משרד זאבי 1.3

[1.3, 17:03] ענבל זאביה (עמיחי): היי תזכיר לי מה השם של הבן דם שמנהל את החברה שמתצפתים על המשפחה
[1.3, 17:10] Eli Levinger: טוביה לדעתי
[1.3, 17:12] ענבל זאביה (עמיחי): הוא קישר אותי בסוף עם האיש מחשוב שלהם?
[1.3, 21:14] Eli Levinger: קיבלת טלפון. כן
[1.3, 21:14] Eli Levinger: פאלפון
[1.3, 21:14] ענבל זאביה (עמיחי): יוצרת קשר איתו
[1.3, 21:27] Eli Levinger: "שלום?"
[1.3, 21:28] ענבל זאביה (עמיחי): "ערב טוב מדברת יערה, קיבלתי את הטלפון שלך מטוביה."
[1.3, 21:36] Eli Levinger: "אה, יערה, ערב טוב. שמעתי שאת אשת טכנולוגיה מוצלחת"
[1.3, 21:36] ענבל זאביה (עמיחי): "אהה.. תודה... משתדלת...אם מי רק יש לי הכבוד טוביה לא נתן לי שם"
[1.3, 21:39] Eli Levinger: "יוני" הוא אומר
את חשה את החיוך בקול
[1.3, 21:40] ענבל זאביה (עמיחי): "נעים מאד יוני. אנחנו נוכל להיפגש? מפאת בטחון מידע אני העדיף שלא נדבר על הדברים האלו בטלפון"
[2.3, 08:11] Eli Levinger: "כן. כדאי, אפו היית רוצה להפגש ומתי?"
[2.3, 08:13] ענבל זאביה (עמיחי): "יש לי משרד בהוד השרון, אתה תוכל להגיע לשם?"
[2.3, 08:14] Eli Levinger: "כן, זה מקום שקט?"
[2.3, 08:14] ענבל זאביה (עמיחי): "כן"
[2.3, 08:15] Eli Levinger: "זה העיקר, האם מחר (היום) בשתיים זה נוח?"
[2.3, 08:15] ענבל זאביה (עמיחי): "כן בהחלט"
[2.3, 08:16] ענבל זאביה (עמיחי): נותנת לו את הכתובת
[2.3, 08:18] Eli Levinger: מגיע . מביטה ברחוב כממתינה שיגיע ממצלמות או פשוט במשרד?
[2.3, 08:21] ענבל זאביה (עמיחי): מביטה דרך המצלמות כן
[2.3, 08:22] Eli Levinger: אמרת טכנולוגיה 1 ותבונה 4?
[2.3, 08:22] Eli Levinger: 3?
[2.3, 08:27] ענבל זאביה (עמיחי): טכנולוגיה 2 תבונה 3
[2.3, 08:28] ענבל זאביה (עמיחי): וגישה למצלמות זה לא טכנולוגיה זה מחשבים.
אני עם התמחות ברשתות תקשורת
[2.3, 08:31] ענבל זאביה (עמיחי): שזה בול לזה
[2.3, 08:35] Eli Levinger: השאלה עם מצלמות יעזרו להבין ג'גטים במכונית למשל
[2.3, 08:36] Eli Levinger: עם יש כאלה
או למעיל
[2.3, 08:36] ענבל זאביה (עמיחי): אהה לזה טכנולוגיה בהחלט
[2.3, 11:20] ענבל זאביה (עמיחי): חח אוקי
[2.3, 11:21] Eli Levinger: מה שמושך את צומת ליבך, מלבד שזה רכב שמגיע וחונה [כמובן] זה נראה לרגע שהוא מסתבך עם הדלת של הנהג לפני שזו נפתחת אך אז יורד האסימון שזה לא הסתבכות אלא דחיפה קדימה ואז קצת הצידה. הדלת עצמה גם קצת עבה יותר מסתם שלדת דלת
[2.3, 11:22] Eli Levinger: מה שאומר לך שיש עוד משהו בשלדה הזאת ו\או שהרכב משוריין אך צבוע ומעוצב כך שהוא יראה ישן
[2.3, 11:24] Eli Levinger: הגבר שיוצא מהרכב לובש חולצה ארוכה משובצת כחול לבן עם מכנס ג'ינס, יש לו שעון קצת בולט, משקפים על האף ושער קצר, נעלי עור שחורות וחגורה עם תיק צד, ללא זקן
[2.3, 11:25] ענבל זאביה (עמיחי): כיפה יש?
[2.3, 11:26] Eli Levinger: את כן מבחינה שבזמן שהוא מגיע מהצד השני של הרכוב מגיעה אישה על אופנים, הסיבה שאולי תשימי לב אליה [לובשת ג'קט עור, ג'ינס שחור, תיק על הגב] היא שהיא מביטה בגבר שיוצא מרכב ומנהנהת קלות לפני שפונה שמאלה [כאילו להקיף את הבניין שלך]
[2.3, 11:26] Eli Levinger: יש לו כיפה
[2.3, 11:27] ענבל זאביה (עמיחי): מתכנתת את המצלמות ככה שהן יעקבו אחריה
[2.3, 11:28] Eli Levinger: המצלמה מצלמת את הרחובות שסביב הבניין? גם המקביל ? - אם כן, היא חונה, קושרת את האופניים לעמוד ומבינה סביב כמחפשת את הדירה שהיא צריכה להגיע אליה
[2.3, 11:29] Eli Levinger: אז נשענת על אחד הקירות עם מבט מטה ומוציאה פלאפן
[2.3, 11:29] ענבל זאביה (עמיחי): כן יש מצלמות על כל הרחוב ומסביב
[2.3, 11:29] Eli Levinger: לג'יט
[2.3, 11:30] ענבל זאביה (עמיחי): משאירה את המצלמה שמצלמת אותה על המסך של המחשב ככה שאוכל לפקוח עליה עין
[2.3, 11:37] Eli Levinger: פקחת עין. את שמת לב שהעיניים שלה עצרו על כל המצלמות בסביבה - כולל שלך
[2.3, 11:37] Eli Levinger: או עברו על המצלמות לפחות
[2.3, 11:38] Eli Levinger: הוא מגיע לבניין , מקיש על האינטרקום
[2.3, 11:39] ענבל זאביה (עמיחי): אין אינטרקום זה בניין משרדים, נתנה לו את הקומה ושם המשרד
[2.3, 11:39] Eli Levinger: נכנס ועולה. דופק על דלת המשרד
[2.3, 11:40] ענבל זאביה (עמיחי): לאונרדו פותח לו את הדלת ומוביל אותו למשרד של ניקולה
[2.3, 11:41] ענבל זאביה (עמיחי): "תרצה לשתות משהו?"
[2.3, 11:41] Eli Levinger: ''אשמח למים'' הוא אומר
[2.3, 11:41] Eli Levinger: ''תודה''
[2.3, 11:42] ענבל זאביה (עמיחי): ליאונרדו מהנהן ופותח את הדלת למשרד, נותן לו להכנס
[2.3, 11:42] ענבל זאביה (עמיחי): וסוגר אחריו את הדלת.
ניקולה קמה ומהנהנת ליוני לשלום.
היא לבושה בחליפת עסקים בצבע כחול ניבי
[2.3, 11:49] Eli Levinger: הוא מהנהן בחזרה ומבטו נע קלות על החדר [בצורה מנומסת] ''שלום, צהרים טובים''
[2.3, 11:52] ענבל זאביה (עמיחי): "צהרים טובים"
ניקולה מחייכת למבטו הבוחן.
החדר משרד בעל קו עיצוב נקי, יש מסכים מסביב המראים מצלמות אבטחה של שטח חקלאי.
[2.3, 14:10] Eli Levinger: ''אז שמעתי שאת ורוברט ביחד, כן?''
[2.3, 14:11] Eli Levinger: הוא תוהה עם לשבת ואפו , ממתין להכוונה ממך
[2.3, 14:21] ענבל זאביה (עמיחי): "מה? אתה מתכוון לזוג?" ניקולה מעט מופתעת מהשאלה שלו ומכווה לו לשבת על הכיסא מולה
[2.3, 14:24] Eli Levinger: הוא מופתע קצת מהשאלה ומנסה לנסח את התשובה "לא... יחידה?" הוא אומר בטון שמרמז שהוא מתכוון להקה
[2.3, 14:29] ענבל זאביה (עמיחי): "אהההה, לא בדיוק... אנחנו עובדים הרבה יחד אבל לא אותה... יחידה"
היא מחייכת
[2.3, 15:56] Eli Levinger: הוא מהנהן "איזה... פרויקטים למשל עבדתם עליהם?"
[2.3, 15:56] Eli Levinger: נראה מתעניין וסקרן אך לא מצפה לירח
[2.3, 15:57] Eli Levinger: ((אגב אני עד כראד היום במשפט))
[2.3, 15:57] ענבל זאביה (עמיחי): (לא מצפה לירח?)
[2.3, 15:58] Eli Levinger: לא מצפה שתגידי לו יותר מידי מידע
[2.3, 15:59] ענבל זאביה (עמיחי): "זה... מידע שהעדיף לא לחלוק... אני עוד לא מכירה אותך בשביל זה. אז.. יוני? מה בדיוק הרקע שלך במחשבים?"
[2.3, 16:15] Eli Levinger: "את יכולה לקרוא לי דביר" הוא עונה "למדתח לבד ובכמה מסגרות לצד תואר באוניברסיטה" הוא מחייך קצת "הייתי גם לומד יותר עם הדודים היו מאפשרים לי לשבת כל היום על הישבן אבל הם רצו שאהיה אקלקטי יותר" ידיו מחכות אקדח ותנועה של ריצה
[2.3, 16:17] ענבל זאביה (עמיחי): "הדודים?"
ניקולה מרימה את גבותייה
[2.3, 16:17] Eli Levinger: "המשפחה. העסק המשפחתי דורש עוד כישורים"
[2.3, 16:19] ענבל זאביה (עמיחי): "מה בדיוק העסק המשפחתי שלכם? טוביה לא בדיוק פירט.. ושם מלא בבקשה"
[2.3, 16:24] Eli Levinger: "וויזמן, פגשתם כבר את סבתא שלי"
[2.3, 16:26] ענבל זאביה (עמיחי): "סבתא שלך?"
[2.3, 16:27] Eli Levinger: "ו לנטר את הצללים, לאסוף מידע ואז לפעול בכל ערוץ שנוכל... לנטרל את הפלצים, להציל כשאפשר גם כן.

רבקה, הוצאתם אותה מהביוב"
[2.3, 16:27] Eli Levinger: ממקום... מלוכלך*
[2.3, 16:28] ענבל זאביה (עמיחי): "אהה, לא הייתי במשימה הזו... הייתי צריכה לדאוג לדברים אחרים... אז דביר זה שימך... לא יוני"
[2.3, 16:29] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה מקלידה על המקלדת שלה
[2.3, 16:30] ענבל זאביה (עמיחי): מריצה חיפוש על השם שלו
[2.3, 16:58] Eli Levinger: טוף
אין לו פייסבוק
אינסטגרם או כתבות בעתון
את כן מוצאת פרויקט שהוא עבד בו בלימודים - עזר ליצור מאגר חסוי שם לקהילה החרדית שיקפוץ ברשתות חרדיות ויפנה לנפגעי אלימות מינית ופונה בשפה שונה לבנים ובנות עם איקונוגרפיה שונה גם כן
[2.3, 16:59] Eli Levinger: פרויקט גמר
[2.3, 17:00] ענבל זאביה (עמיחי): "מבורך מה שהכנת לפרויקט גמר"
[2.3, 17:08] Eli Levinger: הוא מהנהן "יותר מידי שותקים."
[2.3, 17:09] ענבל זאביה (עמיחי): היא מחזירה את מבטה אליו
"אני מניחה שכבר הבנת ששמי אינו יערה... אבל בטרם אגיד לך את שמי האמיתי. אתה מוכן לקרוא לבחורה הנחמדה שעומדת בפינת הרחוב ומתצפתת על המקום? אני אשמח להכיר אותה גם"
[2.3, 17:29] Eli Levinger: הוא מחייך קצת "ניצן? היא תשמח לא להיכנס מהחלון הצדדי של הבניין"
[2.3, 17:29] Eli Levinger: ושולף פלאפון
[2.3, 17:30] ענבל זאביה (עמיחי): "יהיה לה קצת גבוה להכנס דרך החלון"
אומרת בשעשוע קל
[2.3, 17:54] Eli Levinger: "היא תבוא" הוא אומר
[2.3, 17:54] Eli Levinger: אחרי רגע או שתיים
[2.3, 17:54] Eli Levinger: נראה שזו הייתה הודעה מוכנה מראש
[2.3, 17:57] ענבל זאביה (עמיחי): "תודה"
ליאונרדו נכנס למשרד עם מגש ועליו קנקן מים וכוסות, הוא מניח אותו על השולחן.
[2.3, 17:57] ענבל זאביה (עמיחי): "אקווה, סניורה"
[2.3, 18:00] Eli Levinger: "תודה" הוא עונה
[2.3, 18:03] ענבל זאביה (עמיחי): ליאונרדו מחייך אומר משהו באיטלקית לניקולה ויוצא
[2.3, 18:03] Eli Levinger: התודה עם חיוך אך כן
[2.3, 18:03] Eli Levinger: לא נראה שמבין
[2.3, 18:04] Eli Levinger: "תרצי לשאול משהו לפני שהיא מגיע?" ישאל
[2.3, 18:05] ענבל זאביה (עמיחי): "עד כמה היא מודעת לעולם שמעבר?"
[2.3, 18:13] Eli Levinger: "כמוני, אולי קצת יותר"
[2.3, 18:14] ענבל זאביה (עמיחי): "ועד כמה עינך פקוחות?"
[2.3, 18:14] Eli Levinger: "מספיק... היא יותר בשטח ממני אבל"
[2.3, 18:15] Eli Levinger: "רואה יותר מקרוב"
[2.3, 18:15] ענבל זאביה (עמיחי): מהנהנת
[2.3, 18:16] ענבל זאביה (עמיחי): "צריך להוציא אותך יותר לשטח"
היא מחייכת
[2.3, 18:40] Eli Levinger: הוא ממחייך ונושף באף בעוד נד בראש
ואכן ניצן עולה
[2.3, 18:41] ענבל זאביה (עמיחי): "דרך אגב, הבחור שראית קודם, זה ליאונרדו. הוא בן דם כמו טוביה, אין בעיה לדבר לידו בחופשיות."
[2.3, 18:41] ענבל זאביה (עמיחי): ליאונרדו יפתח לה את הדלת ויוביל אותה למשרד
[2.3, 18:41] ענבל זאביה (עמיחי): "תרצי לשתות?"
[2.3, 18:53] Eli Levinger: היא נדה לשלילה
מבחינת מבנה היא אתלטית ויציבה מדביר "הי" היא אומרת
[2.3, 18:53] ענבל זאביה (עמיחי): ליאונרדו מהנהן וסוגר אחריה את הדלת.
ניקולה קמה ללחוץ את ידה
[2.3, 18:54] Eli Levinger: יש לה וויב יותר שמור ממנו
היא לוחצת יד . יד חזקה למדי
[2.3, 18:56] ענבל זאביה (עמיחי): "ברוכה הבאה"
היא מחווה לה על כסא פנוי, מתישבת חזרה ומקישה כמה פקודות במחשב שלה. מאחוריה נדלק מסך עם מצלמות.
"שיהיו לך עיניים לרחוב"
[2.3, 19:09] Eli Levinger: היא מהנהנת "פריסה יפה"
[2.3, 19:20] ענבל זאביה (עמיחי): "עיניים זה חשוב. לעניננו... אז נעים מאד ניצן, אני ניקולה יש לי תחושה שכבר ראית אותי חא פעם ולא פעמים בבני ברק"
[2.3, 22:00] Eli Levinger: היא מהנהנת ''ראיתי אותך בסיור שעשית ברגל ביום שישי אחד לפני חודש ו ליד בית מרים לפני הטבח שהיה שם.... '' היא נושפת מהאף ונע בחוסר נחת ''הם לא היו אנשים רגילים מי שהרגתם... הם היו חולים... הוא אמר שכנראה לא הייתה דרך לעזור להם''
[2.3, 22:11] Eli Levinger: היא שמה '' '' ליד המילה טבח בשפת גוף וקול
[2.3, 22:32] ענבל זאביה (עמיחי): "בית מרים זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בבני ברק... אני מניחה שאת מתכוונת לסיור הרגלי שעשיתי לפני כחודש אחרי איזה טבח שחברה אחרים אצלינו ביצעו באזור"
[2.3, 22:37] Eli Levinger: היא מהנהנת
[2.3, 22:40] Eli Levinger: ''למה הם היו שם?'' היא שואלת
[2.3, 22:40] Eli Levinger: ''לפני חודש''
[2.3, 22:52] ענבל זאביה (עמיחי): "יש דבר כזה שנקרא פומורים, אלו בני אדם שהושחטו לרמה שלא ניתן להחזיר אותם לאנושיות, כל זכר לאנושיות כבר לא נותר בהם והם גורמים לצרות ומשחיטים בני אדם אחרים. הם מזינים את הרוע ששוכן באזור ובכך עוזרים לו לגדול ולצמוח. הסיבה שהם היו שם זה כדי לתפוס כמה מהם כדי לתחקר אותם ולנסות להיוציא מהם מידע. מה הם הוציאו מהם אני לא יודעת, הם לא ב.. יחדה שבה אני עובדת והם לא הכי פועלים בקו ישיר ותמידי איתי ועם רוברט. מה שאני עשיתי שם זה למחוק את עצם העובדה שהם היו שם.. אם צילומים שלהם יפלו לידי המשטרה אנחנו בבעיה."
[2.3, 23:09] Eli Levinger: ''הם... לא היו פ-ו-מ-ורים, הם היו מכורים לדם ערפדי''
[2.3, 23:10] Eli Levinger: היא אומרת
[2.3, 23:11] Eli Levinger: ''אנחנו לרוב מנסים להימנע מהרג שלכם ללא צורך, אפילו מנסים לנקות אותם מההשפעה, אולי לשלוח אותם לגמילה ואז להעביר אותם לישיבה רחוקה''
[2.3, 23:21] ענבל זאביה (עמיחי): "רגע... מה?! את רוצה להגיד לי שלא מספיק שהם לא דיווחו לנו על המשימה הזו שלהם הם גם לא דיקו בעובדות של מה שהם עשו שם?!"
ניקולה נראית בהלם מהמידע שהיא נתנה כרגע וניצוץ של זעם עולה בעייניה
[2.3, 23:22] Eli Levinger: ''בדירה בבני ברק, כן? הם היו גולים''
[2.3, 23:23] ענבל זאביה (עמיחי): היא לוקחת נשימה עמוקה להרגיע את עצמה.
[2.3, 23:31] Eli Levinger: מביטים בה, קשובים
[2.3, 23:35] ענבל זאביה (עמיחי): "הבנתי תודה לך על המידע הזה... זה יטופל לעומק. אני מגיעה ממקום שיש לו חוקים מאד ברורים בלחימה באויב בשטח אורבני בסביבת בני אדם. ככה שאני לא העבור על זה בשתיקה, אם היה ניתן להציל את הגולים האלו והם לא ניסו זה יגרור השלכות.... עד כמה את מודעת למה שהולך בבני ברק?"
[2.3, 23:44] Eli Levinger: ''אני ... יודעת שיש מצלמות בכל חור, שיש ערפדים מתחת לכל אבן, שהרבה... כוחות משפיעים אל אנשים בבישיבות ושיש מפלצות שחוטפות אנשים בביוב''
[2.3, 23:53] ענבל זאביה (עמיחי): "זה הרבה יותר מזה.. משהו מנסה להשתחרר שם ולעלות על פני השטח, משהו הרבה יותר גדול מכל הערפדים הזוטרים שזוחלים בעיר בכל פינה. אני צריכה עיניים נוספות בתוך העיר, גם פיזית ברחובות וגם על הרשתות, ממצלמות לתקשורת. לבד אני לא יכולה לעשות את זה... מגדל ב.ס.ר הוא כרגע נקודת העניין החזקה שלנו שכן משם התולעת שנקראת אוכלת הנשמות מנסה להתשחרר. אבל יש משהו בלב בני ברק שמהדהד מאזור אחר אל תוך הפיזי והפוך. פעימה קבוע שכזו כמו תוף. עלינו לעצור את התוף הזה בתרם הוא יתגבר ולא יהיה ניתן לשמוע שום דבר אחר פרט אליו. האמונות שלנו שונות אך לא יותר מידי... אתם... דתיים, מאמינים באלוהים, בברית הישנה... אני, קטולית, בנוסף להיותי... גארו."
היא בוחנת את שניהם
[2.3, 23:53] ענבל זאביה (עמיחי): את התגובות שלהם
[2.3, 23:59] Eli Levinger: הם מקשיבים בכובד ראש
"אנחנו... עובדים למול הרב טוביה אך אני בטוחה שישמח לעזור במה שניתן ... המטרה שלנו היא לסייע לאנשים שחיים בעיר ולעיר עצמה... אני לא מבינה ברוחות שאמרת אבל אולי הוא יבין יותר טוב ממני - אני מאמינה בדחיפות של זה, אני חושבת שנוכל לעזור אחד לשני אם המטרות שלנו באמת קרובות"
[3.3, 00:00] Eli Levinger: היא אומרת
[3.3, 00:09] ענבל זאביה (עמיחי): "אחד התפקידים שלי זה לשמור על בני האדם, לפקוח עליהם עין ולעזור להם מפני מה שהם לא רואים. להיות חוצץ בינהם לרוע שמסביב... לאחרונה, למדתי מבחן חשוב. אמת, סדר והרמוניה. 3 דברים שהם אותו הדבר ואינם יכולים להתקיים בנפרד... אחד מהתפקידים שלי זה לשמור על האיזון בין שלושתם. הרוח הגדולה שמנהלת את הערים בעולם שמעבר היא האורגת. אלו שלושה דברים שעליהם היא מתבססת ואותם היא מניעה. סדר, אמת והרמוניה. האורגת בבני ברק הינה אורגת דוגמה. האמונה זה דבר חזק וחשוב. עלינו לחזק אותה ולהחליש את התולע שבמקום. דביר אתה איש מחשוב, מה שאומר שאתה קצת יותר קרוב אלי מאשר אל רוברט."
היא מחייכת בחום והזעם שהיה בעינייה קודם נעלם.
"אנחנו צריכים לעבוד יחד ולחזק את ההגנות שלכם בעיר. לתת לך גישה ליותר מצלמות ועיניים בעיר. מה שהערפדים רואים אתה גם יכול לראות. יותר מזה אתה יכול לגרום להם להפסיק לראות. אלמד אותך מה שאני יכולה ויודעת."
[3.3, 08:33] Eli Levinger: הוא מהנהן "אשמח ללמוד . הם צריכים ללכת"
[3.3, 08:33] Eli Levinger: נראה מתרשם מדבריך
[3.3, 08:41] ענבל זאביה (עמיחי): "אני אתאם עם טוביה מתי אגיע אלכים להעביר לך שיעורים. ולגביך ניצן, אנחנו לפעמים נצתרך עיניים בשטח כשאנחנו במשימה במקום. אני אשמח לראות אותך בשטח ולעבוד איתך בצמוד.. יש כמה טריקים שאני יכולה ללמד גם אותך"
[3.3, 09:42] ענבל זאביה (עמיחי): "דרך אגב שאלה לי אליכם... שבוע שעבר ב25 לחודש היו מהומות בבני ברק. מה אתם יכולים לספר לי על זה?"
[3.3, 10:13] Eli Levinger: היא מהנהנת
"לתאם איתו זה טוב וללמוד עוד טריקים אפילו טוב יותר" היא מחייכת קצת לפני שמרצינה "טוביה אומר שאנחנו כאן בשביל האנשים שחיים בעיר, אנחנו החומה והמגן, השורשים באדמה" והחזה שלה מעט מתמלא באוויר
[3.3, 10:14] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה מחייכת למשמע האימרה שלה
[3.3, 10:16] Eli Levinger: ודביר עונה לשאלה השניה "הוא (טוביה) ניסה להבין מה זה היה... הוא אמר שלא ראה כזה בעבר. " הוא מקמט מצחו וממשיך "משהו גדול... ראש ... מוזר ועם טפרים גדולים... הוא חשב שזה גם אולי גארו... אבל לא ידע להגיד במאה אחוז" הוא תוהה ואז חוזר לשאלה שלך "ההפגנות הן זמן טוב להסתתר ולהוריד את הראש, הן גם זמן שכל העולם מביט בכוון מסוים ולא רואה מה שקורה לו מאחורי הגב"
[3.3, 10:23] ענבל זאביה (עמיחי): "ראית משהו במצלמות? וכן יש גארו שהם לא טובים, הם נקראים רקדני ספירלה. אבל אני לא בטוחה שזה זה... אתם ראיתם פעם איך גארו נראה?"
[3.3, 10:35] Eli Levinger: "לא . היה יותר מידי כאוס " היא עונה ודביר משיב "סבתא סיפרה אך לא ראינו"
[3.3, 10:37] ענבל זאביה (עמיחי): "אתם מעוניינים לראות איך אנחנו נראים? כדי שתדעו לזהות אותנו כשאתם רואים אותנו?"
[3.3, 10:40] Eli Levinger: הוא מהנהן "סבתא אמרה פעם שגם עם הדם שבנו מגן עלינו מהדלי-יום שכדי לברוח עם רואים אחד ברחוב אז אני חושב שזה יועיל" הוא אומר בחיוך ומבט סקרן
[3.3, 10:42] ענבל זאביה (עמיחי): "דילריום... "
ניקולה מחייכת
"ניצן את בת דם גם? כמו דביר?"
[3.3, 10:46] Eli Levinger: הוא מהנהנת
[3.3, 10:46] Eli Levinger: היא*
[3.3, 10:55] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה מהנהנת, סוגרת את המצלמות במסדרון. קמה, פותחת את הדלת וקוראת לליאונרדו.
[3.3, 10:58] Eli Levinger: מניח שמגיע
[3.3, 10:59] ענבל זאביה (עמיחי): הוא חוזר לאחר רגע
"יקירי אני הולכת להראות להם איך אני נראית בצורת המלחמה שלי, בבקשה תשאר כאן לכל מקרה שלא יהיה"
הוא מהנהן 7 וסוגר אחריו את הדלת
[3.3, 11:22] Eli Levinger: הם מביטים, קמים ומפנים מעט מקום
[3.3, 11:25] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה משתנה תחילה לגלאברו
[3.3, 11:34] ענבל זאביה (עמיחי): בוחנת את התגובות שלהם
[3.3, 11:34] Eli Levinger: פתוחי עיניים וסקרנים
היא דרוכה אך מאמינה בך לרגע זה
הוא יותר סקרן
[3.3, 11:38] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה משתנה לקרינוס, נינוחה מאד, התנוחה שלה לא מאיימת
[3.3, 11:50] Eli Levinger: הוא נראה זז קצת לאחור אך יותר
היא נראית מפתחת יותר סקרנות עם הדריכות
[3.3, 11:52] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה מתישבת על הרצפה בנינוחות ומביטה בהם.
[3.3, 11:56] ענבל זאביה (עמיחי): "אתם יכולים לגשת אלי אני לא אפגע בכם"
[3.3, 11:56] ענבל זאביה (עמיחי): ליאונרדו נעמד לצידה מניח יד על ראשה בחיבה
[3.3, 12:14] Eli Levinger: היא מתקרבת לאט לאט ומסתובבת סביבך והוא מביט בך בעיקר ממקומו ואז היא מתקרבת
הוא חושש לנוע יותר מכמה צעדים אך היא באה ונוגעת בפרווה וחשה אותה
[3.3, 12:15] ענבל זאביה (עמיחי): נותנת לה לגעת
"דביר אני לא אפגע בכם"\
[3.3, 12:20] Eli Levinger: מהנהן "זה פשוט.. חדש ושונה" הוא מתקרב לאיטו ונראה שמחשל עצמו להתקרב גם עם לוקח לו זמן

"זה בטח חם בקיץ" היא אומרת
[3.3, 12:21] ענבל זאביה (עמיחי): "מתרגלים... כמו זאבים יש לנו דרך לקרר את עצמנו"
[3.3, 12:23] Eli Levinger: "תמיד יכלת להשתנות?" הוא שואל
[3.3, 12:26] ענבל זאביה (עמיחי): "לא... השינוי הראשון שלי היה בגיל 17... בדרך כלל צריך משהו מאד קיצוני שקורה לך שיגרום לטריגר לשינוי ראשון. הייתי על סף מוות."
[3.3, 12:32] Eli Levinger: "מה... קרה?" היא שואלת
מפסיקה לשחק לך בשער ומביטה בך
[3.3, 12:37] ענבל זאביה (עמיחי): "הייתי אקטיביסטית, נשלחתי לפעגע במפעל ששיחרר חומרים רעילים... משהו קצת השתבש שם.. אני לא זוכרת הרבה אבל היה שם איזה מיכל ענקי שפל עלי... הרגשתי כאילו אני מתיחלה להינמס מזה..."
[3.3, 13:18] Eli Levinger: הם נראים מנחמים / כואבים את כאבך או לפחות מנסים להבינו
[3.3, 13:19] Eli Levinger: "אך יצאת?" היא שואלת
[3.3, 13:26] ענבל זאביה (עמיחי): היא מחייכת בצורה הכי פחות מאיימת
"זה בסדר עבר מספיק זמן... השתנתי לקרינוס, הצורת מלחמה שלנו. מה שאני עכשיו. אבל לא הייתי בפוקוס על הסביבה. הרגתי את העובדים של המקום, הסבירו לי אחר כך שהם היו פומורים. מצא אותי הלהקה שאחד מהם הפך לימים להיות המחנך שלי. "
[3.3, 13:29] Eli Levinger: הוא מהנהן "טוב שמצאו אותך. לבד זה לא כיף" הוא אומר
[3.3, 13:29] Eli Levinger: "נשמע קשה ואבוד בלי משפחה"
[3.3, 13:31] ענבל זאביה (עמיחי): "ומסוכן... הלקה מתפקדת כמשפחה. עכשיו הראתי לכם שני צורות שאני יכולה להשתנות אליהם יש עוד שני צורות שאנחנו יכולים להשתנות אליהם"
[3.3, 13:33] Eli Levinger: הם מהנהנם
[3.3, 13:33] Eli Levinger: מהנהנים
[3.3, 13:35] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה משתנה להיספו
[3.3, 14:13] ענבל זאביה (עמיחי): לאחר מכן משתנה ללופוס
[3.3, 14:34] Eli Levinger: הם נראים מאוד מתרשמים מהגודל של ההיספו
דביר אומר "יש לי אחות שתשמח לרכב עליך" עם חיוך
[3.3, 14:35] Eli Levinger: וניצן הופכת יותר מוקסמת מהזאבה
[3.3, 14:36] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה צוחקת, כמה שזאב יכול לצחוק. בצורת הזאב שלה הפרווה שלה שחורה לחלוטין.
היא חוזר חזרה להומיד
[3.3, 14:45] ענבל זאביה (עמיחי): "בת כמה אחותך?"
היא שואלת בחיוך
[3.3, 15:04] Eli Levinger: "12 , היא מתחילה באימונים שלה כעיניים. רושמת כל מה שהיא רואה ומנסה לפענך משמעויות למה שרואה אחר כך בארוחת ערב'"
[3.3, 15:04] ענבל זאביה (עמיחי): ניקולה נראית מתרשמת
"יפה..מה.. זה בעצם העסק הזה שטוביה מריץ?"
[3.3, 15:10] Eli Levinger: "גוף שמגן על אנשים ממה שהם לא צריכים לדעת, צד את מה שמסתתר בניהם ועוזר למי שנפגע כשניתן - אחד מאיתנו פסיכולוג" היא אומרת "והוא עצמו תופס עצמו כשופט, לרוב הוא מנסה לתת לאדם לעשות משהו שיחזיר לו תחושת אחריות ושליטה בחייו "
[3.3, 15:33] ענבל זאביה (עמיחי): "מרשים. טוב לדעת שיש אותכם. זה עוזר כול כך לדעת שיש לנו בעלי ברית בבני ברק."
היא מסתובבת אל ליאונרדו.
"גרצה אמורה"
הוא מחייך "פרגו" ויצוא מהחדר