15.3, קיירן- הרמוניה וחרמש דמים

הרמוניה מנמנמת על השולחן החביב עליה באזור האורחים. היא נראית פחות רגועה מבדרך כלל ויש עליה כמה פציעות שבתהליכי החלמה. (בנוסף לרגל הפגומה שכבר הייתה במוט)

חרמש דמים נמצא גם באזור האורחים, הוא קורא ממחברת ליד שולחן שאין לו רגשות חזקים כלפיו באופן כזה או אחר.
"צהריים טובים הרמוניה."

היא מרימה את מבטה "שלום. איך אתה?"

"מחלים לאיתי, מצבי משתפר.
ואת?"

היא בוחנת אותו, מחפשת פציעות. "פציעה? צריך עזרה? אני צריכה למצוא איך לרפא רגל."

"צלקת, מכת ברק אדירה הכתה בקראקן והרגה אותו בזמן שהייתי בתוכו. הפרווה שלי עדיין בתהליכי צמיחה."
הוא מרים את חולצתו וחושף צלקת אדומה ארוכה לאורך גבו, שממנה מסתרגות צלקות אדומות נוספות שיוצרות תבניות. הוא נראה כמו מישהו שהכה בו ברק.

"מפריע להלחם?"

הוא חושב מעט ואז אומר "לא יודע."

היא משתנה להומיד "אם לא מפריע אז לא צריך לתקן, לא?"

"עוד לא יודע אם זה מפריע, ועוד לא החלטתי.
מה שלום הרגל שלך?"

"כואב ומאט. צריכה מקל בהומיד. מקווה למצוא איך לתקן מהר." היא נשמעת מתוסכלת מהסיטואציה.

"יש לך מקל?"

"כן, לוקחת שצריכה להיות הרבה זמן בהומיד, כמו במוט. כרגע לא צריכה אז הוא בטריטוריה"

"איך את בקרינוס?"

"נלחמת די רגיל, אבל רצה לאט. מאוד מפריע"

"נשמע לא נעים. אם תהיי זקוקה לעזרה אני אשמח לסייע."

היא נראית מופתעת לרגע. "תודה. אבקש אם אצטרך"

"מדוע את מופתעת."

"אתה לא מכיר אותי ומציע לעזור, תודה על זה"

"את חברת ספט, הפציעה שלך מסכנת את תפקודך.
לא צריך לחבב מישהו כדי לעזור לו."

"כן, אבל עדיין." היא מושכת בכתפיה. "מה אתה קורא?"

הוא מראה לה מחברת פתוחה על עמוד ריק, ועליו נמצא פלאייר למקום בשם חוות שמש.

"מה זה" היא שואלת בסקרנות.

"זה עלון, שמפרסם מקום בטריטוריה שלי."

"מקום שהוא תולע?"