2.3.2020- ניקה והרמוניה

בצהריים ניקה תשב במגורי האורחים ותאכל בצלחת קרמיקה ממולאים שהיא הכינה לעצמה. היא גם תנסה לחפש בעיניה את הזאבה השחורה שאהבה את בישולה.

בחוץ על אחד השולחנות יושבת בישיבה מזרחית נערה עם שיער מבולגן ובגדי בד ישנים שממוקדת בקוביה הונגרית שהיא מנסה לפתור.

ניקה תעבור לשבת ליידה בספסל
״אני מניחה שאת האורחת הנוספת שנמצאת בספט?״

"כן. תודה על האוכל אתמול, את מבשלת טוב" היא עונה ומחזירה את מבטה לקוביה, בברור עדיין קשובה לניקה.

״תודה רבה לך. ארוחה טובה היא דרך מצויינת לחזק את רוח הלחימה. אני תמיד שואפת שהאוכל שלי יעשה זאת.״ היא אומרת ותבחן את הרמוניה לרגע ואז תשאל
״אני הבנתי גם את אורחת לספט. מה הביא אותך לפה?״

"הגעתי להתלהק עם הלהקה שלי"

“כבר יש לך להקה? מי מחברי הספט נמצא בה?״

"כן, רצתי איתם בעבר. האלפא והבטא"

היא מרימה גבה בהתרשמות
״אה. את בעצם באת להתאחד איתם מחדש. גם אני באתי לפגוש מכרים שלי מהעבר- אינני יודעת אם אתלהק איתם אבל כרגע אני מביאה להם את עזרתי.
איך האיחוד שלך היה איתם? האם אמרת להם מראש שאת הולכת להגיע?״

"לא. רק ידעתי שהם פה. מקווה שהם יקבלו אותי"

״ולמה את חושבת שהם אני יקבלו אותך? אחרי הכל רצת איתם בעבר.״

"רצנו שנים בנפרד. זה יקח זמן."

״בנפרד הא...״ היא אומרת בטון עמוק במחשבה
״האם את רצת קודם לכן עם להקה אחרת? את בוגרת אחרי הכל.״

היא מנידה בראשה ומחזירה לתיק בד שמונח לצידה את הקוביה ההונגרית שלא נראה שהיא התקדמה בה יותר מידי. "אני רצה אחרי חזיר הבר, אבל בלי להקה."

״אז במהלך כל צעירותיך את רצת לבד? נשמע מאוד בודד״ היא אומרת ומרכינה את ראשה

"הייתי צריכה להוכיח את עצמי. עשיתי את זה, ועכשיו אני פה. מקווה בקרוב להקשר עם הלהקה" היא אומרת עם ראש מורם. "לך יש להקה?"

״הייתה. אני רצה לבד כבר חמש חודשים״, היא אומרת בפשטות
״בכל מקרה למה שאת תצטרכי להוכיח להם משהו?״

משהו מתקשח בפנים של הרמוניה "את מחפשת להקה חדשה עכשיו?"

היא מנידה בראשה לשלילה
"כרגע אני עוזרת איפה שצריך אותי- שמעתי על תקרית שסיקרנה אותי ואת שבטי- באתי לעזור ולעשות את חובתי כנוקמת.
בכללי- אני לא אוהבת לתכנן רחוק. יש לי ציפיות ומטרות אבל אני מעדיפה לא לטווא דברים בקונקרטיות.
אני מציעה לך לעשות את אותו הדבר אם הלהקה שאת מדברת עליה תסרב להתלהק אותך.
תעשי את מיטביך להשיג את המטרה אבל אל תיקחי את זה שתתלהקי איתם כמובן מאליו."

"גארו צריך להקה." הרמוניה אומרת בנחרצות, נשמעת מעוצבנת. "זאב בודד לא שורד. המטרות שלך חסרות ערך אם אין לך מישהו שילחם לצידך להשיג אותן. אני מתכננת להיות בלהקה בהקדם."

התגובה של הרמוניה בהחלט הכתה בעצב אצל ניקה. הבעת הפנים שלה נהיית קשוחה יותר והיא קופצת את אגרופיה.

"את קופצת למסקנות ראגאבש- האם אני אמרתי לך שלהקות הן דבר חסר ערך ושאני לא שואפת להתלהק? לא.
פשוט אל תצפי שההתלהקות שלך עד בטוח תהיה עם הלהקה הזאת- ישנן גארו רבות שאני הכרתי שהתנעלו על זה שלהקה אחת מיועדת להם-
רק כדי להבין שזה לא היה המקרה.
אני לא אומרת שזאת תהיה את- אבל יש סיכוי שזאת תהיה את. תשמרי על ראש פתוח."

"אמרת שאת לא בלהקה ולא מעוניינת להתלהק. זה מספיק. אני אתלהק בקרוב ללהקה שלי ואם לא לאחרת. " נשמע צער בקול שלה כשהיא מדברת על האופציה השניה. מיד לאחר מכן היא יורדת בקפיצה מהשולחן, משתנה ללופוס ומתחילה ללכת לכיוון מבנה האורחים.

"רגע." היא אומרת להרמוניה ונושמת עמוק

"אני הייתי בוטה וחסרת טקט. מצטערת שזה הרגיז אותך, הרמוניה בעיקר עם נושא כזה רגיש.
הוא גם נושא רגיש מאוד אצלי."

הרמוניה עוצרת לרגע, חושבת ואז מסתובבת לכיוון ניקה. "גארו צריך להקה. אעזור לך למצוא אחת." היא אומרת בגארו, בוחנת את התגובה של ניקה.

הבעת הפנים של ניקה עובדת מאחת פגועה לאחת מופתעת, ואז ממופתעת לחיוך חמים.

"בכל פעם מחדש אני נזכרת עד כמה גארו מהשבט שלך הם בעלי ברית הכי קרובים שלנו... בעיקר אם הן נשים.
אני גם אעזור לך בכל דרך שאני אוכל . כמו שפגסוס וחד הקרן עוזרים אחד לשני."