מי הזיז את הגופיה שלי? 12/7/20

פל יגיע לגבול הטריטוריה של רודפי האופק ויילל

אילין פוגשת אותך באומברה. מדובר בשדה גדול מוקף בכביש שגובל בעיר. "שלום רודף הנבואה. ברוכים הבאים לטרטוריה. לא לצוד לערוך טקסים להתעסק עם הרוחות המקומיות או להביא אחרות מבחוץ. האם אתה מתולע או יודע שעקבו אחרייך?" *מפעילה סנס ווירם*

לא מתולע
''לא נראה לי שעקבו אחרי...'' הוא נראה מנסה להזכר
''מבטיח לא לעשות את הדברים האלה ללא אישור"

היא מהנהנת, מסמנת לו לעקוב אחריה וממשיכה כמה דקןת בתוך השדה עד שמתחילים באומברה סימנים שהשדה נגמר ומתחילה עיר. היא מסמנת לך על מקום באדמה, שתעמוד בדיוק שם. "יכול לעבור מפה לפיזי. זה מוביל לסלון בבית." והיא מחכה שתעבור ועוברת אחרייך.

יחייך כמתלהב מהרעיון ועובר

הוא נוחת באמצע של סלון גדול אך מרוהט חלקית. יש כמה ספות עור גדולות במרכז הסלון,על הגדולה מהן כמה בקבוקי בירה ישנים מאוד וריקים. היא מסמנת לך לשבת על ספה, והולכת למטבח להביא מיץ אשכוליות, וויסקי, סיידר וכמה סנדוויצ'ים. היא מניחה אותם על השולחן ומנכסת את בקבוק הוויסקי - שותה ממנו ישר בלי כוס. "אני מניחה שבאת לדבר על הגופייה?"

הוא יהנהן ויראה מעט מודאג מהשתיה שמרגישה לו לא אופיינית לאיילין

(ואו השתייה הכי אופיינית לה בעולם ומתוארת בערך בכל שרשור שהיא בו) היא מרימה גבה שנראה מודאג "הכל בסדר?"

(פל לא מכיר אותה כל כך טוב והיא תמיד נראתה לו מאוד רצינית, מה שלא מתחבר לו עם השתיה)
הוא יטה את הראש שלו באלכסון קל ויגיד "את תודה ממשהו? יש משהו שרודף אותך?"

היא מתרווחת בספה, שותה מהוויסקי ומציעה לו את הבקבוק "...לא. לא יותר מהרגיל. דיי טוב האמת. התינוקות בריאים, הלהקה מרגישה מאוחדת, הפרוייקט שלי בפתח תקווה מתקדם יפה, ואני מרוצה מטקס המוט שעשיתי. לא רע בסך הכל." היא כאילו מונה את הדברים הטובים שמתרחשים בחייה ונראית דיי מחוייכת ומרוצה. "מה איתך?"

''גם, עברנו בדיוק בית, נראה לי שהצלחתי לעזור לחבר הנחש שלי וקיבלתי נשק חדש" הוא יגיד בחיוך שקט, כאילו קצת מנסה לשמור על רצינות
הוא יקח את הבקבוק וילגום ממנו שלוק ארוך, לא נראה שהאלכוהול מפריע לו במיוחד והוא יחזיר לה את הבקבוק בחיוך
'' תודה''

"נשק חדש זה תמיד טוב. אשמח לשמוע עליו לאחר שנסיים את הדברים הענייניים." היא מניחה את הבקבוק.
לגבי הגופייה, יש לי חדשות. יש לי כל מני דברים שגיליתי עלייה, אבל אפתח בשאלה שבטח הכי מעסיקה אותך. איפה היא. אז ככה. בזמן המוט האחרון הרגשתי צורך עז להוריד אותה. כל כך עז שזה היה ממש כפייתי, כאילו אם לא אפטר ממנה פה ועכשיו אני אחנק.
המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה לחפש אותך, אבל ברגע שחשבתי על זה כאילו הכתה בי ההבנה שאלייך היא לא תחזור עוד, וגם לא אליי ברגע שהורדתי אותה. הגופייה לא יכולה להלבש על ידי אותו גארו יותר מפעם אחת לפי מה שאני יודעת. רציתי להביא אותה במקום לבני הלהקה שלך אבל לא משתיק היער ולא התאורג שלכם הגיעו למוט. העברתי אותה לגשם קיצי, הבטא שלי, שכן הבטיח גם להחזיר אותה אליכם אם תחפצו בכך שיגיע הזמן והגופיה תוכל לעבור."

''איך את יודעת שהיא לא יכולה לחזור אלי? ומה בדיוק הרגשת'' הוא מסתכל במבט רציני בהרבה מבדרך כלל

"פשוט ידעתי. קשה להסביר את זה. החולצה גורמת לך להרגיש דברים. למשל אחרי שהיא ירדה הרגשתי הקלה עצומה."

פל מהנהן כמבין ומסכים
''אז אולי זה לא היה הגורל שלי, אולי הגורל רק היה צריך אותי כצינור כדי להביא את הגופיה לספט, כדי שהיא תגיע למי שבאמת צריך אותה בסוף'' הוא יחשוב עוד רגע ויגיד "כנראה שנדע אם שינתם לי את הגורל רק אם אני אמות בקרוב''. הוא יגיד את זה בדרך אגב כאילו זה משהו שברור לו לגמרי, לא בצורה מאשימה

"לא היה שום גורל. בדקתי. רוח שבתי המוריגן היא הרוח המבינה ביותר בגורלות, והיא בכבודה ובעצמה בדקה את גורל השריון ואמרה שאין אחד כזה, אז הסר דאגה מלבך רודף הנבואה, גורלך לא השתנה כלל בעקבות התקרית. בנוסף, אין אחד שהשריון מיועד לו. לא באמת, הוא גם לא מסוגל להיות על אותו הגארו מעבר לכמה חודשים בודדים."

פל יחייך חיוך עליז
''כנראה במשמעות של גורל אצלי ואצלך יש הבדל, אין רוחות שיכולות לגלות לך מה הגורל שלך מהסוג שאני מדבר עליו, הכל פה מחובר האחד לשני וכמעט ואין לנו מה לעשות בעניין, החיים יקחו אותך לאן שאת צריכה להגיע, כל עוד לא תפריעי להם בדרך'' הוא יסביר בנועם

"אדם אחר לא יכול לשנות לך את הגורל. רק המעשים שלך מסוגלים לכך. להגיד אחרת, לזרוק את האחריות על אולי-המוות שלך על מישהו אחר זה יומרני וראש קטן שמסיר אחריות. אנחנו נאלץ לא להסכים בנושא הזה ולהמשיך הלאה. כך או כך ובלי קשר, בוא נקווה שלא תמות בקרוב. מתו מספיק גארו בספט הזה לאחורנה."

היא מרימה בקבוק סיידר, פותחת אותו בתנועה מיומנת בלי צורך בפותחן ומחווה איתו באוויר לפני שלוקחת לגימה ארוכה.

"מכל מקום, הגילוי העיקרי שלי לגבי הגופייה הוא שהיא אינה שייכת לך, או לכל גארו אחר ואינה גם יכולה להשתייך. החזיקו אותה רבים בעבר, כולל אויבינו הספירלות. אני מתכוונת לחזיר ללהקתך את שריון הזה כי כך הבטחתי, אבל גם אצליכם הוא לא יחזיק זמן רב - וכמה שתשתמשו בו יותר ותחשפו אותו לאוייבים ככה הסכנה תגדל.לכל האומה." היא מסתכלת לראות אם הוא עוקב או רוצה להגיב לפני שתמשיך בהסבר.

הוא יהנהן בהבנה וחיוך

"אז ככה. הגופיה אינה באמת גופיה, והיא לא באמת נראית ככה. המראה שלה משתנה בהתאם לתקופה או בגלל שהיא עברה בחלום המראה שלה לא היה חשוב וביא נראתה כמו מי ששלף אותה משם ציפה שתראה. היא נוצרה לפני אלפים רבים של שנים, המספר הכי קרוב הוא 8 אלף שנה - בתקופה שהתולע, האורגת והווילד היו מאוזנים ולא במלחמה אחד עם השני. השריון הזה, עשוי מחלקיק בריאה קפוא מהתקופה ההיא, שהייתה טהורה ונכונה. ולמזלינו, נראה שפחות או יותר ככה היא נשארה עד עכשיו. "

היא לוקחת עוד שלוק מהסיידר, מחווה לפל על בקבוק נוסף שמוזמן להתכבד בו אם רוצה.

"גארו שמחזיק מה מכבל חסינות פיזית גדולה, אך לא מנטלית. הוא עדיין יכול להכנס לטראל או לפרנזי, ובעודו במצב הזה חבריו לא יכולים לנטרל אותו והוא עלול להשמיד חברים באותה מידה שמשמיד אוייבים. בקרב הסתיתים ערפדית עתיקה ניסתה לנצל את העובדה הזו בדיוק, ורק בגלל שכוח רצוני מאוד חזק היא לא הצליחה להשתלט עליי לחלוטין למרות שהייתה קרובה לכך מאוד וניסתה לעשות בעיקר את זה במשך כל הקרב. אוייב חכם ישר מבין את הפוטנציאל ההרסני העצום שבמגן הזה ובמי שלובש אותו. תחשוב למשל מה יקרה אם ערפד, רוח תולע או ספירלה ישתלטו באממצעות שליטה מוחית על אחד מאיתנו בעודו לובש על החולצה וישלחו אותו להשמיד את הקיירן."

היא ממשיכה לשתות, מחכה לשאלות.

הוא לא יקח מהסיידר, אך הוא יקח את בקבוק הוויסקי וילגום ממנו, והוא ימשיך להנהן בחיוך

היא נראית מעט מבולבלת "זה נושא מאוד רציני. למה אתה מחייך?"

''כי אני שמח מאוד לראות שבאמת בדקת את זה ושהדאגות שלך באים מכיוון של דאגה לאחר ואחדות ולא מרצון לכוח'' והחיוך הנעים שלו ישאר

היא מנידה בראשה לסמן שהתשובה שלו הניחה את דעתה.

"אובכן. השורה התחתונה היא, זה לא חפץ שנועד שישתמשו בו - הוא נוצר משבריר בריאה, משהו מגאיה ואולי מעבר. כל עוד הוא נגיש במישור הגשמי, רק דברים רעים יכולים לקרות. אם האוייב יכבל עליו שליטה, מה שלצערי קל בצורה מגוחכת שיקרה, כנראה שהוא ימצא דרך לטוות מחדש את האנרגיה הזו - בריאה - וללדת באמצעותה זועה חדשה לעולם. תיאורטית, אם נביא את הדבר הזה לגארו זקנם ומנוסים הם עלולים להשתמש בחלקיק הזה כדי לנסות לברוא משהו טוב לצד שלנו - אבל מי יודע אם יצליחו, ואם מה שיצא בהכרח יהיה טוב לגאיה.

המסקנה שלי בגדול, היא שכל רגע שהמגן הזה נשאר בידיים שלנו זה פשוט סכנה. מה שאני הייתי עושה זה אחד מהשניים - אוספת את גדולי התאורגים והיוצרים בספט - ונונת להם לצאת עם המגן למסע בספטים אחרים ולהתיעץ עם גארו חכמים ורמים במעלה שאין בינינו כדי שבייחד נוכל להשתמש בה לפני שהאוייב יעשה זאת, או לחלופין - ואני מאמינה בלב מלא שזו האופציה הטובה ביותר - היא להתחיל לחקור ולמצוא איך אנחנו מחזירים את המגן הזה לאמא גאיה - נותנים לה את הרסיס שאבד לה חזרה ומשאירים לה להחליט מה ראוי לעשות איתו. מי יודע, אולי זה עוד ישחק לטוביתנו."

נדמה שהדברים שלה מניחים את דעתו של פל
''אני חושב שאלה רעיונות מעולים, ואשמח להצטרף למסע הזה, אני חושב שאוכל ללמוד ממנו הרבה, ויכול להיות שהוא יוביל לדרך להחזיר את המגן לגאיה''