צל אל צל 15.12 (הועלה מווטצאפ)

על ידי יואב "צלמארה" Wed Dec 16, 2020 9:42 pm

רז מגיע לטריטוריה של להקת בזלת, ומילל בכניסה.

צל מארה יקבל אותו
ערב טוב."

רז משתנה להומיד. "ערב טוב. הגעתי כדי לדבר איתך על עניין מסויים. אפשר לשבת לדבר?"

"כמובן." הם ירוצו זמן מה בלופוס ויעברו בכמה נקודות שיהיה מאד קשה לעבור בצורה אחרת.
בסופם הם מגיעים למובלעה. בגבול סורה ששימשה כבסיס צה"ל נטוש. יש שם אספקה רשתות הסוואה, ודברים כאלה.
הוא יתיישב באיזשהו חדר (שכנראה היה בונקר בעבר) המסודר עם בנוחות מינימלית.
"על מה תרצה לדבר?"

רז רץ בעקבות צל מארה בלופוס. הוא נשאר קרוב, אך מידי פעם מסתכל סביב ומרחרח את האויר. כאשר מגיעים לאיזור הבנוי הוא משתנה שוב להומיד. "טריטוריה יפה יש לכם כאן" הוא אומר, מהורהר. "קריר."
כאשר מתיישבים לדבר בחדר, רז אומר: "על המשפט של משתיק היער. הוא ביקש להישפט בטריטוריה של השבט שלנו, ואני רוצה לנסות לכבד את הבקשה שלו. העניין הוא שיש מוזמנים למשפט שהם לא מהשבט. מה אתה חושב על זה?"

"מי הם האורחים? האם הוא מקווה להזמין רוחות של השבט שידברו בטובתו?"

"הלהקה של משתיק היער, ראשון הראגאבאשים והאלפא שלנו"

"הבנת משום מה הבקשה לטריטוריה שלנו?"

"אני לא יודע אם הוא מתכנן לקרוא לרוחות, אבל אפשר לשאול אותו. לגבי הסיבות שלו, אז אני מניח שבהתחלה הוא קיווה שהמשפט יתנהל באופן מיידי ובמקום, וזה כבר לא רלוונטי. מצד שני, אולי לקיים שם את המשפט יקבל עליו בכל מקרה."

צל מארה שוקל את הדברים.
"אני מניח שטוב שזה עולה. בתור בטא, למה לדעתך צריכה לשמש הטריטוריה השבטית?"

רז מהרהר לרגע. "הייתי אומר שהיא צריכה לשמש לאירועים של השבט, מועצות, תיגרים, קשר עם ההיסטוריה שלנו, גם דברים שדורשים ביטחון וסודיות."

"כשהיא תהיה עשירה יותר ברוחות היא אולי תוכל לשמש גם להפגנה של כוח אבל במצבה אני לא רואה הרבה משמעות לכך.
אני אהיה מעוניין לשמוע את הסיבה של משתיק היער לבקשה הזו. אם היא תוסיף למשפט בדרך כלשהי אז יהיה שווה להשתמש בה אחרת אני לא רואה בכך יתרון מיוחד."

"האם לדעתך בתור שופט יש יתרון מסוים בביצוע המשפט אצלינו?"

"אני חושב שבמקרה של משתיק היער יהיה יתרון לקיים את המשפט, במקום שבו הוא מרגיש נוח. זה לאו דווקא צריכה להיות הטריטוריה שלנו. זה יכול להיות כל מקום שיעזור לו להרגיש יותר בטוח. משתיק היער חושש שגארו יפגעו בו בגלל הדברים שהוא עשה. מאחר ואנחנו רוצים שהוא יתקן את דרכיו, אז הוא צריך להרגיש מספיק בטוח בשביל ללמוד איך לנהוג בדרכים אחרות. בנוסף, הרבה מהגארו שנוגעים בדבר לא חושבים שזה הכרחי לעשות את המשפט באופן פומבי, אז גם בהקשר הזה זה יכול לעזור.

בהחלט ניתן לקרוא לו לשיחה, ולברר איתו יותר אם ההעדפה שלו לקיים את המשפט בטריטוריה של השבט עדיין רלוונטית."

"זו חתיכת תסבוכת." צל מארה אומר במבט עקום.
"אם זה לא עניין פומבי אז מדוע אלפא הספט וראשון הרגאבשים מעורבים בעצם?"

"זה לא עניין פומבי, אבל גם לא עניין סודי. הם מעורבים כי הלהקה של משתיק היער מעורבת, אז זה כבר עניין ספטי. למה תסבוכת?" רז שואל בסקרנות.
*הם, הכוונה לאלפא הספט וראשון הראגאבשים

"להבנתי משתיק היער השתמש בכוח שהוא קיבל באל כורחו כדי להגן על עצמו ועל להקתו.

להקתו הבינה זאת והחליטה שעליו להישפט. למיטב זכרוני יש להם פילדוקס, ובכל זאת להקתו בחרה שהוא ישפט על ידי פילדוקס חיצוני, או שהוא בחר?"

"כן, זו הייתה החלטה משותפת שלו ושל הלהקה"

"לדעתי זה מרמז על מצב בעייתי מאד של חוסר אמון. באופן רגיל,
(ואני אינני פילדוקס אז תרגיש חופשי לבקר את ההבחנה שלי)
הייתי אומר שזה עניין של להקתי:
הבטא עשה משהו שנע בין מפוקפק מאד לאסור מאד, אבל הוא השתמש בזה כדי לעזור להם. אם זה היה נשאר ביניהם הם היו צריכים להחליט החלטה קשה, האם היה עליו למות ולהימנע מלעשות את זה או לאפשר להם למות ולא להשתמש בזה.
או שדברים כאלו מקובלים עליהם. ויש להם אמון בבטא שלהם.

אם זה היה נשאר בידם הוא היה כנראה נשאר בטא או הופך לאומגה. ברגע שהם הוציאו את המשפט החוצה.
הם שואלים 'מה האמירה של האומה על הנושא'.
גרוע מכך הם שואלים 'מה האמירה של שבט אדוני הצללים על הנושא'.

האומה והשבט יכולים לענות רק בצורה אחת על השאלה הזו..."

רז נראה כמי שמתאמץ לעקוב אחרי המהלך הלוגי שצל מארה עושה. בסוף דבריו הוא אומר: "גם אני תהיתי מה הייתה הסיבה להעדיף שהפילודוקס שלהם לא ישפוט. הסיבות שהם נתנו היו גם שהפילודוקס שלהם פחות מנוסה, וגם שבגלל שכוח התולע הגיע באחת הפעמים דרך הקשר הלהקתי, הם רוצים שיפוט חיצוני. אני מסכים שבפועל הם מבקשים מהשבט, הספט והאומה להגיד אמירה ערכית בנוגע לאירוע. אני לא בטוח שהבחירה של משתיק היער הייתה בהכרח בין שימוש בכוח ובין מוות, למרות שהוא בהחלט רואה את זה ככה."

"האמירה היחידה שהאומה יכולה להגיד בנושא היא שעדיף למות מלהשתמש בכוחו של התולע.
בשבט שלנו זה אף מסובך יותר כי הוא ידוע לשימצה בכך שהוא מאזן את עצמו מאד יפה (ויש שיאמרו בקושי) על החבל הדק שבין האסור למותר. זו הסיבה שהפילדוקסים שלנו ידועים בהיותם חמורים במיוחד. אם אי אפשר לסמוך על מישהו ללכת על החבל הזו מוטב לנו בלעדיו.

אז מצד אחד אנחנו חייבים להתנער מהמעשה בחומרה רבה. מצד שני אנחנו עשויים לומר בחדרי חדרים." הוא מחווה מסביב.
"וביננו שאם הוא הציל אדון צללים, או להקה על ידי מעשה מוטל בספק, ולא גרם לנזק בפועל, אז הוא הילך על החבל הדק היטב.
ומצד שלישי אנחנו רוצים שהוא ילמד מזה משהו וישאר בחיים.
אז אני שואל אותך איך אנחנו מאזנים בין שלושת אלה?

"אני לא מנתח את הדברים בדיוק באופן הזה, אבל אני שותף לכוונה לאזן בין קטבים, ולרצון לשמור את משתיק היער בחיים. מה אתה בעצם שואל?"

"איך אנחנו משאירים אותו בחיים ומאזנים בין הקטבים?

והאם אנחנו מסוגלים לבצע זאת במשפט כמו זה שהוצע?"

"זו הכוונה. אלא אם כן יעלו עדויות חדשות ומאוד יוצאות דופן, אני לא מתכוון לשפוט אותו למוות משום סוג. כן תהיה אמירה חד משמעית איפה עובר הגבול בין להשתמש בכלים של התולע כנגדו, ובין להתפתות לתולע ולהתמסר לו."

"האם אתה חושב שאתה יכול לומר משהו לגבי שימוש בכלים של התולע נגדו מחוץ לכותלי השבט?
אמירה כזו מול זרים מסוכנת מאד לשעצמה..."

"אני חושב שהפיתרון הטוב יותר עשוי להיות, לא לשפוט אותו בעצמנו,
כדי להימנע מעונש קשה מאד."

"כן, אני חושב שאפשר לדבר על זה מחוץ לשבט. האומה כבר לא תמימה כמו בעבר. אני לא חושב שאני יכול להתנער מהמשפט הזה, גם אם הייתי רוצה. אני לוכד האמת, ובכל מקרה אני אחראי, גם אם אני לא אנהל את המשפט בפועל."

צל מארה מהנהן.
"הלוואי והייתה בי האמונה שלך לגבי האומה. אבל אתה צודק לגבי אחריותך."

צל מארה חושב עוד רגע.
"אני מציע שתשלח את האומגה שלך ללהקתם, כדי לקבל הבהרה או משהו. ותדאג ש'מחוץ לרקורד' הוא מבהיר להם שבכך שהם שולחים אותו להישפט בספט הם זורקים את הבטא שלהם לכלבים ומסירים ממנו אחריות. אני חייב לוודא שהם מבינים את חומרת הדבר. אם הם מחליטים לטפל בזה בעצמם טוב ויפה.
אני חושב שאף אטיל על משתיק היער חוב לרוח שנייה ששווה לעונש בו הוא היה נענש אם היה נשפט מולך.

אם הם מסרבים לכך המשפט יתנהל לפי הלך רוחך. ואאשר שימוש בטריטוריה לשם כך.
אני אתפלל שאלפא הספט יראה את הדברים כמו שאתה חושב ושזה לא יפחית מכבודנו."

ברוח אחרת צל מארה יוסיף:

"צל של ספק, שיהיה לך ברור. טעיתי כשהמלצתי לך לא לקחת על עצמך את תפקיד לוכד האמת.
אני מאמין בך וביכולתך לנהל את המשפט הזה היטב.
הפחד שלי הוא על משתיק היער ומדברים שעשויים לשמש נגד שבטנו.
לא מחוסר אמון בך או ביכולותיך."

רז מקשיב לדברים בריכוז. בסופם, הוא מניד בראשו לאות כבוד. "תודה לך, אלפא.

אני אעשה כמיטב יכולתי לתת למשתיק היער עונש ראוי. כזה שגם יעשה צדק, גם יכבד אותנו כשבט, גם יאפשר למשתיק היער להחזיר את חובו לאומה, ולהמשיך הלאה בחייו. זה לא יהיה פשוט, אבל אני מאמין שזה אפשרי.

לגבי העיצה שלך, הקושי הוא שהלהקה של משתיק היער צודקת באפיון שלה את הבעיה ככזו שהם לא יכולים להתמודד איתה בעצמם. הדרך להתמודד עם העניין ללא משפט שמערב מנגנונים ספטיים הייתה אם משתיק היער היה פונה לשבט במהלך האירוע. בשלב הזה, אני חושש, שאנחנו כבר לא שם."

"אני מאמין שצרה כזו יכולה ליפול לאחריות הפילדוקס הלהקתי. אבל הוא צריך להיות נכון לקחת אחריות זו. וזו, כמו שאמרת הייתה החלטתם. בסדר גמור.
ייתכן שאני טועה אך אלפא הספט עלול להפעיל עליך לחץ בנושא העונש. תהיה מוכן לכך, ליתר ביטחון."
"ובכל מקרה נותונה לכם רשותי להשתמש בשטח השבטי לשם העניין."