16.14 - סקיצה ופאתוס

סקיצה תהיה באומברה במתחם האורחים ותצייר עכברים ורוחות שזזות ממקום למקום

"מחפשת מה לצייר?"

"אני כבר מצאתי המון דברים לצייר" היא תגיד לפאתוס
"יש לך משהו אחר להציע?"

"כן. הוא מתאים לך במיוחד, אבל זה רחוק." קיאן אומר לה, "מתאים לך לרוץ קצת?"

היא סוגרת את הסקצ'בוק וקמה "אם זה משהו שמתאים לי קצת ריצה לא תזיק! קדימה תוביל את הדרך"

הוא משתנה ללופוס חום, ומתחיל לרוץ דרומה.

היא תעקוב

הריצה נמשכת זמן מה, נראה שיעדו של קיאן הוא למדבר. עוברים כשעתיים של ריצה. סקטצ' עדיין ממשיכה לרוץ?

"אתה יודע שזאת הפעם הראשונה שלי במדבר? גם בפיזי וגם באומברה!" היא תגיד בזמן שהיא תרוץ

הוא נוהם לאישור. לאחר ריצה נוספת של שעתיים, הוא עוצר, משתנה להומיד. "הגענו." הוא אומר, זה נראה כמו יישוב אנושי רגיל ופשוט.

היא מתה את ראשה
"איפה אנחנו? מה בדיוק יש כאן?"

"אני אראה לך בקרוב מאוד," קיאן אומר לה, "אני צריך להתארגן, זה ייקח כמה דקות. תעברי לפיזי בינתיים." נראה שהוא מחכה לאישורה.

היא תהנהן ותעבור לפיזי.

לאחר כמה דקות קיאן מגיח, יש לו סרט שחור על הזרוע, בגדיו קרועים ועורו שחור מאפר, "בואי אחריי." הוא אומר לה.

לאחר כמה דקות קיאן מגיח, יש לו סרט שחור על הזרוע, בגדיו קרועים ועורו שחור מאפר, "בואי אחריי." הוא אומר לה.

היא מתחילה לגכך אבל עוצרת את עצמה וממשיכה ללכת. המאגפיי סוואג שנראה כמו תיק ספורט סוח עם גבה.

הוא מוביל אותה לפינה מבודדת במדבר, שם ישנם 11 מצבות שיש, ועליהם כיתוב באירית. בחלקן יש דם קרוש. התחושה של המקום קודרת. עץ אחד גדול נח שם, "הגענו."

היא תבחון את המצבות שנמצאות מולה. היא תשאל אותו בעדינות
"של מי הם?"

"לפני כשנה ושבןע, ספט ישראל עשה מאמצים כבירים, ובמעשים אשר תועדו בגנזך הכסף, טיהר את העורב הישראלי. באותו זמן מייללי התולע ניצלו את עיסוקיו של הספט ותקפו את הטריטוריות ברחבי ישראל. אלו בני משפחתי שם למטה. 10 קין, 4 גארו, זהו מחיר הדמים ששילמנו על טיהורו." הוא אומר את הנושא מאוד ברצינות, ובמילותיו כאב אדיר.

"הבנתי." היא אומרת בקול שקט ותגיד
"קשה לאבד משפחה. לא משנה אם יש קשר דם או מה למען המוות היה. זה כואב"

"בהחלט." קיאן אומר לה, "אתם רצים אחר טוטם שנלמנו עליו רבות. קשה להבין את זה מאיפה שלא הגעתם."

היא תהנהן
"תודה שהראת לי את זה פאתוס."
היא תגיד ואז תשלוף את החוברת ציור שלה ועיפרון ותתחיל לצייר

"תוכל לספר לי על הקין שבקברים האלו? מי הם היו?"

הוא מתחיל להניח את החבל על העץ ולקשור קשר תליינים. הוא מצביע על זוג קברים אשר ניצב אחד ליד השני, "זה של קיבה ביין, היא למדה באונוברסיטה האנושית משפטים וכלכלה, היא היית קרה ומחושבת יחסית, אבל עם לב חם לכולם. היא ניהלה את כל העניינים הכספיים של הקלאן. בעלה, מאק, היה אדם חמים, אתלט, הוא גונן עליה בגופו ממייללי התולע."

היא מהנהנת ונתחילה לצייר מספר דמויות
"מאיזה קלאן הם היו? הקלאן שלך?"

הוא מהנהן, הוא קופץ קפיצה גבוה ומגיע אל ענף העץ, מניח את החבל תלייה על צווארו.