22.3, וְכָל-קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ; תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק

אחרי שישבת העוגיות מתפזרת, פרי הרוח פונה לאכילס ושואלת "מה שלומך?"

ההבנה שהאסיפה התפרקה וכעת הפוקוס אישי עליו קצת מרתיע אותו אבל נראה שסה"כ הוא בוחר להשאר ולשוחח
"אממ אממ, בסדר. מה שלומך?"

"טוב, תודה." היא עונה ומחייכת אליו.

"תפוז?" הוא מציע ושולף אחד כלפיך. "תוכלי מספרת עוד על סיפור רץ (סרט) שדם ואפר הזכיר בריצה?"

"תודה" היא אומרת, לוקחת את התפוז ומתחילה לקלף אותו. "לא ראיתי אותו אף פעם. לא יצא לי לראות הרבה סרטים."

"אהה" יש מעט אכזבה בטון והבעה שלו לפי שהוא מוחק אותן ושואל "מממ מה המקום את הכי אוהבת פה בארץ?"

"עין גדי." היא עונה בלי היסוס. "זו טריטוריה שלי. נווה מדבר במדבר יהודה, שנובעים בו מעיינות וזורמים בו נחלים - מקום ירוק ויפהפה ומלא חיים."

"ירוק גדול? או קטן כמו עצרנו לישון?"

"גדול יותר משם, אבל עדיין קטן."

המטיס שול את ידו בזהירות ומצביע על הבטן שלך "מה קרה שם?" הוא שואל בטון זהיר

נראה שהיא מופתעת משינוי הנושא. "סכין כסף. רקדן ספירלה פתח לי את הבטן."

"עדיין חי?"

"לא." היא אומרת. נשמע שהיא מרוצה מזה.

הוא גם נראה מרוצה מזה.
"למה בת מדבר בריצה עשינו מכירה אותך?"

"היא שמעה עלי מאם המדבר, שהיתה הטוטם של הלהקה הקודמת שלי. היא רוח שמטפחת את החיים במדבר ועוזרת להם לגדול ולצמוח למרות התנאים הקשים." פרי הרוח מספרת בחיוך, עם נימה של געגוע בקולה. "היא אוהבת במיוחד ילדים, אבל כל שוכני המדבר הם ילדיה."

"לא חושב פגשתי רוח זאת, מעניין. מה איסור שלה ללהקה?"

"לא איסור, דרישה. להגן על ילדים וגורים, לעזור להם ולטפח אותם." עונה פרי הרוח, ואז מבהירה "הכוונה היא לגורים של חיות, לא לגארו במעמד גור."

"חשוב, טבע לאט נעלם, הרבה עיר" הוא אומר טיפה בעצב. "מה אוהבת עושה כשלא רצה?"

"להיות עם המשפחה שלי, לשיר, וליצור דברים יפים." היא עונה. "ואתה?"

"מתאמן, נח, צד, טקסים, יוצר, מחפש חברים, משחק. משפחה שלך בארץ?"

"כן, בעלי ושני הילדים שלי." היא אומרת, ואפשר לשמוע את אהבתה אליהם בקולה.

הוא נראה מתרגש "איפה גרים?"

"בטריטוריה שלנו בתקוע."

"חשופים כולם רעלה? קינפולק?"

"הם בני דם, אבל הילדים עוד קטנים מדי. נח עוד מעט בן שלוש, וחנה בת שנה וחצי - אסביר להם כשיגדלו."