24.7.2020 - תמיד עדיף להתאבל בייחד

בבוקר סקטץ' תבוא להרצליה לדירתו של פודה החובות בפיזי. כשהוא יפתח את הדלת הוא יראה שהפנים שלה נראות יחסית שונה.

דניאל פותח את הדלת, החולצה המכופרת פתוחה, חושפת גופית סבא מרוטה למראה, הוא לובש בוקסר, השיער לא מסודר, ועיגולים שחורים מתחת לעיניו האדומות.
הוא נודף ריח חזק של אלכוהול למרות השעה המוקדמת, ועל שולחן הסלון מספר בבקבוקים ריקים.
הוא מסתכל על סקטץ' כמה רגעים, ומכניס אותה לדירה.

היא תהנהן ותסתכל על הדירה שלו מסביב. לאחר כמה דקות היא תפסוק ותגיד

"גם אני הייתי ככה אחרי שאיבדתי את ההורים שלי. זה באמת חרא."

כאשר סקטץ' בוחנת את הדירה היא שמה לב ללופוס שחור מנמנם בין הצללים. היא תזהה אותו מיד בתור עוקד חטאים.
"תרגישי חופשי" דניאל אומר והוא מרים ג'וינט ומדליק אותו

"אני מניחה שהוא כאן כדי שלא תהיה לבד." היא תגיד

"זה בדיוק מה שאני התכוונתי לעשות אבל היי the more the merrier. וזה בזמנים כאלו שאנחנו צריכים להיות ביחד"

"זה... לא מפריע לי... " דניאל אומר בקול חסר רגש

"מה לא מפריע לך? להיות לבד או שאנשים נמצאים איתך?"

"כך או כך חברה". הג'וינט מונח במאפרה ודניאל קובר את פניו בידיו

היא תשב לידו ותגיד.

"בתכלס צריך גם זמן לבד וגם זמן עם אחרים. כשאתה לבד קל יותר להיות לבד עם הרגשות והמחשבות אבל לפעמים הם יכולים להיות.... יותר מדי.
והחור שנוצר בפנים אחרי שמישהו עוזב. זה אחד מהדברים הכי קשים להתמודד איתם.אתה עד בטוח מרגיש את זה עכשיו נכון?"

"המקק איחד אותנו כל הזמן סקטץ'. השקעתי את כל הזעם שלי בלרוץ כמה שיותר מהר בלופוס במעלה הבניין. והגעתי אליו בדיוק מתי שראיתי את כדור הכסף מפלח לו את החזה". הידיים של דניאל תופסות את קצוות השיער אך עדיין מסתירות את הפנים "אנחנו כל הזמן הזה היינו מחוברים דרך המקק. וכשזה נקטע....." הוא לא מצליח להוציא את המילים מהפה

היא תניח יד עדינה על הכתף
" easy now. אין צורך להכאיב לעצמיך בגלל משהו שלא שלטת בו." היא תגיד בקול עדין.

"הייתי צריך לסרב פקודה וללכת איתו. ואז הייתי נפשט והוא היה כאן להתאכזב ממני. אבל לפחות הוא יכל להיות כאן".

"או שהעלוקה הייתה מחסלת את שניכם. או שהוא היה נכנס לת'ראל והיה הורג אותך עם הערפד." היא תגיד בישירות
"היו השלכות לפקודה שלו. אבל דברים היו יכולים להתפקשש בעשרות דרכים אחרות או להשתפר בדרכים אחרות. זה בזבוז של אנרגיות לתקע על מה שיכל לקרוא" היא תגיד ואז תשב בחזרה.

"צודקת אין טעם"
הוא מדליק את הג'וינט

(אמפתיה 3 ומעלה - זה שקר. הוא ימשיך לחשוב על זה).

היא תהנהן ותמזוג לעצמה כוס מים

"האם גם יצא לך לדבר עם חברי להקתך האחרים בנוגע לתקרית הזאתי?"

"הם.. בשלהם.. אבל הם מודעים למה שקורה"

היא תהנהן

"כל אחד והדרך שלו להתמודד." היא תגיד בטון טיפה מלנכולי

"בסופו של היום צריך להסתגל. זה קשה ממש."

"כן... כל פעם מחדש..."

"אתה יודע... גם לי חסר שהוא מת. הוא נראה כמו גארו מאוד טוב" היא תגיד עם חיוך קטן.

"אתה רוצה שנדבר על הזכרונות הטובים שהיו לך איתו? אם לא אפשר לדבר על משהו אחר. או לא לדבר בכלל."

"רפאל היה הכי טוב. זה לא רק הוקרה או מי היה חזק יותר. זה הרבה מעבר ממה שהקהילה תבין. בשבילם.. הוא היה עוד אחד שרץ עם האורגת".

"ואיך הוא בדיוק הביא את זה לידי ביטוי?"

את יודעת שפודה החובות של פעם היה נותן בך מבט כאילו נפלת מהירח.
עכשיו הוא בעיקר בשקט

""לא יצא לי להכיר אותו כמו שאתה הכרת אותו... אבל אני מצטערת זה לא היה כל כך רגיש מצידי...." היא תגיד ואז תעצור לרגע ותשלוף את חוברת הציור שלה.

"אבל גארו שרץ עם האורגת... למישהי כמו השבט שלי זה נשמע מאוד אבסורדי. אני עדיין לא מבינה איך גארו אחד יכול לעשות את זה בלי להכבל בקורים שלה..."

"כמו גאיה גם אנחנו צריכים להיות באיזון. יש מהלכי זכוכית רבים שנפלו לאורגת, אך מהסיפורים שלהם אנו לומדים לחיות באיזון".

"הוא היה סיטי פארמר. מההיכירות שלי עם ליברה זה מה שעוזר לו להתחבר לגאיה והאדמה."