2.5 פילדוקס הו פילדוקס

לאחר שרובין מסיים את היום שלו והשיחות עם הגארו בקיירן הוא ימצא את זכריני עובדת על משהו במחברת עור עבה מחוץ לקיירן. היא נראית טרודה. היא לבושה במעיל עור ארוך ולצווארה שרשרת מוזרה וכבדה שנראית עשוייה מחוליות ברזל.
"יש לך תזמון מעולה. רציתי לדבר איתך."

יתיישב לצידה יהנהן "אשמח לעזור" נראה ששמח לראות אותה

היא משחקת בחוסר נוחות מה בשרשרת שעל צווארה, כאילו בהיסח דעת. השרשרת כמעט ולא זזה. נראה שנוכחות שלו מרגיעה אותה מעט.

" רציתי להתיעץ איתך במשהו. במהלך הריצה האחרונה שלי בלבנון פרצנו לבסיס צבאי של צבא ההגנה לישראל. מפה לשם בלאגן אבל גנבנו את אחד מחפצי הכוח, אם אתה זוכר מה הם. הכל הלך טוב עד ממש הסוף שבו עלו עלינו והתחילו לרדוף אחרינו - בין הייתר רוח עצומה בשם דרים מייקר.

היינו אולי בורחים אבל חבר ריצה, דם שחור נתקע במעטפת - שהיתה מזוהמת מהדרים מייקר. התקשרנו לראגאבש שהוא איש הקשר שלנו עם הספט בלבנון. אמרתי לו שאנחנו נמלטים, שעוקבים אחרינו ואנחנו צריכים חילוץ של חבר ריצה שתקוע במעטפת. הוא שלח אלינו תאורגית בכירה עם מתנת גלישת קורים שעזרה לחלץ אותו מהמעטפת, ואז הבריחה את כולנו לקיירן. רק מה - הדריים מייקר שטל עליה חלק עצמו לריגול ובכך גילה את מיקום הקיירן שעד אז היה סודי. עכשיו, הראגאבש הזה מועמד לדין, כנראה מוות - על חילול קיירן כי לפיהם זו אשמתו הקיירן התגלה."

זכריני מפסיקה בתיאור המצב. היא מסתכלת על רובין לראות אם יש לו משהו להגיד על המצב עד כה.

"זה הראגבש שמאשימים אותו בהכל?"

זכריני מהנהנת.

"עקרונית, אני לא חושבת שהראגאבש אשם. אלה אם הוא אמר לתאורגית להבריח אותנו חזרה לקיירן הוא היה בסדר. היא בחרה להביא אותנו לקיירן במקום למקום ניטרלי, אבל גם אותה אני לא רוצה לזרוק לכלבים כי בזכותה דם שחור בכלל חיי. אבל אני חושבת שהם מנסים לעשות אותו שעיר לעזעזל בשביל לא להאשים אותנו או את התאורגית הבכירה. הם קוראים לי ביום רביעי הקרוב לתת עדות עבורו. "

היא נאנחת וחופנת את ראשה בידייה לרגע לפני שחוזרת לדבר. "איך אני יוצאת מזה בלי שמורידים לו את הראש או בלי שמסובבים את זה עלינו?"

רובין חושב מעט ומגרד בראש "זכריני אני לא מכיר היטב את הספט שלהם אבל מה בעצם הייתה הסיבה בגללה בחרת לרוץ כל כך הרבה פעמים ללבנון ולהכות את ארגוני התולע ששם פעם אחר פעם?"

"הסיבה היא שאירגוני התולע שלהם שם הם בעצם קשטרים לאירגון התולע שאצלינו. אתה מבין, הסיבה שהשיט שיש בלנון לא זולג לישראל זה כי הם ממש משגיחים ע להגבולות. והקטע הזה עם הטרור שם? זה לא טרור. זה צבא ההגנה לישראל. הסקט הזה שלו מונהג ידי אדם בשם אריה חזק, שהוא כביכול תת אלוף לציבור אבל במציאות הוא אלוף שאחראי על שיתוף פעולה עם הקמרילה ליצירת פומורי על שמתמחים בהרג גארו וגבו קורבנות חיים רבים מהספט שלנו. אז מה שאני עושה זה בעצם לסכל את יצירת הפומורים האלו. וכרגע הכלים ליצירתם נמצאים בלבנון. כמו כן, הדרים מייקר שדיברתי עליו? קשור לאותו אלוף, אריה חזק."

"והאם תוכלי לספר לי על המצב הפוליטי בספט הלבנוני?"

"זה ספט שנשלט ברובו על ידי אדוני צללים, חוץ מהאלפה שהוא פנריר. נשמע שהם מחפשים דם על זה שהקיירן שלהם כבר לא סודי מהאוייב. הם לא רוצים להאשים את הבטא, שרת הטקסים. היא זאת שחילצה אוצנו, ועקרונית... יכול להיות שהאשמה שלה כי היא לקחה אותנו איתה לקיירן. הם לא רוצים להאשים אותנו. אנחנו חברי ספט חבר וחזק, הם לא רוצי םמלחמה איתנו. אז זה משאיר את הראגאבש.
אני חושבת שכל החיפוש אשמים הזה.. בעייתי. לא צריך לגלגל ראשים על זה שעזרת להציל חיים של גארו. כן צריך להעניש. ועוד יותר צריך להרוג את כל האויבים כדי להחזיר את הקיירן למצב שהוא בטוח. אבל אני קצת לא בטוחה איך לנווט את המשפט למסקנה הזו."

"בכוונתך לרוץ לשם בכדי לעזור לראגבש במשפט. אך הבטן שלי אומרת לי שבכוונתכם גם לעזור בלהגן על הקיירן לא ככה?"

זכריני מהנהת בנחישות.

"ואת תפעלי בצורה הזו גם אם יחליטו להוציע להורג את מהצד השני?"

..."כן. אני מתכוונת לחסל את האיום כך או כך. אבל לא מגיע לו למות על מזבח מזדיין!" היא מכה באגרופה בסלע שעליו יושבת.

"כמה פעמים יצא לך לתכנן לעשות משהו שאיך שהוא בצורה מדהימה החמיא לרוח מסויימת ולכן הפכת את הגם ככה התכוונתי לעשות את זה למעשה עבור הרוח או לחילופין לחלק מעיסקה איתה?"

זכריני מגחכת. "כן... זה משהו שמאוד יעזור. הבעיה היא... אני חוששת שהם ירצו לגלגל לו את הראש בכל זאת. אולי אפשר להציב את זה בצורה שהוא יעזור יותר לגאיה אם יעזור לנו מאשר שימות. אם הרוחות רוצות שימות הואנ יפול בריצה".

"נשמע לי שיש לך את הפיתרון. אציע למצוא גליארד מהספט שמוכן לכתוב סיפור על מלחמתם המשוטפת של ספט לבנון וספט ישראל. הרי זה לא יהיה שקר לומר שבעבודה של הספט בלבנון רוב הדברים נעשו יחד עם מהצד השני ושהוא הציל לנו את התחת יותר מפעם אחת. לכן גם המשפט של בן הברית של חברי הספט הוא חלק מהסיפור וככל הנראה טון הסיום של הפרק הזה באפיקה ש*אולי* תמשך עשורים ויובלות של עוצמה. טון הסיום יכול להיות מוות של בן הברית לאחר שהציל חיים של גארו מספט ישראל או משפט הוגן ששלח אותו לקרב להשיב את כבודו כנגד האויב שהרים כנגד הספט הלבנוני.
להגיד שזה בטוח יעבוד אני לא יכול. אבל כל עוד תעשו זאת בנימוס יראת כבוד ותוך מתן מספר מתנות קטנות כנראה שהדבר ישפר את סיכוי ההישרדות שלו לדעתי.
הוא עדיין יצטרך לצאת ולהילחם על חיו אבל הוא גארו אם הוא לא מסוגל אקטיבית להילחם על חיו אז הוא נטל עליכם ואז הוא באמת צריך למות"

זכריני מהנהנת. נראית שקועה במחשבה טורדנית כלשהי.
"בכנות? כל אחד מאיתנו עלול למות בריצה הזו. זו לא ריצה קלה, ולבנון היא מדינה זרה שאחנו פחות מכירים. אני האמץ את מה שאמרת על הסיפור, גם אם אין לי גאליארד אני פיאנה ופיאנה מעבירים מידע. אני אתן להם להבין שהם יכולים להשפיע לגבי איזה שיר נשיר שכל זה יגמר"
היא לוחצת לו את הכתף בתודה.