18.4.2020- סקטץ' וחרמש דמים

"כן, נכון. לא הייתי שם אף פעם, אבל יש הרבה גארו בספט הזה שהגיעו מארצות הברית.
אני מגיע משוודיה, אין אצלנו את הגיוון הזה שקיים אצלכם."

"אבל כן יש לכם את הקור שיש במינסוטה. אולי פי אלף."

"אני לא יודע איך הקור שבמיניסוטה, אבל הערבות הקפואות שאני מגיע מהן קפואות כל כך שהשתן קופא בדרכו אל האדמה.
היית פעם מחוץ לארצות הברית?"
הוא מגיע לנקודה הבאה, מניח ערימת בונזו בעצמו.

"כשהייתי בת 10 עשיתי טיול בקראוואן למפלי הניאגרה עם המשפחה שלי. ועד כה זאת הפעם הראשונה שלי בחצי השני של הגלובוס". היא תגיד
"איזה רוחות בדיוק יאכלו את הבונזו הזה?"

"כלבים.
מפלי הניאגרה הם בין ארצות הברית וקנדה לא?"

"כן. ממש על הגבול - אז טכנית אף פעם לא באמת יצאתי משם עד כה." היא תגיד
"אני רואה שכל חברי להקתך מהארץ הישנה שהא? יש את אנדרדוג מאמא רוסיה הגדולה, שלשלאות מנופצות ופאתוס מארץ הדשאים הירוקים ואותך מארצות הנורדים והויקינגים." כשהיא תתאר את הארצות היא תנסה לעשות מבטאים שיתאימו לכל מדינה- בכוונה מאוד מוקצנים
"יצא לך להיות במדינות אחרות חוץ משוודיה וישראל?"

"כן, אבל זה עניין שאני פחות שם לב אליו מאחרים. גדלתי בקרב גארו ובני דם, בלי הרבה בני אנוש בסביבה.
הייתי בביקור בקאיירן בגרמניה, הייתי בשממות קפואות בשטח של נורווגיה, היה לי עניין עם לונאר איפשהו בפולין או בליטא.
הייתי גם במצריים וירדן, אבל לא נכנסתי פנימה יותר מידיי.

הייתי במקומות מעניינים, אבל אני לא ממש מתערבב עם האוכלוסיה המקומית."

"אז אתה גדלת בקרב גארו ובני דם כל חייך הא? טוב אני מניחה שזה משהו שיותר נפוץ בשבט שלך מהשבט שלי. איך זה בדיוק לחיות עם גארו ובני דם מגיל צעיר?"

"לא יודע כמה זה עניין שבטי, גם לכם יש קומונות עמוסות בקינפולק. אני מניח שחלק נכבד מהם יודעים.
לחיות בתוך האומה מלידה.. זה מעניין.
השתניתי מאוחר יחסית, ולא צפו את זה, אז זכיתי לחיות כבן דם במשך תקופה.

הצייתנות זו התכונה העיקרית שבן דם צעיר צריך ללמוד. כי בדרך כלל כשקורה משהו את לא יודעת על מדובר, ותמיד כשקורה משהו את לא יכולה לעזור מספיק.
ילד בן 10 שאין לו שום כוח על טבעי לא באמת יכול לעשות שום דבר מול התקפת ספירלות או התעוררות של רוח עתיקה חוץ מלהעביר הודעות.

מעטים הם הקינפולק שמצליחים למצב את עצמם כמומחים עוצמתיים ובעלי ערך, לא חשבתי שאוכל להיות אחד כזה.
התמזל מזלי, חיי יהיו קצרים אך מלאי כבוד, תהילה ופלאים."

"אני מניחה שאם אתה הולך למות אתה הולך לעשות את זה בקרב הכי ראוי שיכול להיות? עם דם ותהילה ולהפיל את האוייב איתך וכל המאפיינים של אפיקה קלאסית?"

"כמובן.
אני נצר לאחת השושלות הכי מכובדות בשבט, העמידו בפניי מאז השינוי הראשון רף מאתגר לעמוד בו.
הרף גבוה לא רק לחיים ראויים, אלא גם למוות ראוי שיסב למשפחה גאווה.
אבותיי מלווים אותי לאן שאני הולך, לוחשים באוזניי לא רק את חוכמתם, גחמותיהם ודעתם הקשה כפלדה. אלא גם סיפורי גבורה עתיקים, מיתות מכובדות וקרבות שכמעט ונשכחו.
כשאצטרף אליהם, אני מעוניין שיהיו לי כמה סיפורים ששווה להקשיב להם. ולרוב הסיפורים האלו מכילים נופלים לכל הצדדים."

"אלו אכן דרכי הפנריר. כפי שאתה יודע אידיאולוגיות המכרסמים יחסית שונה מזאתי של שבטיך- בעיקר ביחס שלנו למוות.
אבל כן יש תועלת בגיבורים אפים כמוך - ובסיפורי התהילה, הכבוד והחוכמה שכל גארו צריך להעריך.
ואפילו אנו המכרסמים שדוגלים בהשרדות יותר מכל יודעים שמוות למען גאיה ולמען הגנתה הוא אחת מהדרכים היותר סבירות למות בהם.
אתה מאוד מעניין אותי חרמש דמים, במידה ויבוא הזמן שלך לחגוג עם אבותיך בvalhala אני אשמח להעביר את הסיפורים על גבורותיך... הלאה."

"מצוין, אני אדאג שתזכי לראות אותם בעצמך.
עכשיו תשימי ערימת בונזו פה, עוד מעט מגיעים לנקודה האחרונה."

היא תשים את ערימת הבונזו

"למה שלא תספר לי על ההצלחה הכי חדשה שלך?"

"תגדירי הצלחה. אני לא בטוח מה כוונתך."

"מעשה ששווה תהילה לדוגמה"