15.12 כשכוש זנבו של ראקון קטן

בבוקר היום, דימפנה מחפשת את גורי הראקון בסביבת הקיירן לצורך היכרות ולהבין מה הם בעצם עושים שם.

היא מוצאת רביעית ראקונים, משוטטים ומחפשים אוכל.

נראה שהם לא מוכנים לאכול אוכל שסתם הונח ברחבי הקיירן.

"בוקר טוב." היא הגיעה מוכנה מראש ומניחה בפניהם קערה ובה ארבע ביצים לא מבושלות ומגוון ירקות ופירות. "מה שלומכם?"

הם מסתכלים ימינה ושמאלה, ואז השגר קופץ אל תוך הקערה וממנו מסתכלים חבורת ראקונים שבעים ומאושרים.

היא נושפת צחוק. "אני אניח שיותר טוב. רציתי להכיר אתכם יותר טוב, אם אפשר."

אחד מהם מהנהן ומתסכל עליך בעניין, השאר אוכלים.

"מה בעצם הביא אתכם לקיירן? שלג אפור אמר שאתם הקשר של הלהקה שלו לראקון, אבל עד כמה שאני יודעת הם רצים אחרי טוטם הראקון, אז...למה כאן? ולמה אין להם קשר חזק יותר?"

"מה הביא אותנו לקיירן?
פעם היה תאורג, קצת תולע. אבל בחור חביב. קרא לכל הטוטמים להגיע לקיירן. הבטיח עמוד גדול שיגיע עד השמים, הבטיח אש חמימה.

אנחנו הגענו, הוא מת. עשו לנו מזבח, התרצינו, נשארנו

למטרופלין יש ראקון משלהם, הראקון שליחה של חיפה. אנחנו שגר, ילדים של ראקון"

אחרי כמה רגעים זה חשיבה על גארו שעשויים לענות לתיאור המאוד לא מחמיא הזה, דימפנה מציעה "מחלקה ראשונה? או גרינפינגרז? אני כמעט בטוחה שמחלקה ראשונה היה שומר האדמות לפני גרינפינגרז, ושמעתי עליו כמה סיפורים מסמרי פרווה, אבל הוא נהרג לפני שהגעתי לטריטוריות האלה. מה התבקש מכם, תמורת ההבטחה למזבח והגנה ונוחות בקיירן?"

"אנחנו מכירים את מחלקה ראשונה, הוא היה ראקון קצת מוזר, הוא היה שומר האדמות אחרי מחלקה ראשונה. אנחנו מכירים את גרינפינגרס, הוא עדיין חי, הוא לא מת"

אחרי רגע נוסף של מאמץ להיזכר בחוליה החסרה שלה, דימפנה עושה פרצוף. "טוב, אם היה מישהו בין שניהם אני לא יודעת מי הוא היה, ולא מצליחה לחשוב על מישהו שנהרג או עזב והיה תאורג כמו שאתם מתארים. לא משנה. נחזור לשאלה הקודמת, מה התפקיד שלכם כאן?"

הם ממצמצים וחוזרים לאכול

היא מטה את הראש מעט הצידה. "אתם יכולים לא לענות, אבל אז אני יכולה להניח שאתם כאן רק כדי שיאכילו אתכם, רק לקחת ולא לתת. אם הראקון לא מאכיל את ילדיו, זו לא בהכרח אחריותם של הגארו לטפל בזה. שמתי לב שאתם גם לא טורחים להאכיל את עצמכם ממה שמפוזר סביב הקיירן, אלא מצפים לאוכל שמוקדש לכם אישית." מהנימה שלה לא לגמרי ברור אם זו שאלה או לא.

הראשון אומר
"אתם הבטחתם את האוכל שסביב הקיירן לחוקוקיהו, את רוצה שנילחם בו?" הם נשמעים כאלו זה לא רעיון שהם בעדו
אחד אחר אומר "אנחנו עוזרים הרבה ועושים המון. בלעדינו היה משעמם פה, היה הרבה יותר אורגת, ולימדנו גארו מתנות"
ולבסוף אחד נוסף מוסיף "אנחנו חשובים, וקרן אור הבטיח שלא יגרשו אותנו"

נרשם רגע של גלגול עיניים כששומרת האדמות מגלה עסקה נוספת שאף אחד, כולל חוקוקיהו עצמו, לא ציין בפניה אבל מובן שהיה נעלב על עמקי נשמתו העכברית אם מישהו היה מנסה להפר.

"בכל הכבוד הראוי, קרן אור צעיר פחות משבוע ולא לגמרי בפוזיציה להבטיח דברים עדיין, אבל זה יילקח בחשבון. שני הדברים האחרים מהותיים יותר. אני אשמח לשמוע איך אתם נלחמים באורגת, למשל." לא נשמע שהיא לא מאמינה להם, הקול וההבעה שלה משדרים עניין אמיתי.

הם מרימים את גבותיהם בהבעה יחסית אנושית של "???"


דימפנה מקבלת יותר תחושה של עם מי היא מדברת
רוח ילדותית של cunning, אבל לא נראה שהם משקרים לשומרת האדמות שמולם

היא יודעת שהם רוח של cunning ולכן לא טורחת אפילו לבדוק בצורה על טבעית אם הם משקרים או לא.

"בסדר. הבנתי." יש נימה מסוימת של תסכול בקול שלה. "אני אדאג ששלג אפור והמשגיחים האחרים ישאירו אוכל ספציפי עבורכם, אבל הוא לא יהיה במקום אחד ולפעמים הוא יהיה חבוי איפשהו. תקראו לזה משחק, או אתגר. שיהיה קצת מרגש." ובעיקר לא מקובע. "אמרתם שאתם מלמדים מתנות? אני צריכה לדעת איך לדבר עם רוחות פחות משכילות מכם, שמדברות רק שפת רוחות."

(שמתי רינאון קבוע בהתאם ויש לי את הנק"ן הדרוש)

נראה שהם מתרגשים מכך שאת הולכת להחביא להם אוכל. אחד מהם מהנהן בהתלהבות יותר מהאחרים ואומר "להחביא גם לך משהו? עכבישים? חתולים? זהב?"

מהחלק השני נראה שהם התעלמו במופגן, יתכן שזה כי המבחן כבר התחיל

"אמ...חתולים לא, אסור להכניס לבאון. אמרתם שאתם לא רוצים לעצבן את העכברים ובנושא הזה גם אני לא. עכבישים, גם עדיף לא להכניס, ובזהב אסור להשתמש בצורה קלת דעת כי הבאן של העורב." היא סופרת את האיסורים על האצבעות בתיאטרליות מסוימת. "לא, אני חושבת שאני אסתדר בלי שתחביאו עבורי דברים, תודה."

היא לא חוזרת על הבקשה שלה, אם הם לא בקטע תהיינה רוחות אחרות שאולי יסכימו.

הם מהנהנים בנוגע לעובדה שהיא לא רוצה שהם יחביאו לה דברים.
ושואלים אותה "את יודעת לדבר עם הגורים?"

"איזה מהגורים?"

"לא יודעים, את אפילו לא יודעת שחוקוקיהו אוכל את כל מי שאוכל אוכל בקיירן.
אבל את רוצה לדבר איתנו, למה שנלמד אותך?"

היא עונה לאחר רגע של מחשבה. "אני שומרת האדמות כאן, ולונה לא בירכה אותי בגישה טבעית וקלה לרוחות. לרוב זה אפילו להפך. אבל כדי לעשות את התפקיד שלי טוב ונכון, גם עבור הקיירן וגם עבור חברי הספט והרוחות שמשתפות איתם פעולה, אני צריכה להיות מסוגלת להבין את כל הרוחות, כולל אלה שלא מוכנות או לא יכולות לדבר שם אנושית או שפת גארו. אני מדברת איתכם כי מההסברים שקיבלתי עד עכשיו לא היה ברור לי איך הגעתם לכאן ומה אתם עושים. עכשיו הסברתם לי, ואני יודעת את מה שהסברתם לי. כשדיברתי עם חוקוקיהו למשל, הוא סיפר לי על המשפחות השונות של העכברים, אבל לא אמר כלום לגבי אוכל. אז עכשיו, כשאמרתם לי, גם את זה אני יודעת. אולי אם לא הייתי מגבילה אותו ללדבר איתי עברית הוא היה אומר לי יותר. לשמוע ישירות מרוח בלי תרגום זה חשוב ותורם ליחסים בריאים יותר עם הרוחות. בנוסף, הצורך להסתובב עם תאורג לתרגום הופך אותי לנטל על אחרים, וזה לא בריא לי, להם או למישהו."

"אבל למה שנלמד אותך?" הם חוזרים על השאלה שלהם בחוסר שביעות רצון מובהק מתשובתה של דימפנה.

נראה שבאזור אמצע התשובה הארוכה הם השתעממו ממנה

היא מסתכלת בהם בתסכול. "הייתי יכולה לפנות לכל רוח בספט. למה אתכם? בכנות? כי אני מנסה לראות מה התועלת שלכם לספט הזה ואמרתם שאתם מלמדים מתנות. תוכיחו."