30.1, אֲחֹתִי אָתְּ

"כנראה שלא. אולי שמעת על פינק פלויד?"

פרי הרוח מנסה להיזכר. "זאת להקה, נכון?"

"כן." חופש אומרת, ואז לאחר רגע מוסיפה, "של מוזיקאים. לא של גארו."

פרי הרוח צוחקת. "אני יודעת."

גבי צוחקת גם. 
"חחח, סורי. אז כן, לרוב אני מעדיפה מילים בעברית, אבל the wall? מי יכול להתנגד לחרא הזה?" 
קצת בהמשך ניתן לראות מקטע של הנהר שלא בגבולות הקיירן, נראה שלשם חופש מכוונת.

"להכיר מוזיקה חדשה זה תמיד נחמד." אומרת פרי הרוח בעודה הולכת אחרי חופש.

היא מתעסקת קצת עם הטלפון שלה, וכשהן יוצאות מגבולות הקיירן וחופש מתיישבת על גדת הנהר:  another brick in the wall מתחיל להתנגן. היא מוציאה סגריה.
https://youtu.be/5IpYOF4Hi6Q
"שאבאב הייתה אני, ראש לשועלים, אלפא. ניק, כל כלב בא יומו, אהורון בטא. ומריה: או מרמר, קמה עם פרעושים, אומגה ראגאבש. תרגום חופשי מערבית בשבילך. ההתחנכנו ביחד אצל מרביץ תורה, פילדוקס שהיו שולחים אליו את כל הגורים הכי בררה- הכי בעייתיים יעני. אני עם הלוזר שחינך אותי לפני ולימד אותי לבעוט ולצרוח כל פעם שמישהו הניח עלי אצבע. הם הילדי רחוב הקפריסאים שרק רצו לברוח ביחד חזרה לאיזו חורבה ולגנוב לעצמם אוכל. אבל איכשהו שלושתנו ביחד איזנו אחד את השני, והוא הצליח לעשות מאיתנו גארו. רצנו אחרי הוונדרלאסט, היא לקחה אותנו לכל פינה בעולם. איזה הרפתקאות מפגרות היו לנו... ואת הכל עברנו ביחד. היינו אחים."

(אם כך אניח שעברנו לפיזי.)

פרי הרוח נשארת די אדישה למוזיקה - לא נראה שהיא סובלת, אבל גם לא שהשיר מדבר אליה במיוחד. הסיפור מעניין אותה הרבה יותר. היא מחייכת, חיוך קטן וקצת עצוב. "כמה זמן רצתם ביחד?"

"שישה חודשים." היא לוקחת שאיפה מהסיגריה, מחזיקה את העשן בפנים שניות ארוכות, ואז נושפת אותו החוצה עם המילים.
"עד שהיא אמרה לי שהיא בהריון עם המטיס שלו."

חופש תחוש במעט זעם שעולה מפרי הרוח, אבל היא נראית בעיקר המומה. היא שותקת, נותנת לה להמשיך בסיפור. אולי כי היא לא יודעת מה לומר.

"הם הזדיינו כבר שלושה חודשים אז. שלושה חודשים ואני לא ראיתי כלום. הם רצו שאני אטייח את זה בשבילם, אמרו שאם אני אוהבת אותם אני אעזור. אז גררתי את שניהם חזרה לעיראק ושפטתי להם ת'אימ-אימא." היא שואפת ונושפת.

פרי הרוח שותקת לכמה רגעים. מעכלת. לא בטוחה מה לומר. "הם חיים?" היא שואלת בשקט לבסוף.

"אנחנו לא רוצחים גארו כמעט אף פעם. כל אחד מהם תקוע עם קלון בקצה אחר של העולם. היא עושה את העבודה השחורה של שמירה על קין באיזה גיהינום באוסטרליה, הוא השרירים בריסון של מטיס אהורון בפחות-או-יותר פרנזי תמידי בפינלנד. שניהם בלי הרבה גארו אחרים באיזור."

פרי הרוח מהנהנת. "עשית את הדבר הנכון." היא אומרת, ולאחר רגע מוסיפה "אבל בטח נמאס לך לשמוע את זה."

היא צוחקת צחוק מריר. 
"את האמת שלא ממש. לא אמרו לי את זה יותר מידי. אנשים בעיקר לא האמינו שאשכרה לא ידעתי שזה קורה- אני, שלא הייתי מסוגלת לשתוק לגבי איך אני קוראת את כולם כמו ספר פתוח ובלה בלה בלה. כשהבינו שבאמת פספסתי את זה, ולא הייתי משתפ''ית שלהם... וואלה, אני לא סגורה שהכבוד שלהם אלי עלה."

"כולנו נכשלים. כולנו טועים." אומרת פרי הרוח בשלווה. "השאלה היא מה אנחנו לומדים מזה. את העבר אי אפשר לשנות - אבל שפטת אותם משפט צדק. זה מה שחשוב."

"כן, אה?" היא נאנחת. "זה אף פעם לא נראה לי ככה לאורך זמן, תמיד נראה לי שהייתי קלה או קשה מידי עליהם. אבל טכנית את צודקת. כן. בעיקר נראה לי לאחרונה שאת מה שלמדתי מזה אנשים מצפים שאני אשכח."

"לא לסמוך על אחרים?"

"להסתכל. תמיד להסתכל על אחרים, ולא להפנות את הגב שלי לכל אחד, ולא להניח שלאנשים יש עמוד שדרה או כבוד או הוגנות בסיסית רק כי אני מחבבת אותם. זה לא כזה הזוי, לא?"

פרי הרוח חושבת על זה. "אנחנו חייבים לסמוך זה על זה. לפחות... ברמה בסיסית כלשהי. גארו לא נועדו לפעול לבד. אם אחשוד בכל גארו שהוא רוצה לפגוע בי... אני לא חושבת שאוכל לתפקד ככה."

"אני לא אומרת לא לסמוך על אף אחד. אני יוצאת לריצות הרי. פשוט... לא על כל אחד, ולא בעיניים עצומות. אבל את צודקת שגארו לא אמורים לתפקד לבד. כאילו, וואלה, חצי קלאץ' מתפקדת כבר כמה חודשים."

"...חצי קלאץ'?"

"לא לגמרי."

"אה." פרי הרוח אומרת. "אז אני שמחה שמצאת להקה שאת רוצה להצטרף אליה. זה לא טוב לנו. להיות לבד לאורך זמן."