טקסים ומנגינות 5/3/20

הלל יושבת בקיירן ליד עץ התאנה הצעיר ומחללת בחליל הצד שלה.

ניקה תבוא לעברה ותציג את עצמה
"אני ניקה- אארון בוגרת לנוקמות השחורות. שמעתי שאת מלמדת טקס קשירה. באתי ללמוד"

הלל מרחיקה את החליל משפתיה ומביטה בה מעט מופתעת ״אממ.. כן.. אני הלל גולדשטיין, רעם ביום בהיר, גליארדית צעירה לאדוני הצללים ובטא ללהקת ערפילי בוקר.״ היא בוחנת אותה מכף רגל ועד ראש ״את חדשה פה. את חברה בספט?״ נראה שהיא סקרנית מאוד לגביה.

״אני הייתי רק פה לכמה ימים. כרגע אני אורחת - אני לא יודעת אם אני אתלהק.״

הלל מחייכת וטופחת על הקרקע לידה ״בואי, שבי. נדבר קצת על יצירת קשרים... למה הגעת לפה?״

היא יושבת לידה
״באתי כדי לעזור ללהקת עין הסערה עם הסיבוכים ברמת הגולן. נדמה לי שהם צריכים את עזרתי״

הלל מטה את ראשה מעט לצד "את יודעת שעין הסערה... הם... נשארו רק שניים... אני בטוחה שהם יעריכו את העזרה שלך." היא אומרת ברצינות תהומית וכעבור רגע מתחילה לפרק את החליל שלה, לנקות ולסדר אותו במזוודה הקטנה שלו. "אז את רוצה ללמוד טקס קשירת רוח." היא סוגרת את המזוודה, מניחה אוה בצד ומזדקפת "בתור התחלה תנסי לחשוב רגע מה המילה קשירה אומרת עבורך. תנסי להזכר בחוויה שלך של קשירה או הקשרות למשהו. אם תרצי לחלוק איתי זה יהיה נחמד."

היא מהנהנת בהבנה מלאה כשהלל מציינת את עין הסערה ואז עונה לשאלתה
״זה קלישאתי אבל ההקשרות שלי ללהקתי הקודמת. היה ביננו חיבור כשהתלהקנו לראשונה והוא רק התחזק עם השנים. בשבילי קשירה זה להתחבר לאחר בעקבות מכנה או מטרה משותפת והדדית.״

הלל מהנהנת ״קשר יכול להגיע ממקום חיובי, מתוך הסכמה , אבל הוא גם יכול להגיע ממקום של כפייה.״ היא בוחנת את פניה של ניקה ״זה הבדל דק בין קשירה של רוח ללכידה של רוח. מה היית מעדיפה?״

״קשירה. פגסוס לא תומך בכפייה על אחרים. זה כלי לחלשים״

חיוך קטן עולה על שפתיה של הלל "או דרך ללכוד ולהשמיד רוח מתולעת למשל. הכל תלוי סיטואציה." היא מורידה צמיד כסוף ממפרק ידה ומניחה אותו על האדמה "אנחנו הגארו מסוגלים להיות בעולם הפיזי וגם בעולם הרוחות. אפשר לומר שאנחנו עם רגל אחת כאן ועם השניה שם. לרוחות לעומת זאת אין קיום גשמי. הן חוות את גאיה מהפן הרוחני שלה בלבד ואין באפשרותן לחצות את המעטפת לבדן... וכאן נכנסת הכמיהה שלהן להתממש בעולם הפיזי. טאלונים ופטישים הם כלים שמעניקים להן את ההזדמנות להשפיע, להיות חלק מהעולם הגשמי ולמעשה להתקיים בעוצמה רבה יותר." היא עוצרת את שטף הדיבור, מביטה בניקה, מוודאת שהדברים מובנים ושאין לה שאלות עד כה.

"ראיתי מקרים שבהם טאלונים ופטישים נכשלים בלפעול. מה הסיבה לכך?"

"טוב, אז הרוח אמנם נמצאת שם. בפטיש או בטאלון... אבל בכדי להצליח לתעל את האנרגיה הרוחנית שלה למטרותינו, צריך קודם לתעל את האנרגיה ולהעיר אותה. לפעמים אנחנו נכשלים בניסיון להעיר את הרוח הישנה... במקרה של פטיש, הכלי חזק ולכן יוכל לעמוד בניסיון לתיעול האנרגיה הזו פעמים רבות... במקרה של טאלון... הם עשויים באופן חלש יחסית ותיעול האנרגיה הורס אותם. אם הצלחת להעיר את הרוח היא תפעיל את כוחה בעולם, והאנרגיה שעוברת בטאלון תהרוס אותו. אם לא הצלחת להעיר את הרוח... ובכן... את מבינה שבמקרה הזה הטאלון יהרס בלי שהוא הועיל לך."

"איזה תגמול אתה בדרך כלל רוחות ירצו לקבל? ואיזה סוג של טאלונים הכי רבי שימוש?"

הלל מושכת בכתפיה ״כל רוח ומה שהיא מחפשת... לגבי שימושיות... זה תלוי לאן מועדות פנייך ומה חסר לך. אנחנו למשל משתמשים בעיקר בטאלוני ריפוי וטיהור. אין לנו מרפא בלהקה וטקס טיהור לוקח זמן.״ היא משתתקת, מחכה לשאלות נוספות אם יש כאלו.

אין שאלות

הלל מהנהנת וקמה ״בואי.״ אם ניקה תלך איתה, הלל תוביל אותה אל מחוץ לשטח הקיירן.
״אז מה בעצם הקשר שלך לעין הסערה? מלבד מה שאמרת קודם״ היא שואלת בזמן שהן הולכות

"רצתי עם עוקד החטאים וצל מארה בעבר. בריצות נפרדות." היא תסביר
"גארו קומפטנטים וחכמים."

הלל עוצרת רגע, מביטה בה וממשיכה ״אני מבינה. אז בעצם איך ידעת עכשיו לבוא? הם ביקשו את עזרתך?״ הן יוצאות מגבול הקיירן והלל מוסיפה להתרחק עוד קצת ולבסוף נעצרת ״מאיפה את מגיעה בעצם?״

״שמעתי מהמצב שלהם מהספט שלי. החלטתי לבוא לעזור להם לטפל ברמה ולהרוס את האיום.
לשבט שלנו אין שום חמלה לרקדני עורות- וכל מי שמעז לרוץ תחת המינוטאור ומפיל את הווילד לתולע״

חצי חיוך נמתח על שפתיה של הלל ״מצויין! אז בואי תנסי לקשור רוח לטאלון של טיהור או ריפוי״ היא מושיטה לניקה את הצמיד הכסוף שהורידה מידה מקודם ״הנה, כלי קיבול לרוח״

״איפה אני אוכל למצוא רוח ריפוי באזור?״

בתחילה הלל מסבירה לניקה על רוחות שונות שינתן למצוא בסביבתן שמסוגלות לרפא (למשל אלוורה, נחש, איקליפטוס וכו..) ומדגישה את העובדה שרוחות בסביבת הקיירן לעיתים קרובות מדברות בשפת הגארו אבל במקומות אחרים יתכן והיא תצטרך תיאורג שיתווך לה את העסקה וכדאי שתבוא מוכנה לאפשרות כזו. לאחר מכן היא תסביר לה על החפץ עצמו אותו היא מביאה לטקס - ככל שכלי הקיבול יהיה ברמה גבוהה ואיכותית כך יעלה הסיכוי להצלחת הטקס. בנוסף, כדאי שתשקיע מחשבה בעניין התאמת כלי הקיבול והחומר ממנו הוא עשוי לסוג הרוח. בכל זאת, היא תסביר, שלמען ההתנסות והלמידה הן ישתמשו בחפץ זניח שיש לה הרבה ממנו ותוציא חופן של מטבעות ישנים (של מדינת ישראל). היא תשאיר מטבע אחד אצלה, ותתחיל לחפש רוח נחש קטנה. במהרה תמצא רוח שכזו והלל תנהל איתה שיחה קצרה ובתומה תחתם ביניהם עסקה. לאחר מכן, בעזרת סכין חדה שתשלוף ממגפה, היא תיצור מעגל באדמה הרכה, סביב רוח הנחש ותניח את המטבע לידה. הלל תדקור את אצבעה ועם הדם הנוטף ממנה היא תשרטט באדמה את הגליפים טאלון ומרפא. רוח הנחש תכרוך עצמה סביב החפץ ומהותה תספג לתוכו באיטיות. לאחר מעשה הלל תבקש מניקה לנסות לעשות כמותה. היא תסביר שאת הרוח היא יכולה למצוא בשטח עצמו או לזמן... ואז הן יעבירו זמן מה בשטח שמחוץ לגבולות הקיירן בחיפושים אחרי רוחות ויצירת טאלונים זמניים (שברובם יהרסו כחלק מתהליך הלמידה בסוף אותו תהליך) וכשהלל תראה שניקה כבר מספיק מנוסה היא תיתן לה את הצמיד בכוונה שתכין ממנו טאלון.

ניקה תכין את הטאלון בדיוק כפי שהלל הנחתה לה להראות את זה. היא תזמן גאפלינג של נחש ותקשור אותו בדיוק כפי שהלל עשתה את זה