5.1.2020 - סקטץ' וזכריני

"כן זה הגיוני. זה גם יהיה בזבוז של רוח.
אני מניחה שזאת הסיבה שגם עדיף להביס ולטהר רוח שמתולעת נכון? ולקחת ממנה את השן?"

היא מהנהנת
"רוחות חשובות של חיות שמתקשרות עם חייה שבפיזי הן הרוח של אותה חייה. פגיעה ברוח תחליש את החייה. לכן כל צייד של רוח גאיאנית משמעותית כזו צריך להעשות בחוכמה ואחריות. אם רוח גדולה נהרגת, עד שתחזור המקום בסכנה ורוח תולע יכולה לבוא ולתפוס את מקומה, שלא לדבר שהחיות בפיזי יסבלו מהאובדן. אם את עוסקת ברוחות כאלה, או שתהיי מוכנה לשאת בהשלכות של המעשה, או שתגשי לזה בצורה אחרת. את לא חייבת להרוג רוח בשביל לכבל ממנה שן. את יכולה לבקש את השן ולשלם לרוח עלייה.

ולשאלתך, כן. בדיוק בגלל זה עדיף להרוג רוח תולע. אם את כבר משמידה משהו תשמידי משהו שטוב לגאיה שיושמד. כן צריך להיות זהיר ולהבין איזה חלק ראוי ואפשר לתהר ולייעל לפטיש."

"ואז אני פשוט קושרת את הרוח של השן למשהו מוחשי שאני מכינה? כמו שאני קושרת רוח לטאלון?"

"לא. אין רוח של שן. זה טרופי שהרוח נתנה או השאירה מאחוריה. זה אסנס גולמי בעל תכונות שניתנות להמרה בפיזי שממנו את תכיני את הפטיש. בגלל זה לא כל רוח יכולה לספק לך פרט כזה. הרוב הגדול של הרוחות יתמוסס לחלוטין אם תהרגי אותן ואם ישאיר דבר מה מאחור או גם יעלם עם הזמן או לא יהיה ניתן להעבירו לפיזי. זה צריך להיות משהו עם משמעות"

היא מראה לך על היייד שלה צמיד זהב שנראה כמו נחש שאוכל את עצמו "זה שלל שלקחתי מממלכה של רוח לאחר שהבסתי את אחד המכשולים שלה. כפי שאת רואה, הפטיש כיים גם בפיזי. מכיוון שהמכשול שהובס היה חלק משמעותי בסיפור שהרוח רצתה לייצג - הסיפור של פסח, הצמיד הזה נשאר. אם סתם הייתי מנסה לקחת אבן חצץ או כד חרס מאותה הרוח כנראה שהאסנס היה מתפזר מאוד מהר ברגע שהייתי יוצאת מהממלכה."

"טרופי הא...עכשיו זה נשמע כמו לוט שאני מעוניינת לחפש. אני מניחה שאני גם אוכל להתייעץ עם הטוטם של להקתי כדי לחפש רוח מתולעת שיהיה שווה לצוד. העורב יודע למצוא דברים"

אילין מהנהנת "כן. העורב זה מקום טוב להתחיל. את יכולה גם להרוג 2 ציפורים במכה אחת ולבקש שיביא לך אחד מהאוייבים שלו שמתאים למטרה. ככה גם תחזקי את הטוטם שלך על הדרך. למשל, אני ואת שתינו מכירות ספירלה מטיס שרציפ אחר עורב ובכך מקרבים אותו לתולע. להרוג אותם יהיה מבורך. מטיסים במותם נשארים כמות שהם. את יכולה לעזור לי לצוד אותו ואני אתן לך לשמור את הגוגלגולת שלו על שיניה וניביה כשלל קרב"

הפיאנה מהנהנת בסיפוק.

היא תסתכל על זכריני במבט טרוד
"טוב אני אשמח להעזר בטוטם שלי כדי לאתר את האוייב ולכסח את הספירלה.אבל להשתמש בניבים שלו ככלי נשק זה די פאקד אפ" היא תסתכל על אכילס ותראה מה יש לו להגיד

"מממ הם כבר כלי נשק, כלי הנשק הכי טבעיים שגאיה נתנה" הוא אומר במחשבה וטון נייטרלים לגמרי.
"אווו! מוכן" הוא מזיז את כד החרס מן האש ומוזג לכוסות חרס קטנות חסרות ידית מגיש לשניים "בבקשה, תה הטונדרה" הוא מחייך ומגיש לכן, גוון התה נראה מאוד חלש ועם עלים בודדים ממש.
"מה תעשי עם הגופות של המטיסים לאחר המוות?" הוא שואל את זכריני בבירור, מוזג לעצמו כוס משקה

"הבנתי - מאיפה שאני נמצאת להכין פטישים מעצמות של גארו , ספירלה או אחר זה לא מה שבדרך כלל רואים - ואני משבט שמכין פטישים מאשפה.
אני אשקול את זה- כאופציה אבל אני אתייעץ עם הלהקה והטוטם לגבי זה גם."

"מה אני העשה איתם? לא יועדת. תלוי מי האויב ובאיזה נסיבות הרגתי אותו, כל מקרה לגופו... pun not intended. אין שבלונה אתה יודע. ואם יש לך מספיק מעצמות אוייבך מקשטות את הסלון מנחה לטוטם הלהקה, לטוטם השבט ולרוח הקיירן זה תמיד דבר טוב".

היא מרחרחת את התה, בוחנת את הכוס.

"מדברים על תה. בן הזוג שלי הביא לי וללהקתי פעם תחתיות של כוסות מעמוד שדרה של מטיס ספירלה שהרג." היא חולקת. "ממה התה? לא מוכר לי."

אם היא חולקת אותן פיזית, אכילס מביט בה מוזר ושואל "למה צריך תחתית?" ואם לא אז הוא ממשיך להגיב בלי קשר "טוב אני מקווה שבמידה ותוכלי, תעניקי את הברכה האחרונה, אבל במידה ולא, עדיף לעשות בגופות הללו שימוש כלשהו. אם תרצי סקטץ' אוכל לתת גולגולת של מטיס עם ניבים".

"התה עשוי מרודודנדרון לבן, ידוע גם בשם 'שושנת האלפים', הוא גדל בעיקר באיזור הצפוניים של גאיה, בגובה רב, היכן שקר. הוא משגשג באופן מפתיע כשורד אמיתי בטונדרות מלאות העובש הקפואות. צריך אבל להיזהר איתו, כמות קטנה מכילה הרבה סגולות מרפא שהילידים מהיכן שהגעתי נעזרים בהן, אך כאשר יש יותר מדי ממנו, הוא רעיל ועלול גם להרוג.
זה מזכיר לי הסטוריה עתיקה, כאשר צבאות מונגולים ניסו לשדוד את אבותיי מאדמותם, הם הגיעו עם צבאותיהם, שוחטים כפר אחר כפר, מאהל אחר מאהל.
בלילות כדי לשמור על החום, הם הבעירו מדורות, אך זה היה מאוחר מדי, הם כבר התקררו, כאשר יליד מקומי שבוי, סיפר להם על הפרח וסגולות המרפא שלו. מייד הם החלו לאסוף ולהכין כדים שלמים של התה. שתו מעט והרגישו טוב יותר.
שיכורים מההצלחה על הכיבוש וההחלמה הם חגגו כל הלילה ושתו מן התה ללא הפסקה. בבוקר שלמחר היליד צעד חזרה לאחד המאהלים הבודדים ששרדו דרך שדה גופות של הצבא המונגולי, שדה שנרקב ונספג אל הטונדרה הקפואה, מזין מחדש את האדמה ומפריח מחדש את שדות הרודודנדרון הלבן"

"מאיפה יש לך גולגולת?"

"מממ קוראים למקום סין אני חושב"

"אז אתה תוכל להביא לי בעצם ניב מהגולגולת? אם כך זה ממש יעזור" היא תגיד עם חיוך רחב
"יש משהו שתרצה בתמורה?"

"ממממ" הוא מגרד בראש שלו ונראה חושב לרגע "שנהיה חברים!"

"אכילס." היא תגיד ותפרוס את ידיה לחיבוק
"אנחנו חברים!"

"יש!" הוא ייפרוס ידיים וייחבק חזרה, את ממש תרגישי גם בהומיד את כמות שיער הגוף המוגזמת שלו
"אני אתן לך את הניב אבל שנהיה מחוץ לקאיירן"
"זכריני את אלפא אל להקה בספט, יצא לי לרוץ עם חברים מהלהקה שלך, איתך עדיין לא, חושבת שנוכל לרוץ מתישהו? או שלפחות תוכלי לקבל אותי כאחד שרץ עם אחרים כאן כחלק מהספט הזה?"

היא מסתכלת על אכילס כאילו הוא כרגע הציע לה לשים קובע מסיבות ולרקוד את הספירלה. "...לתת את הברכה האחרונה? למטיס ספירלה? מה נכנס בך? הברכה האחרונה לא נועדה לטינופות על פניה של גאיה היא נועדה למטיסים שלנו, לאלו שהוחיכו עצמם לוחמים רואיים לגאיה והתעלו מעל נסיבות הולדתם, רק - להם - מגיעה הברכה האחרונה והתפילה שיתגלגלו לגוף בריא וטוב בפעם שיפסעו על פני האדמה. למטיסים שלהם מגיע במקרה הטוב שעצמותיהם יסבו תועלת ככלי נשק, והפעם בצד הנכון של המלחמה.

היא לוקחת כמה נשימות להרגע ומרימה את הת ללגימה קטנה. (מה הטעם שלו?)

היא מהנהנת ונרגעת כאשר מקשיבה לסיפור. הוא מעלה בה חיוך קטן. "זה סיפור יפה. יש מזל לילד שהאוייבים שלו לא היו פיאנה! רעלים פחות עובדים עלינו."

כאשר החיבוק והכרזת החברות מתרשת לפנייה הפנים שלה נאטמות והיא מתרכזת בנימוס בתה שלה.

לבעלי אמפטיה גבוהה:

"כן שמעתי כך" הוא מחייך עם צחוק קל ומגרד מאחורי הראש

"טוב הייתיי רוצה לחשוב שתעניקי את הברכה מסיבות הרעלה אם לא מסיבות הנפש, את לא חושבת?" הוא מסוקרן לתשובתה

"אני בדרך כלל גוררת את האוייב לאומברה ונפטרת ממנו שם."

"איך את גוררת גופה מהפיזי לאומברה?" אכילס מרים גבה בספק כלשהו

היא מרצינה "לא משאירים אף גופה, גם לא של בן אדם, אלה אם יש לך דרך לכסות את זה ככה שסיבת המוות תצביע למקום אחר וברור שמרחיק ממך. גם הספירלות שואפים לשמור על הרעלה. שאפשרי גוררים את הקרב לאומברה או למקום בו אפשר יהיה לטפל בגופה בשקט ומהירות, בין אם זה אומר לשרוף אותה ולשים במגפיי סווג את העצמות או לבתר ולקחת חלק חלק. כמובן שיש דרכים מקוריות נוספות, למשל לתת את הגופות לרוח כמנחה ואז הן יאכלו את הספירלה עבורך עבור מחיר. למי שמקורי מספיק יש דרכים. "