שַׁל פַּרְסוֹתֵּיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ מֵטִיס 13.3

"אז עכשיו אתה במקום טוב ובטוח.
מטיסים הם עדיין גארו. וזאת אשמת ההורים שלך
שהפרו את הליטני. אבסורד שתסבול מזה.
אבל דעתי היא דעת מיעוט."

"וחבל שכך. אבל בספט שלנו יש הרבה גארו שמסכימים."

נראה שהוא רוצה להגיב בנושא ההורים שלו אבל נמנע.
"אתם רצים אחרי ינשוף?"

"נכון."

הוא נראה שמח ומחייך מתרגש.

"תוכלו להראות לי מקומות יפים באדמה הזו מלמעלה?"

פרי הרוח מביטה בחשכת מעמקים. נראה שהיא מהססת.

קשר להקתי:

חשכת מעמקים מעביר מבט לפרי הרוח ועונה לאכילס:
"צר לי אבל לא בזמן הקרוב. אולי בהמשך."

ואז: "איך קיבלת את שם המעשה שלך? אני בטוח שזה סיפור מעניין"

הוא נראה קצת עצוב שאי אפשר, אוכל פסטל בשר ומחייך חזרה.
"ממ, ממ, קאהונה ריה אמרו קשר רוח עמוק יש לי, אמרתי חושב מוכן טקס מעבר, זקני קאיירן שלחו אותי לאדמות הטהורות, homeland של שבט. אמרו אבותיך וואשישו שאיננו מכירים, אינך מכיר. גם אתה וואשישו. עליך למצוא דרכיך באדמותינו, להרגיש רוחנו, עברנו, מתנת ההווה ולמצוא את העתיד, רק כך תוכל להיות חלק מאיתנו" הוא עוצר לרגע לבלוע ביס, מחייך ומוסיף לאחר הפאוזה "אמרתי אוקיי ריה".

"יצאתי למסע, צדתי לשרוד ביער, במים ובהרים, למדתי אדמה והאזנתי לטבע ורוח, חיכיתי סבלנות, ירחים שלמים, עקבתי אחר omen שונים מפאפא אוקטנה. לילה אחד כוכבים הסתדרו מוזר, עקבתי. טיפסתי הרים מושלגים, מזכירים הרי מונגוליה. גאיה בחנה, סופה גדולה, מצאתי מערה. במערה היה אור מוזר, מזכיר אור לונה, גוון לבן. צעדתי לבדוק, מצאתי חלל גדול, ציורי קיר מסביב, זוחלים על קיר עצמו, אש לבנה במרכז בוערת ללא עץ. התקרבתי רוצה מתחמם. היה חמים, נעים, אש הרגישה כה טהורה, מדיטציה עשיתי, אש ניסיתי מעיר. מצליח מעיר אש, מתעוררת גם רוח אבות, אכילס.
אש אומרת, אני זכרון להבות האדם הראשונות, כאשר ה-Pure ones צעדו באדמות אלו, חיפשו הגנה מסופה, חיפשו חום, חיפשו בית. אמרתי רוצה בית, רוצה שייך, רוצה טהור. אמרה לי בוא. אכילס אמר לא, עבר שלך אחר אל תזניח, אמרתי לא מזניח משפחה, לא מזניח עבר. נלחם בי, מנע ממני נוגע באש. לוחם גדול אכילס, ניצח. אמר לי לך, נשאר מגן. לא רוצה מוותר הזדמנות קיבלתי, נשאר בחוץ צד, מסתווה, צופה, חושב, מנתח. עובר זמן, חושב מוצא חולשה, יוצר הסחת דעת, מסתער רגל שמאל, לוקח אכילס יחד לאש. בוערים באש, הופכים אחד, מרגיש שלם, מרגיש יודע עכשיו, מרגיש שלו, מרגיש טהור, מרגיש נכון".

"חוזר אחרי מסע אורך 4 עונות לריה, מביטים חיוך אומרים צפינו, אוקטנה סיפר, פרווה שחורה לך כעת, משמעות שונה אבל, עכשיו מסמלת חריכות אש הטהרה. גדלת לתרבותנו, למדת אותה, עכשיו מרגיש אותה. אל לך לשכוח עברך, עבוד להבין את ההווה וצעד אל העתיד. לוחם דגול היה אכילס, אין שני לו, כך נאחל גם לך, אך הסטוריה אותו זוכרת על עקבו, פגמו, כך יהיה גם לך קליאת'. קום אכילס".

בשלב זה הוא קרוב לסיים את המגש ועל אף שראילנד הביא לו הכל הוא מרגיש צורך להציע לכם גם לאכול משהו מזה.

"כל הכבוד", ראילאנד מחייך אליו בגאווה, "סיפור מצויין!"

"תודה" הוא מחייך מרוצה "איך קיבלת שם אתה?" הוא נראה מסוקרן עכשיו

"אני בא ממקום הרוס באדמות הטהורות. משפחה הרוסה. בית היה גגון פח קר ורטוב.
הורים עשו דברים רעים. אני ואחי הקטן חיפשנו אוכל באשפתות כדי לשרוד, כסף מעבודה שלי לא הספיק.
יום אחד חזרתי הביתה מעבודה וראיתי אמא שופכת על אחי הקטן הרואין רותח שהיא בישלה.
ואז עברתי שינוי ראשון.
התעוררתי אצל המחנך שלי 'מעבר לאופק' פילודוקס בכיר לאוקטנה. אמר לי אסור לשקוע במה שהיה.
לא להצטער אלא ללמוד ולהשתפר.
כשהייתי מוכן לטקס חניכה צללתי אל תוך תהום עמוקה שהייתה עשויה מהרגשות שלי ושם נלחמתי בהורים שלי והגנתי על אח קטן. בגלל התמודדתי עם הדברים הכי קשים שהיו לי בכזה מקום קיבלתי שם מעשה 'חשכת מעמקים'."

פרי הרוח מקשיבה, מרותקת, לסיפורו של אכילס, ואז מקשיבה, מרותקת באותה מידה, לסיפורו של האלפא שלה.
אכילס עשוי להבין שהיא שומעת אותו בפעם הראשונה.
"אחיך שרד?" היא שואלת בסוף בשקט.

חשכת מעמקים לוקח נשימה עמוקה ועונה בטון רך ושקט:
"מעולם לא שמעתי על בן אדם ששרד בסביבת
שינוי ראשון של לבנה מלאה..."

אכילס נראה מעט עצוב בשביל ראילנד ומשחרר יבבת עצב קטנה.
"כואב לב" הוא נראה ממש מתלבט לגבי משהו ואז מגמגם מילים שלא חשב שיוציא מפיו "רו..רו..רוצה חי..חי..חיבוק?" הוא פורס ידיו ומציע

ראילאנד מחייך בעצב ותודה על ההצעה, מגיש לו יד ללחיצת לוחמים ועונה לו:
"תודה אבל אני לא אוהב מגע ממושך וחיבוקים.
יכול לחבק רק את ארוסתי."

פרי הרוח מרכינה את ראשה בעצב לשמע התשובה של האלפא שלה. ההצעה של אכילס מפתיעה אותה לגמרי והיא מרימה את ראשה ומביטה בו בחיוך קטן. נראה שהוא מאוד נגע לליבה.

"מבין" הוא עונה בטון מעט רציני לראילנד כאשר הוא מכבד אותו בלחיצת יד של לוחמים. זה מעט מטריד כשאתה נוגע בעודף שערות הגוף שעל אמתו. האופי התמים של הילד נשבר לרגע כשעוצמה של קרינוס מורגשת בידו ההומידית הלוחצת את שלך. זה יותר מטריד כיוון שמבטו נשאר תמים, כאילו לא מכבד את בקשתך אבל לא הכי מודע לכוחו.

למרגש העוצמה של הקרינוס ראילאנד מצמצם מעט את עיניו ואומר דרך שיניו:
"לא חייב ללחוץ חזק. יהיה בסדר אם יד שלי תישאר שלמה."

הוא מרפה ומשחרר את היד ומגרד את אחורי הראש שלו בזמן שהוא מחייך חיוך דבילי "מצטער, מוזר גוף הומיד, לפעמים שוכח איך מרגיש".

"יש טקסים מקומיים חשוב אני מכיר באדמה זה?" הוא סקרן

"קודם כל הכי הכי חשוב זה לדעת טקס טיהור בסיסי.
אם אתה יודע את זה... בוא תן לי דוגמה למה אתה חושב טקס חשוב.
אני יודע כמה וכמה טקסים בעצמי ואשמח ללמד אותך...
כולל טקס אחד מיוחד וסודי שהוחזר לאומה על ידי להקת מגני מגדל צדק."

כשאתה מדבר על טקס סודי ואפשרות ללמד אותו, אכילס מתרגש ומחייך אבל לאחר רגע הפרצוף הופך נבוך כאשר הוא מגיב.
"אהה לא התכוונתי טקסים כאלה. מתכוון טקסי נימוס, טקסי שגרה. מאיפה אני בא חשוב עושים מדיטציה בקבוצות, חשוב גרים אוהלים, חשוב בונים עם מה גאיה נתנה ומחליפים מתנות, חשוב שומרים על אש הקאיירן בוערת תמיד, חשוב יודעים לצוד, ללקט מזון, חשוב משוחחים עם רוחות"

"אצלנו אין כאלה דברים. אין כזאת לכידות. האופי פה שונה. אבל עדיין לכולם יש אותה מטרה.
אני אבוא לעזרת גארו שאני לא סובל רק כי שנינו באותו הספט ונלחמים את אותה המלחמה בתולע.
מעבר לזה, תלמד כבר תוך כדי הניסיון. ואני נשאר בסביבה שלך על כל מקרה."