20.7 עדכון אויב התולע

בבוקר יום שני הרמוניה מחפשת את פאתוס בקיירן.

קיאן שם, ליד האש, נראה מעט שיכור.

"הגעתי לעדכן אותך בריצות שהיו."היא מרחרחת את האויר "יכולה לחזור גם בזמן אחר."

"בואי בואי.", קיאן מסמן לה עם היד, "אין זמן טוב יותר מעכשיו. יצא לך אולי לקטול את היצור הנוראי שנקרא מכוניות?"

"לא, למרות שאני לא מחבבת אותן. עשיתי שלוש ריצות שאני צריכה לעדכן בהן. ריצה ללימוד מתנה בממלכת חזיר הבר, ריצה בעקבות משימה של חד הקרן בראשון לציון עם פרי הרוח, וריצה ברמת גנים עם קונאטוס ויללת כפור."

"תעדכני, היד רושמת." קיאן פותח את תיקו ושולף פנקס. "אגב, לפני זה, חשבתי לפזר כמה שבשבות שמוקדשות לרוחות האוויר בקיירן. מן מסלול כזה שיהיה להן נוח לנוע בו מן השגרירות להיכן שירצו. זה בסדר מבחינתך?"

"כן, תבדוק גם מול סופרוסין אבל." היא עונה בחיוך. "רצתי החודש עם אגאתון בממלכת חזיר כבר כדי ללמוד שפת רוחות, קיבלתי שם משימה לאזן רוחות בכיס אומברלי, הצלחתי ולמדתי את המתנה."

"בסדר. משהו מיוחד בנושא? מה הלאה?" קיאן שואל אותה.

"יש שתי רוחות שבאחריותי בפתח תקווה ובטריטוריה משם..." היא אומרת ועוצרת, בוחנת אותו. "קרה משהו?"

"היה לי קרב מזדיין באחד מן המכונות המבחילות על פני האדמה. הייתי בטוח שאני שקוע בסיוט מתמשך עד שהחרא הזה נגמר." קיאן מספר בהתלהבות מסויימת. "ואת יודעת עוד דברים של החיים..."

"אתה מתנהג מוזר, נפגעת?"

"לא." קיאן מסתכל על הרמוניה מוזר. נראה שלא ברור לו מה הולך.

היא מושכת בכתפיה. "טוב, הריצה השניה שהייתה לי הייתה עם פרי הרוח, אני הובלתי את הריצה. חד קרן קרא לנו לראשון לציון והתריע על פגיעה בחפים מפשע. בפיזי זיהינו נערה צעירה שהבנו שנפגעה על ידי ערפדים, מאוחר יותר גילינו שהם שינו אותה." ריח קל של זעם עולה ממנה. "לא יכולנו להרוג אותה בגלל שהערפדים המעורבים היו מהקמרילה והגדירו את זה כשבירה של העסקה." הזעם מתחזק. "זיהנו מעורבות שלהם במשטרה ובארגון שקוראים לו סינמה סיטי."

קיאן נראה מעט מבולבל, אך הוא מהנהן וכותב.

"אחר כך גם רצתי עם קונאטוס ויללת כפור כדי לחקור התנהגות מוזרה של רוחות באזור הקיירן. גילינו שהם ברחו מהאזור העיר רמת גנים ורצנו לשם לחקור. הפארק שם היה שומם ומצאנו בו רוח פחד מאוד חזקה שהרחיקה את כל שאר הרוחות. כשחקרנו בפיזי מצאנו שיש שם מתקן של חולים במגפה ושיש שם מכשף שמתומרן על ידי רוח תולע שהשתלטה על בן אדם לעשות טקס גדול עם קורבן של בני אדם שיזמן לפיזי את רוח הזעם ויתן לה השפעה על כל בני האדם באזור. קונאטוס הראה למכשף שהוא פועל בשביל התולע ואז בלילית, הבין של הדיבוק. היא ברחה מגוף לגוף אז הערמנו אליה וגרמנו לה לחשוב שאני חלשה אז היא ניסתה להשתלט עלי ואז הלכתי אותה בפנים בראש שלי. בעזרת גשם קייצי מחקנו לבני האדם שם את הזיכרון כדי להגן על הרעלה. הגענו לאזור הקיירן וקראנו לגארו שיעזרו בטקס לכליאת הרוח במשהו שהוא לא הראש שלי. הטקס נכשל והיא התפוצצה לי בראש וניסתה לעשות כמה שיותר נזק. לא הגעתי לקיירן עד שסופרוסין בדק והוציא שאריות שלה ווידא שאני לא מזוהמת. יש לך שאלות?"

"יש משהו שנותר צורך לטפל בו?"

"קונאטוס דואג למכשף. ואני אולי אחקור עוד בקשר ללילית, היא עלולה להיות מסוכנת אם תחזור שוב. בנוגע לערפדים, ברגע שתפוג העסקה איתם, אפעל לחסל את מי שקשור ואת הנערה ששונתה"

"בסדר. תודה רבה." קיאן אומר לה, "יש לך למסור לי משהו נוסף?"

"לא כרגע, מקווה להספיק לעשות עוד הרבה החודש." היא אומרת בחיוך.

"בהצלחה. אם במקרה את משיגה אבן דרך, זה יעזור מאוד." קיאן משיב לה.

היא מהנהנת, משתנה ללופוס ורצה משם למשימותיה.

"חכי רגע," קיאן מבקש.

היא מסתובבת חזרה ומתיישבת מולו, מטה את ראשה בשאלה.

"יש לך ילדים?"

היא מנידה בראשה לשלילה.