רשת שורשים 18.12.19

המצלמה מתמקדת בגרינפינגרז ובשלג אפור לאחר מה שבברור הייתה שיחה ארוכה. כוסות תה ממלאות את שולחן הפיקניק שסביבם, "אז מה שאני אומר בעצם" מסיים רפאל. "הוא שחקרתי את עץ העורבים, האלון הבודד ועץ הדינוזאורים וקצת הצלחתי להבין מה הוא עשה. הוא לקח רוחות צמח ממקור משותף. כאלו שיש בניהן קשר, ואז כבל אליהן רוחות ששונו או הושחתו בצורה שנועדה להשפיע על השלם שלהן, ופיזר אותן ברחבי איזור ההשפעה שהוא ארץ ישראל. אותו עיקרון יכול לעבוד לטובתנו. אנחנו יכולים לקחת עץ מסוג מסויים ושנולד מאותו מקור, נגיד זית, ואז לשתול אותם ברחבי הארץ במרחבים המוגנים בידי להקות ותוך כבילה של רוחות מגנות ומסייעות להם אשר מתאימות למהות השינוי שאנחנו רוצים לעשות. בצורה זו אנחנו יכולים לנסות לשנות את המהות של ישראל עצמה. או הערים שלה. זו התוכנית שחשבתי עליה".

"אבל גרינפינגרס, מה בדיוק אתה רוצה לשנות במהות של ישראל?"

"היא משוסעת ומפוצלת. לא עומדת האידיאלים של עצמה. לא מגשימה את החלום שלשמה היא נבניתה. יש הרבה תולע בשסעים הללו. הייתי רוצה לעבוד כדי לאגד אותם יחד".

שלג אפור כאילו מדבר חצי אל עצמו חצי אל גרינפינגרס "אתה רוצה לאגד את השסעים בארץ באמצעות עצים... באמצעות שורשיהם של עצים המייצגים את מהות החלום לשמו נבנתה וכנגד התולע... אני צודק?" הוא שואל בבלבול ולוגם מהתה שלו

"אתה צודק. לאנשים במדינה הזו, לדברים במדינה הזו, יש בעיה להתחייב לחזון המשותף שלהם. אנשים כאן מרגישים שהם לא כולם חיים באותו מקום. אין תחושה של... שותפות. וזה מתבטא גם באומברה".