיקה שלי לפני שעה. נתראה שם." והיא עוברת לאומברה.

הוא מהנהן, שולף גם כן ועובר.
הוא מחזיר את המראה לכיסו וטופח קלות על בגדיו כאילו נדבק אליהם אבק. "טוב לענייננו. לאחר השיחה שלנו, אני וזכריני ישבנו לשוחח, התנצלתי, לחצנו ידיים וסיכמנו על התחלה חדשה וטובה יותר. היחידים שאני יודע שמכירים את האירועים בתמונת מצבם המלאה כפי שיהיה אפשר לקרוא לה, הם אני וזכריני כאשר לך סופר רבות ולכן גם לך מידע רב בנושא. לכן אני לא מבין כיצד הגיע המידע על האירועים לבטא שלך חרמש דמים, אשר מכפיש את שמי בספט, בינתיים בפני חברת ספט אחת בוודאות שאני יודע עליה, בטענה שאיני יודע להתנצל או לשמור על הרעלה. האם ידוע לך כיצד הגיע לו המידע הזה או מה האינטרס שלו בהפצת שמועות שליליות? ניסיתי לשאול אותו בעצמי, אך הוא סרב לשתף פעולה"

היא שוקלת את העניין לרגע ונראה שהיא מעבירה בראש כמה תשובות אפשריות, ואז נדה בראש שוב, בתנועה חדה. "במחשבה שניה כנראה שעדיף לדבר על זה במוט. סליחה שגררתי אותך עד ירושלים, אם הייתי יודעת שזה העניין הייתי אומרת לך לא לטרוח לבוא. חשבתי שזב משהו חשוב. אלה לא שאלות שאתה צריך אותי כדי לענות עליהן, סביר שאתהיכול להגיע לתשובות בעצמך. יש לי טיפול שיקומי עבור ילדה בת ארבע לארגן וחבר להקה לקבור. חשבתי לבקש את עזרתך בעניינו, אבל אני רואה שאין טעם. המשך יום טוב לך." היא מביטה במראה שוב ומתחילה לעבור חזרה לפיזי.

הוא מהנהן, נראה שיש לו תשובות לענות לך אבל חותם את זה כרגע ב- "נשוחח במוט" בעוד עובר והולך משם.