26.1.21- מה קרה למבטא הגרמני שלך?

סקטץ' תבוא לפתח תקווה כדי לבקר את שומר גן החיות. היא תיצור איתו קשר בטלפון כדי לדעת איפה הוא גר.

רוברט יגיד לסקטץ׳ להגיע למחסן שנמצא באזור התעשייה סגולה.
כשהיא תגיע היא תראה כניסה למחסן רגיל, ואת שומר גן החיות מחכה ליד הדלת עם קופסת עוגיות.
"היי סקטץ׳, מה שלומך ? רוצה עוגייה ?"

"אני יותר מאשמח" היא תגיד עם מבט עליז. היא תיקח ביס ואז תגיד לו
"יש משהו שלא הספקתי להגיד לך אתמול כשחזרנו מהריצה. אני יודעת שזה ישמע טיפה מוזר אבל... עבר עליך משהו בזמן האחרון?"

רוברט מסתכל על סקטץ׳ במבט יותר חמור סבר מבדרך כלל
"האמת שכן. בריצה ביום שבת האחרון אל העץ שבלב הקאיירן אני... אני הקרבתי הרבה דברים מעצמי כדי לגלות עוד על העבר שלי"

"ואני מניחה שהמבטא היה אחד מהם. הא?
ומה היה העבר שלך? מה רצית לגלות שהיה שווה כל כך הרבה הקרבות?"

רוברט מהנהן בכבדות.
"המבטא שלי אכן היה אחד מהדברים האלו.
ויתרתי בין היתר גם על תחושת הבית שלי, וכעת אני חייב למצוא לעצמי תחושה חדשה שכזאת"

"לגבי העבר שלי, אני זוכר מעט מאוד ממנו, אך מה שאני כן זוכר מחריד אותי.
קיבלתי 3 חזיונות על העבר שלי, ואני מתכוון להיעזר בהם לפענח את התעלומה" (אופללי פיטר לא זמין אז הוא עוד לא רשם לי מה הם בדיוק)

המבט שלה נהיה קודר.
"לוותר על תחושת המשפחתיות שחווית כרגע בשביל שתוכל להבין את האמת על מה שקרא... אני הולכת להיות כנה איתך אבל... זה לא הדבר הכי חכם..."

רוברט מביט עלייה עם מבט קודר בחזרה
"יכול להיות שאת צודקת, רק הזמן יגיד.
אני מאמין ביכולת שלי ליצור משפחה פה בארץ איתכם, אז הייתי מוכן לוותר על תחושת המשפחה שהייתה לי עד כה.
העבר שלי מלא בזוועות, והן ככל הנראה עדיין משפיעות על העולם כעת. אני חייב לשים לזה סוף, גם אם זה אומר לשלם מחיר כבד."

רוברט נהיה עם מבט כבד
"אני לא יכול לסבול יותר את הסיוטים של אחים וחברים שלי נכנסים לתוך מטחנת בשר יותר. הצעקות שלהם מהדהדות בראשי ללא הרף"

"הבנתי. עכשיו אני יכולה יותר להבין למה עשית את זה- אני פשוט מקווה שזה לא ימנע ממך להרגיש משפחתיות בעתיד.
ואלו בהחלט נשמעים כמו סיוטים נוראיים. אני מניחה שאולי יש בהם סוג של אמת כלשהי לא?"

הפנים של רוברט מתמלאות חרטה
"אילו אירועים שקרו. המקומות שראיתי הסיוטים שלי... ביקרתי בהם שוב.
זו הסיבה שאני מוכן ללכת כל כך רחוק"

לאחר מכן רוברט נראה שמאלץ חיוך כשהוא מסתכל עלייך
"אני מאמין שפה בארץ אמצא את המשפחה שלי מחדש, ואשמח שאת תהיי חלק ממנה סקטץ׳."

"מי אמר שאתה כבר לא חלק ממנה" היא תגיד בחיוך
"כל אח לשבט הוא אח בשבילי, לא משנה עד כמה הוא זועם, שובב או מטורלל
דרך אגב אם תרצה אני גם אשמח לעזור ברגע שאני אהפוך לבוגרת- אני מכירה גליארדים עם היכולת להכנס לחלומות או התת מודע של אחרים כשהם ישנים ואני רוצה ללמוד זאת גם"

"אני אשמח לעזרתך.
אני רק אזהיר שכבר עשיתי מסע שכזה בעבר.
מסע למוח שלי נוטה להיות מאוד...קטלני.
בפעם הקודמת שהייתי שם כמעט נוצרה אינקרנה חדשה של סיוטים בתוך הראש שלי."

רוברט עוצר, משתהה ואז חוזר להסתכל עלייך

כך או כך אני מעריך את הצעתך ואני מאמין שתוכלי לעזור לי בהרבה דברים"

"אני תמיד כאן בשבילך אח" היא תגיד עם חיוך חמים.
"וזה טוב שאתה מנסה להתעמת עם השדים שלך"