7.8 מה שקורה בפתח תקווה מדווח לאויב התולע כי אני ילדה טובה

קיאן יושב, לידו פלאסק וויסקי, הוא קורא את הספר, "100 דלתות- מבוא ליזמות." שנכתב בידי דב מורן. הוא נראה דיי מתוסכל מהקריאה. לידו יש את המפה של תל אביב יחד עם מספר הערות.

היא ניגשת אליו, בצעדים רמים מספיק כדי להתריע על נוכחותה, ואז אומרת בשקט "שלום" ומחכה.

"היי," קיאן אומר, הוא הופך את הספר כלפי מטה כך שיוכל לראות באיזה עמוד הוא.

נראה שפרי הרוח מרגישה לא בנוח כשפאתוס מפנה אליה את תשומת לבו - הוא עשוי לנחש שזה בגלל הבגדים המשונים שהיא לובשת.
"מה שלומך? זה זמן טוב לדווח לך על ריצה? אני לא רוצה להפריע."

"הספר מפריע לשמוע את הדיווח, אם כבר." קיאן אומר לה, שולף פנקס ומאיר אותו באמצעות אור פיות שמופיע. "הכל בסדר? מה הלך?"

"הכל בסדר." עונה פרי הרוח. "מפתח צינורות בום, פודה החובות ואני רצנו לפתח תקווה, לשכונת עוני בשם קריית מטלון. מפתח צינורות בום הוביל את הריצה - המטרה היתה למצוא ערפדים ולחסל אותם.
שיחות עם רוחות עכברים ועם גבר חסר בית הובילו אותנו למאורה של ערפד בביוב, שנאמר לנו שאנשים רבים, בעיקר נשים צעירות, הולכים אליה ולא חוזרים. השעה היתה שעת אחר צהריים, ותכננו לתפוס אותו בשנתו. ירדנו לשם והעמקנו עד שהגענו לאזור שנראה שנחפר במיוחד עבור הערפדים - מאחורי סורגים שעליהם שלט שהכריז שהכניסה למקום מותרת רק לעובדי רשות הטבע והגנים.
נתקלנו שם בשני גולים - אחד אנושי ששמר על המקום ופודה החובות חיסל ביריה אחת, ותנין. לתנין היתה בריכה גדולה משלו, וצללנו לתוכה כדי להילחם בו. התנין דחק אותנו לתוך צינור פלדה בבריכה, שנתקענו בו אחד אחרי השני. הוא נשך את פודה החובות שנפצע קשה מאוד, נכנס לפרנזי ואיבד את שנורקל האוויר שהיה לו. מפתח צינורות בום השתמש באקדח המים שלו, שפלט זרם שהדף אותנו החוצה. פודה החובות הצליח להרוג את התנין לפני שהחל לטבוע ואיבד את הכרתו. מפתח צינורות בום משה אותו מהמים וביצע בו החייאה, ואני ריפאתי את פצעיו.
לא ראינו את הערפד, אך נאמר לנו שיש לו חדר משלו במקום - ככל הנראה מאחורי דלת שראינו בחדרו של התנין. מפתח צינורות בום ופודה החובות חשבו לחזור למקום עם חומר נפץ, למלכד אותו ולמוטט אותו על הערפד, אבל אז ראינו את השבויים." היא מספרת, ונראה שהזיכרון מעלה בה מעט זעם. "עשרים בני אדם שהערפד שתה מהם, וכנראה לא רק הוא - הגול האנושי קרא לזה 'הבופה'." היא אומרת בגועל, חורקת שיניים וממשיכה. "חילצנו אותם משם והם מקבלים טיפול רפואי בהרצליה. מפתח צינורות בום אמר ששניים מהם מריחים כמו בני דם, אבל הם לא במצב שמאפשר לדבר איתם כרגע."

קיאן כותב בפנקס, הוא נראה מרוצה למדיי. "יפה מאוד. עשיתם שירות גדול. האם במקרה אחד מכם צילם איכשהו את מה שקרה או שישנו תיעוד כלשהו?"

"לא, אבל אני יכולה להראות לך את מה שאני זוכרת." אומרת פרי הרוח. גם היא נראית מרוצה למדי.

"המממממ, אני מכיר דרך שיהיה אפשר להעלות תמונות מהזיכרון שלך." קיאן אומר לה, "כרגע הערפדים במאבק תעמולתי נגדנו ומשתמשים בציידים. עלינו להבהיר שאנחנו בצדק הנכון והצודק. בכל מקרה, מה עם בני האדם האחרים? מה הם זוכרים ואיפה הם כעת?"

"הם בטריטוריה של המעבר הצפון מערבי. הם לא ממש במצב לדבר כרגע."

"נצטרך לראיין אותם ולהכין את זכריני או גשם קייצי למחיקת זכרון." קיאן משיב לה. "יש לך משפחה פה, נכון?"

"כן, בעל ושני ילדים."

"איך את מגוננת עליהם?" קיאן שואל אותה.

"רוח היונה בטריטוריה שומרת עליהם ומדווחת לי על איומים - עד כה, בשנה שאנחנו בארץ, לא נשקפה להם סכנה, אבל אני לא שאננה ופוקחת עין כל הזמן. הם לא יכולים לגור איתי ועם הלהקה, בגלל אכילס - לא נכון שהילדים יפגשו אותו בינתיים. אבל הם לא רחוקים."

"יש לנו מקום בו אנחנו מגוננים על קין. זה תחנת כוח שהוסבה לבית יתומים עם מקום נוסף ובונקר. זה עמד במספר התקפות ויז מספר רוחות שמאבטחות את המקום ופטיש שמונע מרוחות להתממש בפיזי.." קיאן משיב לה, "יכול להיות שכדאי שהם יעברו עקב הקמרילה."

נראה שההצעה מאוד נוגעת ללבה של פרי הרוח. "יש לכם מקום בשבילם?"

"כן. אחרת לא הייתי מציע." קיאן אומר לה, "חשוב שנמנע כמה שיותר אבידות. הקין יקבעו בסופו של יום מאבק בין ניצחון להפסד.'

פרי הרוח שותקת לכמה רגעים. פאתוס יבין שזה לא מהלך שקל לה לעשות.
"כן, זה נכון. תודה. תודה רבה." היא אומרת לבסוף. "העיקר שהם יהיו בטוחים."

"אין שום בעיה שתבקרי אותם." קיאן אומר, "למעשה זה יעזור. אנחנו נצפה לעזרה. עבודה על הגנות, דברים כאלה."

"כמובן. אעזור לכם בכל דרך שאוכל."