30.3.2020- מדוכדכת בתוך אוהל

בבוקר ניקה נשענת מנגד האוהל שלה במגורי אורחים ובוהה בשמיים.
לא נראה שהיא ישנה טוב . וחדי האמפתיה ישימו לב לסימנים של בכי

חרמש דמים עובר בסביבה, מביט, מבין שאין לו את הכלים להתמודד עם הסיטואציה וממשיך הלאה, אבל מעביר את השרביט למעלה אז אחרי בערך דקה שלשלאות מנופצות עוברת שם, ממש ככה באגביות לכאורה, ועוצרת לידה. "את נראית כאילו את צריכה קפה."

אני חרמש דמים ואני מאשר את המסר הזה.

היא תסתכל על דימפנה ותיתן לה הנהון קל.
״קפה זה טוב. אראה אם נותרו לי באקלאוות״

"אני לא במצב רוח למתוק, אבל את מוזמנת כמובן, הן שלך. בקלאווה זה דביק." היא מדליקה את הגז מתחת לכיריים באיזור האורחים ושולפת סיר וצנצנת קפה. היא לא שואלת מה קרה אבל שפת הגוף שלה פתוחה להקשבה אם יש עניין בדיבור.

ניקה תפרוס את הבאקלוות שהיא מצאה ליידה ואז תגיד
״בימים האחרונים שלי צדדים שאני מנסה להתעלות עליהם מתעלים עלי בחזרה. הם עדיין נמצאים שם. ביניים ורוחות תולע מנצלים את זה. ואני פוגעת באחרים. להקת עין הסערה עד בטוח שונאת אותי לאחר הרגעים שבהם נכנעתי לרוחות פחד ותולע. אני הבנתי מהר מאוד שלא נסתדר כלהקה- אבל עדיין לא כיף לדרדר קשרים עם היחידים שהכרתי לפניכן ״ היא מסבירה בטון מדוכדך.
״לא הרגשתי ככה המון זמן. לא מאז הריצות הראשונות שלי כצעירה״

"...לא בטוחה שאני עוקבת. את נגועה בתולע?"

"לא. פשוט הייתי בנאדם לא טוב לפני שהשתנתי. שרץ חלשה ופחדנית. וכשרוחות פחד או ביינים יכולות לשלוט על גארו כדי להוציא מהם את הצדדים הגרועים האלו אז זאת חולשה רצינית. וחוץ רואה שישנם גארו שמאוד לא סלחנים לאלו שנכנעים לפחד, יש גם כאלו שנפגעים קשות מהרגעים האלו שבהם כל החרא שאני מנסה להתגבר עליו יוצא.
זה מתסכל."

"פגסוס קיבלה אותך לשבט. הנוקמות השחורות לרוב לא מקבלות פחדניות וחלשות. זה אומר שהתגברת על מספיק כדי לעבור את מבחן החניכה שלך ולהוכיח את עצמך לפגסוס. אחרי שזה קרה, הוכחת את עצמך מספיק שהאומה והרוחות רואות בך גארו בוגרת, שאפשר לתת לה אחריות ולקחה חלק פעיל במלחמה נגד התולע. אז התגברת גם על מספיק מהעבר שלך לזה. אף אחד מאיתנו לא מושלם, לכולנו יש שלדים בארון, פחדים וחולשות. חולשות הן דרך לתולע להתיישב בנו, סדקים בשריון המנטלי שלנו, וכמובן שרצוי להתגבר עליהם, אבל..." היא מושכת כתפיים. "לפעמים כושלים. כל עוד קמים וממשיכים הלאה, אפשר לתקן. גארו לא נוטים, ככלל, להיות סלחנים. בייחוד לא אלה שמחוברים לזאב שלהם, או שחינכו אותם בצורה מסורתית יותר. אז אל תבקשי את סליחתם. תעברי הלאה ותוכיחי שאת מתגברת על חולשות העבר."

היא נותנת לה הנהון וחיוך קל
"תודה רבה, שלשלאות מנופצות. הייתי צריכה לשמוע את חוכמתיך... היא משהו שאני צריכה לזכור." היא תגיד
"אני גם חושבת שעשיתי עבודה טובה בריצה הקודמת. זימנתי רוח ערפל מברוד הפגסוס שהצליחה להסוות את מנצלת ההזדמנויות מהכת שעוקבת אחריה עם הקעקוע, ועם עזרתה שלה , של צל מארה וקול הזעם הצלחנו להציל בנות דם לשבטי ממוסד "שיקומי" בבני ברק.
באמת יש שם זוועות רבות. ועלוקות וערפדים בשפע."

"אה, רצתם לבני ברק שוב? הצלחתם להבין איזה סוג ערפדים אלה הפעם?" נראה שהנושא מעורר בה חוסר שקט כלשהו. "המצב של הספט מול הקמרילה רגיש כרגע."

"לצערי לא. צל מארה גם היה האחד שנתקל בערפד אבל הוא הצליח להדיף אותו מאיתנו. הוא גם היה צריך לעשות זאת בעקבות העונש שניתן לו" היא תגיד ואז תאנח
"יש לי רגשות מעורבים לגביו כרגע. המעשים שהם עשו והיחס שלהם לגארו האחרים... אולי זה בגלל שהם היחידים שהכרתי לפניכן..."

"הוא עשה את מה שעשה בכוונה טובה ובחשיבה עקומה. זה לא הופך אותו למישהו רע. הוא ועוקד החטאים טעו. טעות גדולה שאנחנו עדיין לא יודעים כמה נזק היא תגרום בטווח הארוך. אבל הם לא פעלו מתוך זדון, אלא בלי לראות מספיק קדימה, בלי להתייעץ או לידע. שם הטעות. הם שילמו וישלמו על זה, אבל בדיוק כמו לגבי פחדים וחולשות - כל עוד קמים וחוזרים להילחם אפשר לתקן."

היא מהנהנת ותשתה מהקפה במידה שהוא מוכן

"אני מניחה שזה נכון לגבי כל גארו. וגם כל ספט. כל כך הרבה דברים בספט הזה זרים לי. יצא לי לרוץ ולהתארח בספטים מחוץ ליוון. אבל זאת הפעם הראשונה שאני הרגשתי כל כך לבד ושונה. זה מאתגר להיות במיעוט. צריך לשואף פי שתיים למצוא מכנה משותף"

הקפה מוכן, דימפנה שומרת לעצמה כוס מים חמים בצד ומוסיפה להם ג'ינג'ר וכמה פלחי לימון. "הספט הזה דורש תקופה של הסתגלות, בייחוד למי שלא רגילים לספט מעורב. יש הרבה דעות, הרבה גישות, לוקח זמן ללמוד לנווט. אני כאן כבר יותר משנה ועדיין מדי פעם מופתעת ומבולבלת."

"מה בדיוק מבלבל אותך כאן?"

"בדיוק? קשה לשים את האצבע. אבל יש כאן הרבה דעות, הרבה גישות. לא נדרשתי לעבוד בצורה קרובה עם מהלכי זכוכית לפני שבאתי לכאן, ועכשיו אני רצה עם אחד בלהקה. הכרתי מעט ילדי גאיה, ולא נתקלתי כמעט בכסופי ניבים ואדוני צללים. להיות כאן דורש גמישות מחשבתית."

"בהחלט.
אני אודה שיש לי סטיגמות נגד פנרירים בעקבות המתחים שישנם בין השבטים שלנו כבר דורות רבים. אבל אני הבנתי שיש פנרירים בספט הזה ולנגוח איתם ראשים רק בגלל הבדלים בפרספקטיבה זה דבר מטופש וחסר תקדים. אז אני מנסה להסתדר איתם בסדר"

"מטופש זה די מדויק. את תגלי, אם לא גילית עדיין, שעברו רובם המתיחות היא רק מצד הנוקמות השחורות. לא נתקלתי עדיין בפנריר בספט הזה או בספט אחר שהתייחס אלי שונה כי אני אישה."

"כן. לפחות בספט הזה אני יכולה לראות שהפנרירים בסדר. אני לא אגיד שאני לגמרי שוללת את הסיפורים ששמעתי מנוקמות אחרות שבוגרות ממני - אבל אני חכמה מספיק כדי להבין שהסיפורים אינן משקפים את כל האמת. בנוסף לכך אני משתדלת לאתגר את הסטיגמות האלו ולשמור על ראש פתוח. חשיבה פתוחה ולא מקובעת היא דרך לצמצם את הטווה."

"בכל שבט יש חארות. אפילו אצל ילדי גאיה, אל תאמיני להם אם הם אומרים שלא." עם חצי חיוך שיש בו יותר מקצת מרירות. "יכול להיות שהסיפורים נכונים, והאחיות שלך לשבט נתקלו בהם. אבל כמו שאמרת, חשיבה מקובעת מחזקת את האורגת וגם מעוררת מתיחויות וריבים בקרב גארו, שרק מחלישים אותנו יותר. גארו רבים אחד עם השני במקום להלחם בתולע, וגאיה בוכה."

״בזה את צודקת. אני לא אשקר שראיתי בספט ובשבטי נוקמות שהיו... חארות. רואות דברים בשחור לבן, בזות לגארו שפועלות עם שבטים אחרים אפילו מזלזלות למטיסים למרות שפגסוס רחומה אליהם...
אם זאת ישנה הדדיות רבה בין הנוקמות למרות המחלוקות שלהן- בשבט כל גארו מרגישה כמו אחות אבל זאת לא חיבה שאנו מעניקות לשבטים אחרים. חלק מזה מגיע מפחד של התבוללות- של לאבד את מהות השבט שלנו- אבל אי אפשר לעשות את השינויים שאנחנו מבצעות אם אנחנו רק נסתגר בתוך עצמינו.״ היא תגיד ותלגם מהקפה
״זה מה שהמחנכת שלי איריס אמרה. פילדוקסית לשבטי. בוגרת שבדרכה לבחירות. רבים צוחקים שיש לה טוהר דם לילדי גאיה בסתר אבל אני לא חושבת שראיה רחבה זה משהו שרק שייך לשבט שלהם״.

"אין לי אחיות, אבל הרושם שיש לי מלראות אחרים הוא שאחיות - ואחים, אם חייבים - רבים די הרבה. להגיד שמישהי היא כמו אחות זה לא בהכרח חיובי." החיוך הרבה יותר משועשע. "אף שבט באומה הוא לא אי. אפילו השבטים הטהורים באמריקה, אפילו אלה מצופי הכוכבים שרואים את עצמם חלק מהאומה מפסגת ההר שלהם באסיה, הם חלק ממשהו גדול יותר, ולבד סביר שיגיעו לפחות הישגים, ויסבלו יותר, מאשר ביחד עם שבטים אחרים. ילדי גאיה רואים את זה יותר משבטים אחרים, וחבל שלא יותר רואים את זה כמותם."

"ישנו אפילו מחנה בשבטנו. מקדש ארטמיס- שמקדם את זה שילדיה של פגסוס ינתקו את עצמם מהשבטים האחרים ויפעלו לבד. אני והמחנה הזה לא מסתדרות הכי טוב. אני לא מעריכה את ההתנשאות שלהם."

שלשלאות מנופצות מושכת כתפיים. "אני מנסה לא להתערבב עם מחנות של שבטים אחרים. גם עם של השבט שלי לא. אבל כמו שיש חארות בכל שבט, ככה לרוב יש גם בדלנים. לפעמים אלה אפילו אותם גארו. בכל מקרה, בספט הזה יש קצת פחות משקל לשבט שאליו חונכת ולטוטם השבטי שתחתיו את רצה, בהרגשה שלי לפחות, מאשר למעשים שלך בתוך הספט. במקומות אחרים אולי יסתכלו על זה מוזר, אבל יש מכרסמי עצמות עם יותר השפעה וכבוד מכסופי ניבים בספט הזה, ואולי זו הדרך הנכונה לעבוד, בסביבה מוזרה ולא מובנת ומלאה באתגרים."