30.4.2021- סקטץ' ופרקסיס

באזור האורחים סקטץ' תתיישב על אחד מהשולחנות. היא תשלוף סכין ותחשיז אותה.

זאב בעל פרווה לבנה עם סממני שיוך מובהקים לשבט כסופי הניבים ומספר צלקות שמעטרות את גופו, בדיוק עובר באיזור. יש בפה שלו שפן הוא מרחרח ומחפש מקום לשבת בו.

"בתאבון לך." היא תגיד לזאב "נראה כמו אחלה ארוחה"

הוא מרים את הראש למשמע הקול הלא מוכר, עוצר באמצע הביס, בולע, מהנהן וחוזר לאכול. כיסיים ייגש משתנה להומיד גדול ורחב כתפיים בדרך, לבוש ג'ינס מעט קרוע וקצר.
"שלום, 'פראקסיס', תיאורג' צעיר לכסופי הניבים מבית לב חכם ובית מאורות הירח, נכדו של קויילה 'דם ברזל', תיאורג' מחנך לכסופי הניבים מבית לב חכם"
הוא נשמע כאילו נוהם עליך את ההצגה באופן חייתי.

היא תחייך אליו בידידותיות
"אני סקטץ', גליארד בוגרת למכרסמי העצמות, בטא ללהקת אור בערפל הרצה אחרי הינשוף ומגינה בספט ישראל
מה מביא אותך לספט הקט שלנו?"

הוא ממשיך לנהום ברשמיות "הגעתי מטעם השבט והבית לחלוק כבוד עבור סופרוסין שנפל במלחמה בטרם עת. הוא הותיר חלל גדול אחריו וזו אחריות גדולה למלאו"

היא תהנהן
"אתה לא חייב להיות כזה רשמי איתי פראקסיס. אבל אני כן הבנתי למה הגעת." היא תמשיך עם חיוך עצוב
"אם תרצה אני אשמח לספר לך סיפור עליו. ספציפית על איך שהוא הקנה לי מטרת חיים חדשה."

"כן, ספרי"

היא מגכגכת בגרונה ומתחילה לספר
"לפני שהייתי בלהקתי הנוחכית הייתי בלהקה אחרת- איקוויליבריום. היינו צעירים ופזיזים אבל היא לא התמשכה יותר משנה. ניסינו להביא איזון לעיר ראש העיין אבל אנחנו בעצמינו לא היינו מתואמים ומאוזנים- מה שהוביל לסיבוכים רבים עם עלוקות ואורגת בין דברים אחרים שבסופו של דבר גרמו לנו לפירוק הבלתי נמנע של הלהקה.
למרות זאת אני כיחידה התקדמתי באומה, לפני שהגעתי לישראל אבל במיוחד כשהצטרפתי לספט. וברגע שהחורף הגיע לשיאו אני עברתי את מבחן בגרותי והכרזתי בגרות.
היו התנגדויות כמובן- וההתנגדות הרלוונטית לסיפור זה הגיעה מאחיך לשעבר סופרוסין. והסיבה לכך הגיעה מהסיבה שהייתי חסרת להקה. זה דבר שכל גארו לומד שחשוב אבל אלו הלופוסים של האומה שלנו שהפנימו את העובדה הזאתי מהרגע שבו נשמו לראשונה.

אז אני באתי וישבתי עם סופרוסין. והוא אמר לי את הדבר הבא"

היא עוצרת ומשנה את קולה למשהו רשמי יותר וקריר אחד שמתאים לאופן של סופרוסין
"'הגיע הזמן שנמצא לך להקה.
אך לפני שנבין איזה מקום מתאים לך, עלינו להבין לאיזה מקום את מתאימה.
הסבירי לי את מהותך בקצרה בבקשה'.
אני הסברתי לו שאני גליארדית ואומנית שמעודדת אחרים להלחם ולחיות
ואז הוא הפיל עלי שאלה פשוטה ועצומה בגודלה-מה מטרת חייך? '

עכשיו זאתי חתיכת שרבים מתו לפני שהבינו אותה! אני ניסיתי לנסח את הדברים שאכפת לי מהם וכל דבר שעלה לי לראש. ומכל המחשבות שאמרתי בכל רם סופרוסין הצליח להוציא מהם את המטרה שהבנתי שהיא ה- מטרה שלי

לעורר תקווה."
היא תבהה בעייניו של פרקסיס עם מבט בטוח ודרמתי

"היה לנו את אותו מהלך לגבי הערכים שינהיגו אותו והדרכים שבהם אשתפר כבוגרת. כמו משורר הוא חירז את מילוצי ובייחד קבענו את הערכים שהנהיגו אותי מאז שיחה זאתי
'אני סקטץ', גלאירד בוגרת למכרסמי העצמות. מטרת חיי היא לעורר תקווה באחרים, ערכיי הם נחישות ותהילה. ובתור בוגרת אני אעשה זאת בכך שאפעל מאומץ ולא מפחדנות, אני אהיה אמיתית לפעולותיו ומילותי ואני אכתוב ולאפיץ אפיקות ברחבי אומת הגארו.'

המילה סופרוסין היא מונח ביוונית שמעיד על עדות של אופי ותקינות הנפש. ולא היה גארו כמו סופרוסין שהיווה את האידיאל הזה יותר ממנו"

"תודה על הסיפור. אני אינו אחיו של סופרוסין, על אף שהייתי גאה להיות חלק משושלתו, אין כך הדבר.
מדוע הוא עורר בך מטרת חיים חדשה? היתה אחת שקדמה לה? כי לא מובן כך מן הסיפור"

"אה... הנה פריט שכמעט שכחתי להזכיר. תודה על ההערה פראקסיס.

לפני השיחה הזאתי לא היית לי מטרת חיים כי לא הרגשתי שאני ראוייה לאחת. היו דברים שהיה לי אכפת מהם- משפחה, אומנות, קהילה- אבל לא יכלתי הגיד שאני אדם טוב - עשיתי דברים רעים אבל גם עשיתי דברים רעים. מאוד.

מטרת חיים הרגישה לי כמו דבר שרק אנשים טובים יכלו להחזיק בו וזה היה דבר שפחדתי להחזיק בו בעצמי.

אבל לאט לאט הבנתי שאני סתם תירצתי את החולשות והפחדים שלי עם אמירות שאני לא בן אדם טוב. ושגארו, לא משנה עד כמה אנחנו מאבדים שליטה או טועים והורסים- צריכים מטרת חיים כמו שאנחנו צריכים לנשום.
ואז בשיחה שהייתה לי עם סופרוסין גיליתי ממנו את המטרה שמובילה אותי מאז.

אני מקווה שזה יותר ברור."

"בבקשה. טוב או רע זה עניין תפיסתי, כך או כך זה לא גורם מגביל למטרות חיים. גם למשרתי התולע יש כאלו.
זה אכן יותר ברור עכשיו, אני מבין שהוא סייע לך לעורר פוטנציאל רדום ששכן בך וגרם לך להתחבר אליו. כבדי את קורבנו בכך שתעשי זאת באופן הטוב ביותר שלך"

היא תהנהן
"אוקי עכשיו שסיפרתי את סיפורי למה שלא תספר קצת על עצמיך פרקסיס? כבר כמה זמן אתה כבר צעיר וכל זה"

"בוצע טקס מעבר לפני כשבועיים. אממממ אני לא מבין למה את מתכוונת ב-'וכל זה' תרצי להיות יותר מדוייקת?"

"מה הספקת לעשות? לזה התכוונתי"

"הספקתי המון. את מתכוונת שברצונך לשמוע סיפור כלשהו מעברי? או מעט עובדות על עצמי?"

"בוא נתחיל עם עובדות"

"אני לופוס, הומלטתי בתקופת האפוקליפסה של 2004 לספירת אדם, השתנתי זמן מה אח"כ. חונכתי בספט 'לב חכם', אני נושא על גופי 7 צלקות משמעותיות בחיי, הובלתי להקה בעבר ואני בטוח שבקרוב אתלהק מחדש. נאמר לי שאני נוהג לנהום כשאני מדבר, אני מאוד מנומס ובזמני הפנוי אני אוהב לסייע לאחרים, לשחק שח-מט או לצוד ולאכול"

"אתה אכן מנומס מר פראקסיס.
אבל... אם עברת טקס מעבר לפני שבועיים איך זה שכבר יצא לך להוביל להקה?"

"המלטה של זאבים לרב גורמת להיווצרות של להקה, כשיש להקה, יש צורך במנהיג, כשיש צורך, אני עולה ועושה. יצא לך פעם?"

היא מנידה בראשה
"עד כה לא יצא לי להנהיג להקה. להיות בטא, ואומגה אבל אף פעם לא אלפא בלהקה. וכשיצא לי להנהיג ריצות זה אף פעם לא באמת היה בדם שלי. אני במהותי תומכת, לא מנהיגה."

"התכוונתי לעלות כשהצורך ניצב בפנייך, לווא דווקא כמנהיגה, אבל אם כבר העלת את זה ישנם דרכים רבות להנהיג, תמיכה זה דבר חשוב כמנהיג, במיוחד כשאת מעוניינת לעורר תקווה, הדרך הטובה ביותר היא דוגמא אישית, חשבי על זה. אם את צריכה לצבור עוד נסיון וביטחון זה דבר אחד, לוותר מראש זה דבר אחר"

"המממ... אתה אכן צודק פראקסיס.
אני גם חושבת שהבנתי את השאלה שלך יותר אז כן כשעולה צורך לבצע את תפקידי אני עושה אותו. אם זה כגליארדית, כבטא או כמנהיגה.
והאופן שבו אני מבטאת את זה הוא לפעול מאומץ ולא מפחדנות. זה דבר שאני עדיין עובדת עליו אבל אני משתפרת מיום ליום."

"מצויין, תרצי שאדגים לך?"

"כן למה לא?"