21.6.2020- התועלת של עלוקה

בערב בפיזי לאחר תשע בערב סקטץ' תחפש את פודה החובות. היכן היא תמצא אותו?

פודה החובות בבית שלו בהרצליה
את מקבלת נ"צ לפלאפון

היא תצלצל בפעמון מספר פעמים. וברגע שהוא יענה לדלת היא תגיד עם חיוך קל

"ערב טוב פודה החובות.
איך אתה מתאושש מהאטרקציה האחרונה בלונה פארק תולע שהיינו בו?"

דניאל לבוש חלוק ומחזיק כוס וויסקי וג'וינט בפה
הוא פותח את הדלת עם חיוך ובתגובה לשאלה הוא חושף את הכתף לפצע שריטה שעדיין מגליד
"לאט ובטוח סקיצה, בואי תכנסי. אפשר להציע לך משהו לשתות או לעשן?"

"אם יש לך תה קר אני אקח את זה בשמחה." הי תגיד ותיכנס. איך הדירה שלו נראת?

מרחב גדול ומואר שאחד מקירותיו עשוי מזכוכית. בקומת הקרקע סלון, מטבח פתוח, חדר תקשורת ושירותים. יש מדרגות מעלה ומטה
"אמממ. אני יכול להכין לך תה ולשים קרח, רוצה קצת עשבים מהגינה?"

היא מושכת בכתפיה
"למה לא?" היא מוצאת ספה ומתיישבת עליה באופן מאוד לא פורמלי

כשהיא מקבלת את התה, היא לוקחת לגימה קלה ואז אומרת בדוגרית

"זאת הייתה הפעם הראשונה שניסית לנצל ערפדים? בריצה שהייתה לנו כלומר?"

"לנצל?!" דניאל מסתכל במבט מוזר "להזכיר לך שאני לא רציתי איתם שום עסק? הגישה שלהם לא נראתה לי מהתחלה. מבחינתי לקרוע להם את העורק הראשי היה אופציה המועדפת. זה לא נגמר" דניאל לוקח שאכטה ומציע למכרסמת

היא מנידה בראשה

"טוב להגיע למצב שבו נתנו להם יותר מידע ממה שהם נתנו לנו ולבקש מהם סיוע וציוד. אתה לא היית אחראי על הכל אבל אם אני זוכרת נכון הסיוע היה משהו שאתה שאתה ביקשת." היא תגיד בקרירות ותלגם מהתה.

"לא... זה היה אחרי שהתעצבנתי וקנדיקראש המשיכה. הוא הציע וסטים. קנדיקראש והאומגה שלך לקחו ממנו. אני רציתי את הגול שלו איתנו כי רציתי להוריד לו את הראש בתור קינוח לסוף. ובקלות להאשים את הסטיטים על זה, כמובן שגם התענוג הזה נמנע ממני"
דניאל נאנח "אל תתבלבלי עם הגישה שלי כלפי ערפדים. אני לא ילד בן שמונה שרואה סוכריה וישר קופץ עליה. זה משהו שדורש בחינה לעומק"

"טוב לדעת שהזעם שלך היה במקום הנכון." היא תגיד עם טון רגוע

"כשהמחנך שלי העביר שיעור על ערפדים והפוליטיקות שלהם, אחד מהגורים בקהל שאל עד כמה כדאי לנו להתערב בפוליטיקות שלהם. התשובה שלו הייתה 'אל'.
לא יודעת למה הקול שלו לא הדהד לי בראש ברגע שאני ראיתי את הגול הראשון מתקרב אלינו בחנייה."

"באר שבע שלהם. לא יכולנו לעשות כלום. וכל עוד קמרילה. לא נוכל לעשות הרבה... עם זאת עלה לי קו מחשבה. לנסות ולהפיל את מה שקרה שם עליהם.
להגיד שהילדים שנשחטו, ורואים סימני טפרים, הם בעצם בגלל בדוהים שמחזיקים זאבים. מה את אומרת על הרעיון?"

"למי אתה מתכוון לספר את המידע הזה?"

"חשבתי להתייעץ עם האלפא שלי לפני הכל"

"להתייעץ עם האלפא זה תמיד טוב. אני לא מכירה את האלפא שלך בכלל אז אני לא יודעת מה הוא יחשוב אבל אני רואה פוטנציאל."
היא מהנהנת ולוקחת עוד לגימה מהמשקה

"ובמידה שהרעיון מקבל אישור איך אתה מתכוון להפיץ את המידע? יש לך אנשי קשר בחדשות או משהו כזה?"

דניאל מחייך "זו תשובה שאפילו סארג' יכול לענות לך בקלות. אנחנו מהלכי זכוכית." דניאל מחייך ושותה מהוויסקי

עולה לטורי חיוך קטן

"זאת בהחלט יכולת שלכם יש ולנו המכרסמים אין פחות. אתם יודעים להכנס לכורי האורגת ולחבל בדברים שם. השבט שלי יודע להעביר תובנה לאלו שבקצוות ולאנשים הפשוטים." היא תגיד ואז תסתכל על המקום

"אתה יודע זאת הפעם הראשונה שהתארחתי אצל מהלך זכוכית שלא היה בלהקה שלי. רובם לא רצו את הידיים המטונפות שלי בדירה שלהם."

דניאל מתפקע מצחוק "סקטץ', אם את טובה מספיק בשביל לתפוס בזיליסק ולפתוח לו את הלוע עם.. 'הידיים המטונפות שלך'" הוא בכוונה מדגיש את זה "אז את מספיק טובה בשביל להתארח אצלי ולאכול לי מהאוכל.
רעבה? אולי נשאר לנו םנקייקים מהבוקר"

" אני תמיד רעבה" היא תגיד עם חיוך גדול. "אם זה לסיפור טוב, קרב אפי או אוכל! אבל במקרה הזה זה אוכל."

"האמת שהאוכל הזה קשור גם בקרב. רוצה לשמוע?"

"אני תציד שמחה לשמוע סיפור"

דניאל הולך אל המטבח (שהוא פתוח) ותוך כדי שהוא מתחיל להוציא פנקייקים עם כל מיני פירות וקצפת ושוקלד וכנובן מייפל קנדי אוטנטי, הוא מספר
"על גבול הרצליה נמצאו 3 רקדני ספירלה ששולחים משלוחים מתולעים מהית הפנקייק. הלהקה שלי יחד עם אוייב התולע רצה לצוד אותם.
לאחר הצייד היינו צריכים גם להפטר מהרוח שמתלעת את המקום. זו היתה רוח של שמן, שבאותו רגע נראתה לנו ממש טעימה.
אבל היה קשה להרוג אותה כי מה שהיא עשתה, היא היתה זורקת פנקייקים מלאים בשמן שלה, וגורמת לנו לאכול אותה ובכך לתלע אותנו.
אחרי קרב לא קצר, שהתמלאנו בפנקייקים מתולעים, הגיע הזמן לטקס טיהור.
הטקס אומנם צלח, אך הקרייבינג לפנקייק נשאר. למשך חודש.
רפאל הביא שף במיוחד שיעשה לנו את הפנקייקס הכי טובים".
דניאל מביא מגש עם צלחת מרכזית ועליה ערימה קטנה של אפיפיות, ולידה את התוספות "בבקשה"

"תודה תודה." היא תגיד עם חיוך.

"קודם אנצ'ילדות בבוקר , ועכשיו פנקייקים . זה באמת מחזיר אותי לאמריקה."

"west coast or east coast?" דניאל שואל בעודו שם פנקייק אחד בצלחת ועליה פירות יער וקצפת

"midwest" היא תגיד בזמן שהיא תעמיס את ערימת הפנקיייקים שלה עם מייפל, עד כדי כך שיש יותר מייפל מפנקייק.

"וגם שם אני בעיקר הייתי באזור האגמים הגדולים- ויסקונסין, אלינוי, מישיגן אינדיאנה. אפילו לא יצא לי לבקר בספט הירוק, רק גארו משם שבאו לבקר.

מה איתך? מאיפה אתה במקור?"