30.6 רוברט מתייעץ עם הקלפים

אחרי שיחה קצרה שקורי מוודא שרוברט מוכן לריצה שלו לסין, העברת כספים ולוודא שרוברט מוכן קורי יציע לרוברט לשאול שאלה אחת את קלפי הטארוט שלו.
רוברט יחשוב מעט ואז ישאל "מה גורלו של הקיירן הנודד?"

קורי יחייך מעט בהפתעה. הוא ישב על הריצפה מולו ויוציא מהתיק שלו מפה קטנה את חבילת הקלפים.
הוא יערבב את הקלפים "אני יעשה לך קריאה של עבר הווה עתיד ככה שזה יתן תשובה יותר מורכבת" ואז קלף אחד יפול לו מהיד - קורי יגים את הגבות בעניין ויניח אותו מימין ואז יפלו עוד שני קלפים ביחד והוא יסדר אותם גם.

הוא יהפוך את הקלף הראשון. זוג פרחים לבנים על רקע חום "העבר" קורי ימלמל "זהו קלף שיתורגם לעברית כמזג. הפנים שלו כלפי מעלה מה שאומר שבעבר הרחוק הקיירן היה מאוזן, שליו והיה נכון. הוא זרם ונדד לאן שהיה צריך ללכת אבל הבעיה בדברים שהם מצאו את האיזון הפנימי שלהם, זה שהם הופכים למטרות בעיניי גורמים משחיתים.

קורי הופך את הקלף השני. ישנה ציפור קטנה שרצה על הרגליים שמעליה ניראה שיש 8 מקלות שניראים כאילו נזרקים עליה "ההווה"
הוא יגיד עם מעט יותר פוקוס "אחרי המאבקים שהיה לקיירן ולנוודים ניראה שסופסוף יש תנועה בכיוון הנכון ובקרוב הקיירן הזה יתחיל לנוע מחדש, במהירות גבוהה יותר, עם מטרה בעיניים. זה דבר שאמור לקרות בקרוב, אבל צריך להיזהר כי זה המוטות, השרביטים זה אגף שמשוייך לאלמט האש ולפעולה. ואסור לשחק באש."

קורי יגיד "והעתיד" ויקח נשימה עמוקה ויהפוך את הקלף. צ'יטה יושבת בגאווה על גבעה קטנה על רקע השמים ומעליה יש מטה אחד.
"מלכת המטות.בעתיד הקיירן הנודד יהיה חזק, אמיץ, עצמאי. הוא יוכל לדאוג לעצמו. הוא ישפיע מאוד לכל מקום שהוא יגיע אליו והוא יעשה זאת ללא פחד ובעוצמה מחודשת."


קורי יהיה בשקט ויהרהר שנייה

רוברט נראה מאוד מופתע מהתוצאות של קריאת הקלפים.
לאחר כמה רגעים הוא אומר
"תודה. אני חושב שיש בקריאה הזאת משהו חשוב שהבנתי.
את הח׳ליף תפיל פעולה בוערת"

רוברט מעלה מבט נחוש על פניו.

"זה לא בהכרח מה שזה אומר, או אומר שבהכרח תצליחו." קורי יגיד בטון טיפה יותר רציני וכבד "אלמנט האש מחובר לרצון, פעולה, זריזות תנועה. לא בהכרח אש.
אבל שים לב שהקלפים לא מבטיחים הצלחה, אז תפעלו חכם"

"טוב, אחרי שכבר איבדתי חבר להקה אחד כשהוא רץ לבד יש לי בקשה אחת ממך. אני רוצה לקשור אליך רוח שבמקרה ומשהו יקרה היא תודיע לנו, או לחברי הריצה איפה אתה נמצא. אתה בסדר עם זה?"

"זה נשמע כמו רעיון סביר.
איזו רוח אתה חושב לקשור?"

"תותו, אל מצרי, בנה של נית', מגן מפני חלומות רעים. אני חושב שהוא יהיה מתאים לתפקיד"

קורי אוסף כמה דברים והוא שם אותם בשק עקעק שלו.  הוא יוביל את רוברט אל האומברה. הוא יוביל אותו קרוב אל נהר הירקון שמה קורי ידליק שלוש מדורות קטנות ויצייר מעגל ביניהם.

סביב המעגל הוא יכתוב בחרטומית "here we stand, one for another, calling your name, asking for help from the Lion, son of neith, great of strength"

ליד כל מדורה הוא כותב גליף אחד: אריה מגן וחלום.

במרכז המעגל הוא ישים יומן שקורי כתב בו חלומות בחודש האחרון, עם סכין הוא חותך את כף היד שלו וימרח דם על המחברת וישקיע נוסיס אחד עבור הרוח

ויבצע טקס זימון לרוח תותו, מגן החולמים.
(3 טקסים 3 תחכום 1מורשת רוחות) והטקס נעשה כולו בחרטומית

משהו בטקס עושה קליק, אבל דקות ארוכות עוברות וכלום לא קורה. אחרי כמעט עשר דקות, מתוך האדמה האומברלית מתחפרת החוצה רוח שנראית מאוד כמו ציורים של טוטו, אבל שניכם ראיתם את המנטיקורה שמשגיחה על גשרי הירח של הקיירן, והרוח הזו היה בבירור גרסה קטנה יותר של בדיוק רוח כזו. היא מסתכלת בהירוגליפים במבט נרגן ואז בהזדמנות אחרונה. "לא זימנו אותי ככה כבר הרבה מאוד זמן. אתה מקבל נקודות על יצירתיות." הקול של הרוח, אלט נמוך שלא מרמז על שיוך מגדרי, נשמע עוקצני כלשהו.

"תודה, אני מנסה להחיות מסורות ישנות." קורי קד אליה "אני הזדמנות אחרונה, ראגאבש צעיר לשבט אדוני הצללים, אומגה בלהקת כנפי התקווה הרצה אחרי הראקוו, אומגה בספט ישראל, תלמידו של צל כחול - תאורג' בכיר לאדוני הצללים, אלפא ספט מי חיים. בנו של קול טופר, אארון מחנך לאדוני הצללים, אלפא ספט היער החדש ואוחז הגראנד קלייב שקיעה חרישית, צאצאו של המלך אדוארד הראשון לשמו הקרוי קול העם, הקרוי יללת הניצחון, פילודוקס זקן לאדוני הצללים ומקים השושלת יללת הניצחון אשר שולטים בלונדון הישנה כבר מעל ל1000 שנים.
כבוד לי לפגוש אותך."

קורי לוקח נשימה קצרה, מחכה לראות את התגובה שלה

הרוח מהנהנת קצרות, לא בהכרח נראית מתרשמת אבל קשה לקרוא הבעות על פנים של אריה. היא מעבירה עיניים לשומר גן החיות.

רוברט מזהה את המבט ומתחיל לדבר
"שמי רוברט מולר, שומר גן החיות, פילודוקס בוגר למכרסמי העצמות, בטא ללהקת כנפי התקווה הרצה אחרי הראקון וסגנו של לוכד אמת ספט ישראל."

הוא עוצר לרגע כמבדיל בין הצגה לשיחה ואז ממשיך
"אחי ללהקה זימן אותך לכאן רוח מכובדת בכדי שהוא יוכל לבקש ממך לעזור לי."

רוברט נד בנימוס אל הרוח

"לעזור במה, בנו של עכברוש?"

"בקרוב חבר שלי יוצא למסע מסוכן לאומברה המתה, למצוא את הקיירן הנודד ולהשיב אותו להדרו ואף להתעלות על פועלו מהעבר. בעבר מת לי חבר להקה בזמן שלא רצתי איתו ומכך אני רוצה לשלוח איתו שליח בשמי. תותו, אני אבקש ממך שני דברים, ראשית - ברצוני שתלך איתו, והגן עליו מסיוטיו. הוא סובל מהם חודשים ארוכים והוא לא צריך אותם גם שם, וכל עוד הוא באומברה המתה, אני רוצה שלא יהיה לו אפילו סיוט אחד.
שנית, במידה והוא ימות, אני רוצה שתביאי את גופו אלינו אם ניתן, ואם אי אפשר, קחי אותי אליו. כדי לתת לו לעבור טקס קבורה ראוי ולהתגלגל לגאיה.

מה תגיד?"

המנטיקורה מסתכלת על שני הגארו, ימינה ושמאלה וימינה, ואומר "מה עסק לבנו של עכברוש באומברה המתה? ואם הוא לא חכם מספיק לא להרדם שם, אין רוח שתציל אותו מדבר גרוע בהרבה מסיוטים."

"הוא עוזר כבר חודשים רבים לנוודים הדוממים בארץ, נלחם איתם, חוקר איתם ומביא נקודות מבט מעניינות במסע להשוות הקיירן הנודד. המסע שלהם יקח כשלושה שבועות - אני לא יודע אם כולו באומברה המתה, אני לא יודע אם הוא ישן אבל במידה שכן אני ארצה שלא זו תיהיה הבעיה שלו."

"אין לו פה משלו להסביר?" המנטיקורה מסמנת לכיוון שומר גן החיות בזנב, "או שאתה נותן לצעיר להסביר את הצורך שלו ממך מסיבה אחרת שהבינה שלי לא מספיקה כדי להבין?"

"הזדמנות אחרונה הוא זה שזימן אותך.
חשבתי שזה נכון שהוא זה שיסביר את הסיבה לכך."
רוברט עוצר לרגע

"אני כבר ירחים רבים רץ יחד עם נוודים דוממים בחיפוש אחר קאיירן של שבטם. הדבר לא טבעי לי, אך אני עושה זאת כדי לסייע להם.
אני נכנס לאומברה העמוקה במקומות שונים ומסתוריים בעולם, ואני משלם את המחיר על כך.
אני סובל מסיוטים. כאלו הקשורים למסע הזה וכאלו שלא.

מהות הבקשה שלו, היא שתספקי לי הגנה מסיוטים האלו בעת שאני משוטט בדרכים אל עבר המזרח הרחוק, וכאשר אני שם.

בקשה נוספת שלו היא שבמידת הצורך ואפול בקרב, תעזרי בכך שתשיבי את גופתי אל הלהקה, בכדי שיוכלו להתאבל ובכדי שאני אוכל להתגלגל הלאה. "

המנטיקורה מקשיבה, ומהנהנת. "לאומברה המתה לא ארד, זה לא מקום לרוחות מסוגי. אבל, כמו שאמרתי, ממילא אם תישן שם יש מעט כוחות שיוכלו לעזור להשלכות של זה...ואם תמות במישור הפיזי, אתקשה להוציא אותך משם. אם תמצא את מותך באומברה, אוכל לשמור עליך עד שהלהקה תבוא. ואני יכולה לשמור על החלומות שלך, לתקופה של עד ירח. מה תתנו לי?"

קורי מהרהר שנייה "ישנו בית חולים לבריאות הנפש בפתח תקווה. בתמורה להגנה מפני סיוטים, ודיווח ישיר בזמן מותו בפיזי ובאומברה והגנה על גופו של רוברט באומברה כך שאיש מלבד חברי ספט ישראל אני מתחייב לעזור למקום לפעול בצורה טובה יותר, במידה ושוכן שם תולע אגרש ואשמיד אותו."

"ואיך זה ישרת אותי, בדיוק? אני משקיע חודש בחבר שלך פה, מה תיתן לי עבור הזמן?"

"איזה מן דברים תרצה? שאבצע עבורך ציד ואניק לך את האסנס?"

הרוח חושבת ושוקלת. "יש מקום קבוע שקבעתי עליו חסות, ומעשיהם של בני אדם גרמו שם לנזק רב למרחב הפיזי והרוחני בשבועות האחרונים. במשך החודש שאשמור על אחיך כאן, לא אוכל להשגיח שם. תשגיח על המקום במקומי? שלא יגדל שם שום דבר גדול מדי. אתה יכול להיעזר באחרים."

(משימה של סשן אחד ואולי דאונטיים אחד)

"איפה המקום הזה?"

"באיזור ליד העיר האנושית רמת השרון, בני האדם קוראים לו נווה גן." אפילו על הפרצוף החתולי של המנטיקורה הגועל ברור, "ומשחיתים בו את הטבע ברגל גסה, כרגיל."