גוון ואליס באות לבקר: 27.7, בית המלאכה של זכריני

אחרי שיחה במוט ותיאומים מנדטוריים, שצף מגיעה כמובטח עם אחותה. אישה ברכב מושכר מקפיצה אותן, מושכת את שתי הנערות לנשיקה על המצח למרות התנגדות עזה, ומפקידה בידיהן קופסאת פלסטיק מלאה עוגיות.
גוון לבושה בג׳ינס קצר ומכופתרת צהובה, ואחותה: נערה קצת יותר נמוכה ממנה, בעלת שיער בלונדיני ארוך, בחצאית וחולצת בטן.
הן מחכות בנקודה שהוסכמה בתור הגבול.

זכריני נראית עייפה משהו. היא לבושה שמלה שחורה אוורירית ולצווארה שרשרת חוליות מתכת גדולה כבדה ומכוערת שנראית כמעט כמו קולר.
היא מחייכת חיוך גדולאל השניים, מרחרת, ואם הכל כשורה ואין תולע מסמנת להן להכנס לבית.

הכל קשורה, לעוגיות יש ריח של ג׳ינג׳ר
הנערה נראית כאילו הרחרוח קצת מרתיע אותה. גוון צוחקת
״זכריני, זו אליס, אחותי הקטנה. אליס, זו זכריני, או בעצם איילין? איילין זה בסדר?״

זכריני מהנהנת. "כן. בפיזי תמיד אילין. בואו כנסו שנוררתי ארגז סיידר מאיזה נהג משאית ובדיוק שמתי עוף בתנור".

הן עוברות בגינה גדול ומטופחת. יש פינת חמד לציפורים עם מזרקה ואצטרובלים מלאים במין עיסה שהציפורים אוכלות בהנאה. זכריני רואה מיינה בגינה בין הדררות והדרורים והיא נוהמת עליה להסתלק.
גוון ואליס ישמעו קולות של קרקורים איפשהו מהצד השני של הווילה כאילו יש לול תרנגולות באזור.

זכריני פותחת דלת גדולה ומאובטחת במיוחד, מעלייה מצלמה.
היא מחווה להן להכנס

הן נכנסות. גוון תוקעת באליס מרפק ומחווה לתרנגולות בחיוך.
״ידעתי שגם פה אנשים מקימים לולים!״

"תרנגול היא חיה שימושית, קוקרל בברוד של הטוטם שלי והכל. וזה לא שיש לנו המון כסף לבזבז אז הביצים ומדי פעם הבשר עוזרים. " היא מעיםה בגינה מבט קצת עצוב "למרות שעכשיו שרדקאפ לא פה פחות מפנקים אותן. אמיר פחות טוב עם בעלי חיים הם דיי מפחדים ממנו אז אני מרחיקה אותו מהלול".

הן נכנבות לבית, שישר מלא בריחות נעימים של עוף בתנור.
בסלון ספות עור גדולות ובאמצע שולחן זכוכית שנראה מרשים ויקר. יש כמה מדיפי ספרים עם ספרים עיוניים על הארץ, ועל הקיר תלויה גיזת יעל גדולה ולצידה קרן שתיה ושופר, שניהם מקרני יעל. על קיר נוסף תלוי להביור יפיפה המעוטר באיורים של עכברושים.

"שבו, אני רגע הוציא את העוף"

האחיות מתיישבות, ומתלחששות ביניהן לרגע, לפני שאליס קמה להסתכל על הספרים ועל קרני היעל.

הספרים הם ספרים שמסבירים דברים כמו על הערים בארץ, הצמחיה והחיות המקומיות, היסטוריה מקומית... בנוסף יש בפרי הדרכה בסיסיים על גידול תרנגולות, ועד computers for dummies וספרים שמסבירים בצורה בסיסית.כל שימוש בכל מני מיכשור טכנולוגי.
יש גם כמה ספרי ילדים מאויירים, ביניהם ספר שנראה צוייר בייד בצבעי עיפרון ומדבר על 3 גורי ארמדילו שנראים בצורה חשודה כמו יצוגים של האורגת הווילד והתולע שמנסים להכין ארוחת ערב לאמא ארמדילו.

יש גם כמה רומנים זולים מהסוג שיש בחור בלי חולצה על הכריכה אוחז בנערה בשמלה חושפנית ופוזת הצילני.

זכריני נכנסת עם עוף צלוי על מגש, מאסנת בייד שניה מגש עם צלחות כוסות וסכום ערומים אחד לייד השני.
היא מניחה את כל העניין על השולחן וצונחת על הספה. היא מפשפשת בין הרווחים בספה ושולפת בקבוק של סיידר. היא טופחת עליו לנקות ממנו חול (עכשיו שאתן חושבות על זה באמת יש חול בכל מני פינות בבית) ומוזגת מהבקבוק לכוסות. היא עוצרת בכוס השלישית ומסתכללת על אליס. "מים או סיידר?"

״סיידר.״ אומרת אליס. ״זה בסדר אם אני אסתכל מקרוב על הספרים?״
״פעמיים!״ גוון אומרת, ורוכנת אל זכריני. ״מסקרנות: את פשוט… שומרת את זה בספה? עם החול?״

"...יש לי רוח חול שנהנית שאני מחביאה דברים בספה השבילה לשחק איתם. אז מה שלא צריך קרור מיידי או מתקלקל הולך לשם. כן הבאתי קרח אבל"

היא מוזגת סיידר ושמה קרח בכוס של.מי שמבקש. לעצמה היא לא שמה.

"כן בטח, מוזמנת. אין שם משהו מורכב מדי. הדברים הבאמת מעניינים במרתף או בבית המלאכה. את אוהבת לקרוא?" היא שואל את האחות הקטנה בזמן שחותכת עוף לה ולגוון שישובות בשולחן

“יש רוח חול… בספה?״ גוון שואלת, אבל אז כאילו עונה לעצמה בשעשוע: ״תיאורג׳ים…״
אליס שולפת את הספר על הארמדילו ומעלעלת בו בזהירות מסוימת.
״כן, גוון סיפרה לי על בית המלאכה. אני אשמח לראות אותו אחרי האוכל, אם זה בסדר. שמעתי שאת עושה דברים מדהימים.״
היא נעצרת בדף מסוים, מחייכת אל הציור לשנייה ארוכה, ואז ממשיכה.
״אני אוהבת מאוד לקרוא, ספר או שניים בשבוע לפחות. אבל אני אצטרך ללמוד עוד די הרבה עברית לפני שאני אוכל לקרוא ספרים… בינתיים אני היחידה במשפחה חוץ מגוון שממש מצליחה להתמודד עם תפריט של מקדונלדס. תגידי, את הכנת את הספר הזה?״

כריני מגחכת
"כן. זה סנדי. הוא קצת.. כמו ילד באופי שלוץ שזה הגיוני. הוא נולד מגארו. לא ממני, אבל כן. הוא ילד מאוד טוב, הוא עוזר המון בבית ומגן עליו. ישלנו הרבה רוחות אוויר בטרטוריה אז הוא בעיקר מגן על הבית, אבל כרגע זה מספיק."

היא לוקחת ביס מהעוף, מהנהנת ולוקחת עוד אחד.

"בוודאי, מה את חושבת שבאת לפה כדי להסתכל על רומנים ישנים בסלון שלי? הכנתי לך עמדת עבודה. תאכלי ברוגע היא לא תברח".

היא מוזגת עוד בירה לבנות, בבירור חשוב לה שיאכלו וישנו.

"עברית זו שפה מבלבלת, היא עובדת מאוד שונה מוולשית או אירית. אבל יש בה הרבה יופי, גם אם הצלילים קשים בגרון. וכן אני הכנתי את הספר. עשיתי עסקה עם אמא ארמדילו, היא רצתה ספר שהיא וילדיה יהיו הדמויות הראשיות. החלתי להפוך אותו למשהו שיהיה לי נחמד להקריא לילדים שלי" היא מחייכת חיוך מלא חיבה אך מעט עצוב.

"מה איתכם? הגעתם עם עוד הרבה משפחה לפה?"

גוון מחייכת למשמע האזכור למשפחה שלה.
״כן! הגענו כולנו, כמעט. אני ואליס, אחינו הגדול דילן וההורים. כולם מסתגלים לפה די טוב, חוץ מדילן שכרגע לא מתכנן לעזוב את המזגן לפחות עד דצמבר.״
אליס מתיישבת ליד השולחן, מניחה את הספר במקום בטוח.
״לא ידעתי שיש לך ילדים! בני כמה הם? ואת מלמדת אותם על כל הדברים האלה, או רק מספרת סיפורים כלליים כמו זה?״