20.06.2018, אשלין מקבלת הודעה ממספר לא מוכר

"שלום. עליי לדבר עמך. האם יש כיסוי לקו שלך?"

"כן. מי זה?"

"גוסטאבוס."

"מוזמן להתקשר."

"אעדיף פגישה."

"מוזמן לבוא לבקר אותי בעבודה."
(ובוא נניח שסיימנו עם התיאומים והם נפגשים בקיירן?)

(אכן.)

(היא מגיעה לקאירן?)

יאפ. מפגש פסגה מרגש!

הוא בקאירן כבר. לבוש בג'ינס קצר, נעלי בד, חולצת צווארון, צמיד מוכסף, ושיערו אסוף לאחור. יחד עם שני מגני הזרוע השחורים שלו הוא נראה מטאליסט מאוד.

אשלין תגיע לפגוש אותו בסוף השמירה שלה. "היי! מה שלומך?"

"שלומי טוב. כיצד עברה עלייך העת האחרונה?" הוא שואל בשלווה.

"טוב, תודה. רצית לדבר על משהו?"

"אכן. התחפצי לשבת?" הוא שואל ומחווה לעבר שולחן.

אשלין מהנהנת ומתיישבת.

הוא מתיישב בצד השני של השולחן, אך לא לפני שלוקח עמו תיק צד. הוא מוציא מהתיק שני בקבוקים אישיים של בירה מרדסו טריפל מצופי לחות מהקור שלהם. הוא פותח את הראשון על השולחן ומציעו לאשלין.

אשלין מחייכת אליו, מודה לו ולוגמת מהבירה. נראה שהיא מאוד נהנית לשתות משהו קר במזג האוויר המגעיל הזה.

הוא תוחב אגודלו תחת פקק הבקבוק השני, משגר אותו מעלה ותופס אותו בידו השנייה. הוא אומר לה בקול צלול וחד, אם כי שקט:"חלמתי על הבטא שלך." והוא שותה מן הבירה שלו בלי לנתק מבטו.

"הא. מעניין. מה חלמת?"

"דם." הוא אומר בלי היסוס ולוגם מהבירה.

אשלין מניחה את הבירה שלה ומביטה בו במבט מוטרד. "קיבלת חלומות מרוחות בעבר? זה הרגיש כמו חלום כזה?"

"כן. כן. אך אני מבטיח לך, לא רוח פעוטה היא השולחת של חלומות אלו." הוא אומר בשלווה.

"...לעזאזל. ספר לי פרטים בבקשה."

"אני מאמין כי את תדעי יותר ממני אך אספר כבקשתך. דמייני למולך נוף, רקיע וורדרד בעוד הליוס יורד לו מטה מטה, קרניו מפלחות כקורי זהב את הרקיע, דרך מעטה העננים הצהבהב, אשר דועכים בתורם לגווני לוונדר בעוד השמיים הכהים של סווריג הולכים וכובשים חלקם בממלכת הלילה."
(נותן הזדמנות לקטוע אותו או לתאר תגובה למה שנאמר עד כה)

אשלין מקשיבה למבעיר המוקד בריכוז מתוח. הבירה נשכחה בינתיים. היא לא מפריעה, אבל מההבעה שלה כשהוא אומר 'סווריג' אפשר לראות בבירור שהיא לא יודעת מה זה.