7.8 מה שקורה בפתח תקווה נשאר בפתח תקווה

פרי הרוח מחפשת את רעם מלחמה בלילה אדום בקיירן. היא לובשת טי שרט של מטאליקה וג'ינס קצר קרוע שחושף צלקות של כוויות קור וחום על שוקיה. היא מדיפה ריח קלוש של מכרסם עצמות ביוב.

הוא נוכח, מנהל דיון פילוסופי עם תוכי. לגופו חולצה לבנה פשוטה, מכנס כחול ארוך פשוט, וזוג מוקסינים חומים.

היא ניגשת אליו, בצעדים רמים מספיק כדי להתריע על נוכחותה, ומאזינה לשיחתו עם הציפור (שאיננה תוכי כי אין תוכים). על מה הם מדברים?

"אז הכל טוב אצלך?" הוא שואל.
"לא. הכל רע." עונה הציפור.
"אז הכל רע?" הוא מנסה.
"כן!" היא עונה.
"אז אפשר לעזור לך ולהפוך דברים לטובים, נכון?" הוא מציע, בבירור לא בפעם הראשונה.
"לא!" היא עונה חזרה.
"זה מאוד ניהליסטי מצידך." הוא נוזף בה.
"*קולות של ציפור*"
"טוב, אם את צריכה משהו, אני פה." הוא אומר מובס ופונה אל עבר פרי הרוח: "ברכות וקפה לך. רוצה קפה?"

"אני אשמח, תודה." היא עונה. "מה קרה לציפור הזו?"

הוא ילך עמה לכיוון שולחן זה או אחר: "קשה לדעת. היא לא משתפת פעולה." הוא אומר בקרירות. על השולחן שק בד קטן, ממנו הוא מוציא פינג'אן, צרור מקלות קשורים, כירת ברזל שחורה, ומקססה פשוטה ממתכת. "הל, או בלי?" בבירור מדובר במבחן.

"אף פעם לא שתיתי קפה עם הל. אשמח לנסות."