יש ליפול לתולע ויש להתעלות לאוקטנה 13.11

אכילס מחפש את קיאן מיילל באומברה מחוץ לקאיירן או לטריטוריה שלו, היכן שיימצא אותו

הוא יימצא אותו מחוץ בטריטוריה, הוא ייצא בתחתונים בעודו עוטה מעיל מעליו ממש כאילו היה חלוק. "בוקר טוב."

הוא מנופף לו לשלום עם חיוך קליל, מסתבל עליו ובוחן כמה שניות "כמה עונות ישנת?"

"אני לא ישן, רק נח." קיאן משיב לו, הוא לוקח את התיק שלו איתו ומספר חפצים נוספים. "באת בשביל לדבר עם האוקטנה?"

"לישון זה חשוב לא פחות. מממ סוג של. נצטרך לרוץ לאנשהו, אתה מוכן?"

"כן. בוא."

השניים רצים לכיוון נחל הבניאס באומברה. בדרך אכילס שואל את פאתוס "כשדיברנו השארתי לך 2 שאלות לחשוב עליהן. תרצה לשתף לאילו מסקנות הגעת?"

"בשאלה השנייה, דיברת על השמדה מוחלטת של התולע. האם התכוונת לסיום קיומו קונספטואלית, או לסיום שגעונו והחולי שבו? בנוסף האם בשאלה הזאת היה ניסיון התחכמות?"

"הכחדותו המוחלטת מפני גאיה, ללא ביינים ודחפים שמייצגים אותו, ללא התחכמויות"

"זאת שאלה מטופשת אם כך. לא ניתן להשמיד את הקונספט של השמדה."

"זו אינה שאלה מטופשת, אלא אחת שהתשובה לה אינה פשוטה או מוחלטת. היא נועדה לגרום לך לחשוב מעבר לכך, לכל תשובה ישנה שאלה חדשה שעלולה לעלות. אדגים, אם אי אפשר להשמיד את הרעיון הכללי של השמדה, מה ייקרה ביקום שבו הגארו כשם שגאיה בראה, יביסו את כל נציגיה?"

"ביקום בו הבסנו את כל נציגי התולע המושחת, המקום יהיה דומה לשל פנגאיה. התולע יהיה מאוזן והמצב יהיה דומה לזה של קדם, אך עדיין ישתנה ויפרח. הגארו ידאגו לפקח על האורגת, התולע והווילד שמשרתים את המקום שהוקצה להם."

מחשבה מעניינת, כיצד נדע להפריד בין התולע שהשתגע לבין התולע היציב? האם אתה בכלל מאמין שנשאר כזה?"

"אנחנו נייצב אותו, ונדאג לפקח עליו. גאיה תראה לנו את הדרך. לא יהיה מקום לספק, בעולם הזה לא יהיו ספקות. זה יהיה גן עדן."

"אתה מדבר על גאיה, על לייצב ולפקח, אך רבים טוענים שנועדנו להלחם בתולע, לשם כך גאיה בראה אותנו טוענים, כך גם הליטאני מצווה וכל המלחמה שלנו היא השמדה של מה שלא ניתן להשמיד. אתה מאמין אחרת?
אתה חושב שגאיה תראה לנו את הדרך? או שאנחנו הדרך שלה לקיים את העולם במקומו?"

"גאיה לא בראה אותנו להילחם בתולע. היא בראה אותנו לפני כן, כדי להיות הלוחמים שלה. את הליטני שרו רק שנים רבות לאחר מכן, גארו לא יזדווג עם גארו, הגיע לאחר שזנחנו את הקין באימפרגיום וקיבלנו כעונש את המטיסים. הלחימה שלנו אינה חסרת תכלית, היא למגר את הכוחות המשחיתים של העולם הזה. אחריו, גאיה תראה לנו את הדרך. זה לא סותר את כך שאנחנו הדרך."

"אם כך ואנו הדרך, אילו פעולות נקטת עד היום בכדי לייצב את התולע, מלבד לנסות ולהשמיד כל מה שנגוע בחולי כפי שאתה טוען?"

"יצא לי להשיב אל גאיה מספר רב של גורמי תולע שסבלו מאותו שיגעון." קיאן משיב לו.

"כיצד? תרצה להסביר עם דוגמא?" הוא נראה מסוקרן

"על גרינאייז שמעת? אני חושב שהדיון לא מתקדם ממש, מטיס. היית לך נקודה?"

"נכחתי, אני זוכר. אני לא חושב שגרינאייז היא דוגמא טובה למה שאתה מנסה להסביר. היא מלכתחילה היתה בת דם חסרת שיוך לאחד מן השילוש, 'גאיינית' אפשר לומר, איבדה את דרכיה בין הפרא והתולע. בסוף הראת לה כרוח אבות את הדרך חזרה. מעשה אצילי, אך שוני רב בין דבר שכזה לבין להשיב ביין ש-'השתגע' חזרה למהותו והתנהגותו הבסיסית שיועד לה, אתה חושב אחרת?"
אכילס לוקח נשימה וישים לב שקרובים/רחוקים מן היעד (תלוי כמה תרצה להמשיך את השיח, אני לא ממהר)
"בזמנו ששאלתי אותך, רציתי שתבוא ותגבש דעה, מחשבה, כעת שיש לך אחת, אני לא מנסה לשכנע אותך בדעותיי, פשוט מנסה ללמוד ולהבין את דעותיך כחלק מחיי בספט מעורב"

"אני מאמין שבקרב הסופי של הגארו, אנו נטהר את התולע מן השיגעון שלו. נהרוג את כל החלקים המשוגעים והוא יהיה טהור, אקט ייחודי של חסד בידי גאיה. האפשרויות בלתי מוגבלות. או שלא יתקיים שילוש. גאיה תהיה שלמה וכל החיים יהיו מאוזנים ללא צורך בשילוש. השילוש יהיה בכולנו."

הוא מהנהן פעם אחת "תודה ששיתפת אותי במחשבה שלך פאתוס, למדתי הרבה".
השניים יגיעו לנחל ואכילס יעצור לשתות אחרי הריצה הארוכה, הוא מתלבט אם לקרוא לאוקטנה, אבל נזכר מסוקרן בטיימינג טוב לשאול שאלה נוספת.
"רגע לפני שנגיע ליעד לשמו באנו, שיתפתי אותי בתשובה לאחת משאלותיי, תרצה לשתף אותי בתשובה שחשבת לשנייה?"

"היא היית מוזרה. השאלה שלך היית האם אוקטנה טוטם שבט רב עוצמה שקיים זמן רב לא מחזיק בכל הפטישים והידע הנסתר של התולע? או לפחות בפטיש שאתה מתכוון להביא לו?" קיאן מנסה להבין אם קלע לשאלה נכון. "לדעתי לאוקטנה אין את כל הידע הנסתר אן החפצים או היכולות. התולע הוא כוח הרבה יותר עוצמתי מהאוקטנה. וויפר וויל לפחות שווה בעוצמתו. פטישים רבים קיימים, האוקטנה אינם, גם למשך עידנים, לא יוכלו למצוא ולהבין את כולם. וגם אם יבינו, תמיד יהיו עוד."

נראה שאכילס מתכוון לסייע בהבנה ולדייק את קיאן, אבל אז זה ממשיך. אכילס לוקח נשימה עמוקה שמטרתה רגיעה ושליטה עצמית.
"שעשע אותי. אם כך מדוע אנו ממשיכים לנסות? מדוע אני טורח כל כך עכשיו?"