2.3 פרי הבום

מפתח צינורות יחפש את פרי הרוח, בטריטוריה של להקתה

לאחר שכניסתו אושרה לפי כל כללי הטקס, פרי הרוח תוביל את מפתח צינורות בום לבית קטן בשולי תקוע. בחצר יש גינת ירק שנראה שנשתלה לא מזמן, והבית עצמו מרוהט מאוד בצניעות, בלי הרבה מעבר לצרכי מחיה בסיסיים - אם כי כמה צעצועים המפוזרים בסלון, ורעש העולה מאחד החדרים, מעידים על נוכחותם של ילדים. היא תציע לו מים או חליטת צמחים, ולחם וגבינה אם ירצה לאכול משהו.

[יש חוקים מיוחדים בטריטוריה?]
יאכל מעט "אני לא אוכל לך את הראש יותר מדי, הבנתי שהיה מקרה מורכב במהלך הריצה שלכם בעזה ואני רוצה לשמוע את סיפור הקרב מתחילתו ועד סופו מנקודת המבט שלך. מה קרה? האם היו איזה שהן פעולות שראית כמסוכנות יתר על המידה? האם יש לך ביקורת על מה שקרה?

(חוקים סטנדרטיים - אין לערוך טקסים, לצוד, לדבר עם רוחות ובני דם ללא אישור הלהקה.)

פרי הרוח מהנהנת בכובד ראש, ופותחת בסיפור.
"נלחמנו בדרקון ירוק, שתי להקות של עורבי תולע, ושלושה רקדני ספירלה עם כנפי עטלף. אני לא יודעת איפה היינו בדיוק - פשוט עפנו לכיוון הפיט עד שראינו את הדרקון. מתחתינו ראינו רק ערפיח. הסתערנו על הדרקון ותקפנו. העורבים עוררו בנו זעם, והרבה מאיתנו איבדו שליטה. חשכת מעמקים נפל ראשון אל אחיזתו של התולע. בהתחלה הוא המשיך להילחם בדרקון, אבל מהר מאוד איבד שליטה בכנפיים שלו והתחיל ליפול. ספק של אמת צלל אליו, לנסות להציל אותו. הוא כבר היה פצוע, ולא היה לו סיכוי מולו." היא אומרת בעצב. "אנחנו המשכנו להילחם. הצל הנעלם נכנסה לפרנזי, וגם אני נכנעתי לאחיזתו של התולע." היא מרכינה את ראשה בבושה. "אבל הייתי רחוקה מאחיי לריצה, שעפו למעלה אחרי הדרקון שניסה לברוח מהם. קול הזעם הנחית את מכת המוות על הדרקון, ודם ואפר פתח את גשר הירח ונתן את הפקודה לסגת. הוא עילף אותי ולקח אותי איתו, קול הזעם לקח את הצל הנעלם, וחסד אחרון - התאורג שהצטרף אלינו - ניסה לקחת איתו את חשכת מעמקים. חשכת מעמקים הרג גם אותו, ונפל אל אדמת עזה."
היא עוצרת כאן לרגע ואז ממשיכה. "לדם ואפר היו שניות ספורות להחליט אם לנסות להציל אותו או לסגת, והוא בחר לסגת. זו היתה בחירה קשה - אני מבינה את זה. אבל הוא הפקיר אח ללהקה למות - אח ללהקה שהיה מוכן למות עבורנו, ושספק של אמת נהרג בניסיון להציל אותו. בנוסף, הוא לא היה אלפא קרב החלטי וסמכותי מספיק. קראתי עליו תיגר וניצחתי - אני הבטא של הלהקה עכשיו.
לגבי חשכת מעמקים... הוא איבד שליטה. נכנע לתולע. הרג שני גארו וחילל את גופותיהם. זה חמור, והתלבטתי הרבה אם לקרוא עליו תיגר. אם הוא ראוי להמשיך להוביל אותנו. אבל גם אני איבדתי שליטה, בדיוק כמוהו. אם הייתי ליד אחיי לקרב ולא ליד רקדני הספירלה..." היא לא מרגישה צורך להשלים את המשפט. "אני עדיין סומכת עליו. עדיין מאמינה שהוא ראוי להיות האלפא. הוא צריך לכפר על מעשיו, והוא צריך להתחזק. אני סומכת עליו שיעשה את זה."

"ידעתם על יכולת העורבים לעורר בכם זעם?"

היא מהנהנת. "כן. ניסינו להיערך לזה - רוח הטל בקיירן הסכימה לעזור לנו ולחזק את רוחנו... אבל זה לא הספיק."

"את מרגישה שהיה פגם בהכנות שלכם?"

פרי הרוח לוקחת כמה רגעים לשקול ברצינות את השאלה. "אני חושבת שלא נערכנו מספיק טוב למקרה של נפילה לקרקע. סמכנו על הכנפיים שלנו יותר מדי." היא עונה לבסוף.

מהנהן "נשמע כאילו זו ממשית שכדאי לחשוב על פיתרון ארוך טווח עבורה" עוצר לרגע לחשוב "אולי רוח האוויר בקיירן תוכל למצוא לכם בת ברית שתוכל להאט נפילות שכאלה בצורה שוטפת, אם לא היא אז יש לי רוח אוויר מעט ידידותית בחיפה שבקרוב הולכת להביא מספר גאפלינגיל תחתיה. אבל זה כבר לא קשור לעזה" הוא יחייך מעט "תודה לך על הסיפור והכנות"