11.4, עקידת הפרי

פרי הרוח מחפשת את עוקד החטאים בקיירן. בהנחה שהיא מוצאת אותו, היא תגיד "שלום. לא הספקתי לדבר איתך במוט. אתה פנוי לשיחה?"

הוא רובץ על סלע לאחר עבודה ממושכת, בצורת הלופוס. הוא מסמן בראשו שמקשיב.

"ביקשת ממי שחש איבה כלפיך או נוטר לך טינה לצעוד קדימה. אני לא חשה איבה, וחונכתי לא לנטור טינה. לסלוח." היא אומרת. "אבל חשבתי על זה, ואני לא יכולה לומר בכנות שאני חפה מטינה. לא לגמרי."

הוא מטה ראשו הצידה כמצפה להסבר והרחבה.

פרי הרוח נושמת. נראה שהיא משתדלת לדבר ברוגע. "צל מארה ואתה חתמתם עסקה עם אויב מתועב, אחד האויבים הגדולים של האומה. עסקה שסירסה את כל הספט מולו. שמונעת מאיתנו להילחם בתולע בכל אשר הוא שורץ ופורה. הפעולות שלכם החלישו אותנו וסיכנו את בני הדם שלנו. קשה לי לסלוח על זה."

.הוא משתנה להומיד, יושב על סלעו ושואל, "כיצד את היית מגינה על הרעלה באותה עת?"

"כל הטבח המחריד הזה היה נמנע אם זה היה תלוי בי. אני לא הרגתי אף אדם." היא אומרת ושותקת לכמה רגעים. נראה שיש לה הרבה מה להוסיף והיא עוצרת את עצמה. "הייתי מבריחה את בני האדם משם והורגת את הערפדים. אבל במצב שהיינו בו, אחרי הטבח - לא הייתי מעלה על דעתי בכלל לפנות לערפדים לעזרה. אולי הייתי שולחת רגבאשים לדבר עם השוטרים ולהערים עליהם. אולי הייתי פונה לעזרת רוחות חזקות, לעזרת בעלי ברית מספטים שכנים, או הפיות שהפיאנה בקשר איתן. אולי כל אלה יחד. לא הייתי יושבת עם עלוקות לשולחן המשא ומתן." נראה שלמרות שהיא נאבקת בכך, טון מאשים מתחיל להזדחל לדבריה.

"אמרת הרבה דברים שלא היית עושה, והרבה דברים שאולי היית עושה. אני, בניגוד אלייך ממה שאני מבין מדברייך כרגע, לא הייתי שם כשהורו על המתה של עשרות ומאות ילדים. זה קל לחיות בחוסר מעשה בהיפותזה. אני שואל מה כן היית עושה כדי להגן על הרעלה ועל הקאיירן.", הוא מביט חסר כעס או זעם כלל עליה.

"ציינתי ארבע אפשרויות." היא אומרת, ובניגוד אליו, הוא יכול לחוש בזעם שמתחיל לעלות.

(נשמטה לי ה-ו' ב-ובהיפוטזה)
"ציינת בלי לציין כלום. להגיד מה אולי היית יכולה לעשות זו לא דרך פעולה. לאיזה רוחות היית פונה? לאיזה ספטים? לאיזה פיות? ואם כל אלו נכונים - אז למה לעזאזל לא עשית את זה?!", הוא מתחיל בטון מאופק אך ככל שממשיך הטון עולה עד שבמשפט האחורן הוא כועס בבירור. "הרבה גארו אומרים בכזו נמהרות איך הם היו פועלים ומצילים את הרעלה והקאיירן במשפטים פשוטים ובלי פירוט. אם כככה - אז למה לא עשיתם כלום?! למה חיכיתם שעתיים עד שאגיע בלי - חצי שעה לפני שהמשטרה אמורה לבוא לפשוט על הקאיירן - כדי שאני אפתור את המצב?!", הוא מחליק לגלאברו מבלי משים.
"נראה לך שאני רציתי לנהל שיח עם עלוקות ארורות? עשיתי את זה כי אף אחד אחר לא עשה כלום. ובשלב שבו הגעתי, כבר לא היו אפשרויות אחרות - פרי הרוח."
הוא מביט בה בכעס מופגן כעת, אם כי הוא שומר על איפוק פיזי. הוא באמת באמת מעוניין לשמוע תשובה והסבר לשאלות שלו.

"אתה לא היחיד שנכשל. זה נכון. נכשלנו כספט." היא אומרת, רגועה יותר. "זה לא משנה את העובדה שעשית מעשה בזוי."

כעת הוא מהנהן הנהון חד ואומר, "אני לא מסכים עם בחירת המילה שלך, אך זניח. אכן עשיתי מעשה לא ראוי."

פרי הרוח מהנהנת. "למה פנית דווקא לערפדים? היו אפשרויות אחרות?" היא שואלת. הטון שלה לא מאשים עכשיו - נראה שהיא באמת רוצה להבין.

"לא כאלה עם סבירות כלשהי להצלחה.
את טל כהן לא הכרתי בכלל, או ידעתי על קיומו, לפני שהדבר קרה. גם כעת איני יודע אם היה יכול לפתור זאת. אולי הוא יכל - ואם כן, אני אקלל בליבי את כל מי שהכירו ולא פנה אליו להמציא לנו פתרון לצרה הזו.
על הקשרים עם הפיות גם לא ידעתי - ועם להיות כנה, אני סקפטי ביכולת שלהן לטפל בזה.
כמו גם לגבי יכולתן של רוחות שאינן הכבירות ביותר - שאין ביכולתנו לזמן כעניין של מה בכך. בטח שלא במסגרת הזמן הקצר שנותר לנו.
כשאני הגעתי - וראיתי את שלשלאות מנופצות מרימה ידיה. את אנדרדוג במאמציו האחרונים. את משתיק היער מנסה לעשות משימה בלתי אפשרית של פינוי גופות בזמן שנותר, ואת הוורדר אומר לי - טפל בזה... זו הייתה האפשרות היחידה שנגלתה למולי עם סבירות כלשהי להצלחה."