13.12, וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ

"15. די מאוחר."

"למה? זה גיל די רגיל לשינוי ראשון. אני הייתי בת שש עשרה."

"שמעתי שהרבה משתנים לפני" היא מושכת בכתפיה.

"יש ויש. בת כמה את עכשיו, אגב?"

"18 ומשהו."

"זה בטח היה מוזר. לגלות על כל זה פתאום."

"לא האמנתי למחנך שלי כשהוא סיפר לי." היא אומרת בחיוך. "אני מניחה שזה קל יותר כשגדלים בתוך האומה."

"כן. לי סיפרו רק כשהייתי בת שתים עשרה, אז גם אני הייתי קצת בהלם בהתחלה."

"השינוי הראשון שלך בטח היה די קליל, לא? לפחות בהשוואה לשינוי ראשון"

"כן. יש לי שמונה אחים קטנים, וכשהיה ברור שהשינוי שלי מתקרב סבתא שלי לקחה אותי לטריטוריה של הלהקה שלה, שלא אפגע באף אחד. גרתי שם כמה חודשים לפני שהשתניתי. זה עדיין היה מפחיד, אבל היו לידי גארו שריסנו אותי ועזרו לי להתמודד עם זה."

"לי בעיקר היה מזל, המחנך שלי מצא אותי לפני. הוא נתקל בי במקרה ושם לב לזעם."

"וואו. כנראה שנועדת להתחנך אצלו."

"כן, הוא לימד אותי את רוב מה שאני יודעת"

פרי הרוח מחייכת. "גם סבתא שלי."