30.1 זכרון החובות - טייק שני

היא נראית מעט מתרגשת שמישהו מוכן להשקיע זמן לבנות עבורה משהו, כמעט כמו ילדה קטנה שמציעים לה צעצוע "אםם... אם יש לך את הזמן בלהשקיע בזה... אני מאוד אזמח! לבנות יחד לצערי פחות יש לי זמן, אני באמצה תהליך בנייה של פטיש, ממש עם החבר שלך גרינפינגרס בעצם" היא מחווה לעבר שולחן שסמוך לשלה שכנראה יש עליו כל מני מכשירים טכנולוגגיים הרבה יותר מתקדמים מאלו שעל השולחן של זכריני
"אולי גם הוא ישמח לאיזה כוורת... מאיפה למדת נגרות?"

"ביסודי" צוחק דניאל "וזה נקרא 'מלאכה'". הוא מסתכל על השולחן. "צ'יק צ'אק יהיה לך פה יותר נעים, אני צריך ממך רק 2 מוטות שיהיו באורך 120 ס"מ. אני אסע להביא את שאר הדברים.
לפני שהוא הולך "אולי תלמדי אותי לבנות פטיש בעתיד" הוא מחייך והולך מהר.

"פפפטטט. אתה זוכר משהו שלמדת ביסודי? מרשים. ואתה לא צריך להביא כלום, יש פה הכל." היא פותחת ארון שסמוך לשולחן של רפאל, שמכיל כלי נגרות שונים (כנראה כאלה שרפאל משתמש בהם לפרויקטים האדריכליים שלו) "...ותזכור שכל עוד אתה לא באזור האורחים אתה לא יוצא לי מטווח הראייה כן? בלי ליווי אתה עובר על חוקי הקיירן, ואז יתלשו גם לי וגם לך את הזנב."

"אה סבבה, שכחתי" הוא מפשפש בערימה ומוציא 2 מוטות באורכים שונים.
לאחר מדידה, מתחיל לנסר אותם לאורך אחיד של 120 ס"מ.
הוא מודד את אורך השולחן בעזרת חבל בישול שהוא מוצא "נראה לי כדאי שזה לא יהיה מניילון שלא יפריע לזן שלך".
הוא מקבע את המוטות משני צידי השולחן ומותח את החוט בינהם.
"עכשיו אפשר לשבת ולקשקש בזמן שאני אראה לך איך את עושה סדר"
דניאל לוקח פלאייר ואטב משרדי. הוא מיישר את האטב ומלפף סביב הידית של הפלאייר אך משאיר כמו וו קטן.
תולה את הפלאייר "וווואלה!" הוא אומר

איילין מחייכת חיוך אמיתי שרואה אותו עובד. מדי פעם, כאילו בדרך אגב, היא יישרת קורה שם, מחזיקה בנקודת מפתח את המסור... הכל בתנועות מיומנות לחדות שגורמות למעשים להראות מאוד קלים וחסרי השקעה, אבל איכשהו בסוף פודה החובות ישים לב שמה שהוא הכין ישר ומדוייק בצורה מופתית.

היא מוחאת כפיים בשעשוע תיאטרלי בתשובה ל"ווואלה" שלו, תולה על הוו החדש חתיכת בד שוציאה מהכיס שלה. היא פותחת מגירה ומוציאה ערימה של אבני שיוף, זורקת אחת לפודה החובות "צריך להקצע את העץ. זה ממש מעצבן ששבב נכנס לך באצבע ואז אתה גארו אז העור נסגר מסביב לשבב לפני שאתה מספיק להוציא אותו."

היא מתחילה בתנועה חלקה ומיומנת לשייף את הקורות. "אז, לפני השינוי. ידעת על הגארו?"

דניאל מתחיל לשייף את המוט השני.
"השינוי שלי התרחש מאוחר. הייתי דלוק באיזו מסיבה, הלכתי עם איזו בחורה שפגשתי הצידה... סמים אלכוהול וסקס... אפשר להגיד שקרעתי אותה"
הוא נושם עמוק
"אבל אני לא זוכר מזה יותר מדי..."

היא עוצרת רגע, מהנהנת בעצב. "זה תמיד מאוד מעציב אותי. שהשינוי הראשון שלנו, שאמור להיות יפה, מבטא את ההתפרצות של הצד שלנו שהוא מן התולע. מתי זה קרה?"

"לפני שנה...פלוס מינוס"
הוא עוצר רגע את הכל
"תולע? מה?"

"הזעם. הזעם הוא מן התולע. לא לימדו אותך על השילוש? אני מתחילה לכבל רצון עז למצוא את המחנך שלך ולהחליף איתו כמה מילים..."

"לא ידעתי שהזעם הגיע מן התולע... אבל נשמע הגיוני כשאת מציינת את זה.." הוא ממשיך לעבוד

"אז תגידי, למה הרקונים מחביאים לך עפרונות?"

היא נושמת עמוק. נראה שחוסר ההבנה הבסיסי שלו מחרפן אותה והיא עושה כמיטב יכולתה להשאר מבוגר אחראי.

"..הדברים החשובים בחיים עובדים בשלשות.זה מקל לזכור דברים. אורגת ווילד תולע. הטריאט שהוא אבן יסוד ברוב הדברים על גאיה. אחת שתיים שלוש.  גם אנחנו, 3 מתנות. כוח רצון נוסיס וזעם. כוח הרצון מן האורגת. הנוסיס מן הווילד. הזעם מן התולע. אחת שתיים שלוש."

עד שסיימה את המשפט קורה שלמה ספגה טיפול זועם ויסודי של שיוף וכעט העץ נוצץ וחלק.

..."אני לא יודעת אם הם ספציפית עושים את זה. הם חמודים ושובבים ואוהבים להחביא ולמצוא דברים אז זה הגיוני. או שאני סתם מאבדת המון מהם בעצמי..." היא מסתובבת לבחור עוד קורה למדפים ואתה רואה 2 עפרונות תקועים  בשיער שלה, מחזיקים את הבונגול שעשתה ממנו.

דניאל שאמנם עובד מהר אך לא במיומנות רבה, עדיין משייף את הקורה
"אז למה שלא תדביקי עליהם מדבקות זוהרות בחושך? או שנבנה לך איזו קופסאת עץ מקובעת לשולחן וכך תשאירי עפרונות בפנים?"

"...כןןןן... זה לא עובד. הם איתי בכל מקום והולכים לאיבוד גם באור יום.  בינתיים האסטרטגיה שלי היא לקנות המון מהם ככה שתמיד יהיה אחד בכל פינה."
אילן בצד שלה מתחילה לחתוך ולשייף כמה מדפים. שהיא רואה שפודה החובות עדיין משייף קורה היא לוקחת מפסלת ומתחילה להכין רגליים לכוורת ומשאירה לו את שאר השיוף (הן מעוצבות בצורה של רגלי ארנבת)
"מדברים על מניות וכאלה. אתה לובש חליפה כל הזמן. במה אתה... עובד?" 
נראה שהקונספט של גארו עובד במשהו שאינו קשור בצורה ישירה למלחמה הטובה על גאיה מוזר לה.

"עשיתי exit, מכרתי איזו אפליקציה שפיתחתי" דניאל מחייך "עכשיו אני גארו במשרה מלאה"
*משייף משייף*
"אפשר לנסות לדבר עם הרקונים או שזה קטע של הרוחות האלה?"

"מה זה אפליקציה? זה כמו הדברים האלה שיש בטלפונים החדשים?" היא מסתכלת עליו למעלה ולמטה "אז למה חליפה בעצם את אתה לא הולך למשרד? הן לא מאוד יקרות וכל הזמן נהרסות כי אתה בקרב?" 
היא ממשיכה להכין את הרגליים של האנרבת, בודקת מדי פעם שה בזווית ישרה לרצפה
"אני מניחה שאני יכולה לשאול אותם. הם רוחות דיי חמודות ונחמדות בסך הכל".

"נכון, אפליקציה זה יישום מחשב ,הוא סוג של תוכנת מחשב אשר מנצל את יכולות המחשב ישירות לביצוע משימות אותן המשתמש מבקש לבצע" דניאל שם לב שבחנת אותו והוא מסתכל על החליפה, היא טיפה מלאה בשבבים. הוא מוריד את הז'קט ונשאר עם חולצה מכופתרת כחולה, מקפל את השרוולים וממשיך לעבוד על הקורה.
"למה זו שאלה טובה. אני חושב שכדאי להראות תמיד כמה שיותר טוב ומסודר. ועדיין לא השתתפתי בקרב למעט לפני שבוע בערך שהתנפלת עליי" הוא בודק את התגובה של זכריני "אבל אם זה קרב שאני אתכונן אליו אהיה לבוש בהתאם"

זכריני מפנה את הראש שלה אליו עם עיניים מעט מצומצמות שאומר שלא היה בקרבות. "את הקרבות שלי עשיתי , איבדתי כמה חברים, ראיתי זוועות, ובעיקר למדתי. למדתי את האויב ולמדתי את הסביבה. היה לי חבר קרוב בשיריון, בתפקיד מ"פ והוא לימד אותי רבות על התו"ל. דבר שהואיל לי בשלב מסויים בחיים" היא אומרת בציטוט מושלם של השיחה הקודמת שלהם, אפילו האינטונציה מותאמת בהתאם.
"לפי מה שאמרת דווקא היית בלא מעט קרבות."

דניאל מחייך חיוך קצת מרושע הפעם "צודקת. ואולי עכשיו יפול לך האסימון למה אמרתי את זה"

"לא". היא עונה מייד. "כי אם הכוונה שמעולם לא היית בקרב בצורת המלחמה שלך ואיכשהו עדיין הפכת להיות האורון צעיר כנראה שגאיה עמדה על הראש והטוטם עצם עיניים בזמן מבחן הצעירות שלך."

דניאל מפסיק את השיוף ודופק בזכריני מבט מאיים "אני שומע נימה של זלזול?"

היא מרימה גבה, מורידה את הרגל של הכוורת "לא. אני אומרת בולשיט. אין מצב שהקרב איתי היה הראשון שלך. בעיקר שאמרת שהיית בצבא ואתה מסתובב עם פטיש שהוא כלי נשק. אז אני תוהה, האם אתה מנסה לזלזל באינטלגנציה שלי?"

"בכל אופן עכשיו אין טעם שיקרעו. כבר קידשתי את הבגדים אז אני חושב שאני מסודר" דניאל ממשיך לשייף

היא נאנחת "פודה החובות,מה קורה איתך? זה נשמע שאתה נע ונד בין להיות ממש נחמד לבין לחפש מכות. זה לא בריא. בוא תסביר לי רגע, בלי עויינות ובלי לפחד שישפטו אותך. למה אתה אומר שהקרב איתי היה הראשון שלך?"

"אני בוחן דברים. התנהגויות, קוים אדומים, רפאל אמר שיש פער בין הידע שלי לבין מה שקורה בפעול. ומכיוון שאף אחד לא ילמד אותי איך להתנהג אני צריך לבחון זאת בעצמי ובדרכים שלי".
הוא לקראת שלבי סיום "אני מניח שאם היית משבט כסופי הניבים או אדוני הצללים התגובה היתה אחרת. וילדי גאיה גם ככה אוהבים את כולם. אבל מה שבאמצע צריך לעבור ליטוש בשביל ההבנה שלי. יכול להיות שגארו מסוימים יראו את זה כזלזול ואחרים יתעלמו. אבל זו הדרך שלי להבין את העולם. ככה זה תמיד היה".
דניאל עוצר לרגע "ככה זה בעולם, אם לא תראה שאתה חזק, יטרפו אותך". וממשיך לעבוד