20.06.2018, אשלין מקבלת הודעה ממספר לא מוכר

ניכר כי לא שם לב, או לא מתייחס כיוון שהוא ממשיך בטונו המדוד והרגוע: "למול שמי הלילה האצים למקומם כוכבים מחלים לבעור, נרות פז הזוהרים באור יקרות דרך הזוהר אשר מכה בלב הפיורדים. עצי האורן רבים, ומחטיהם הירוקות קורנות בכוחה של האלה, ושלג קל יורד על הקרקע הקפואה שנחה תחת מעטה כבד של אותו כפור מבורך."
(אותו נוהל)

"איפה זה סווריג? בשוודיה?"

"סווריג היא שוודיה." הוא אומר בחיוך ערמומי קל.

"...אה," אשלין מחזירה לו חיוך, "סליחה, תמשיך בבקשה."

הוא ממשיך כאילו מעולם לא נקטע, טונו שליו ומלא ביטחון ולשונו צחה: "על השלג במרחק נחה הבריאה - קרחת יער. במרכזה זאבה אדומה, רגליה דרוכות לקפיצה, עיניה מסומאות בזעם, פיה ואפה אדומים מדם טרף טרי..." הוא יוצר פאוזה דרמטית.
(ונותן הזדמנות להגיב.)

אשלין מקשיבה בשקט באותו מבט מוטרד מקודם.

"וזקפה הזאבה ראשה, ויללה השמימה, יללתה מהדהדת בעוז על מות אויביה ואומצה הרב, ויללות רבות עונות מהיערות סביב בהוקרה. הוולמונט, הלוחם, זורח בשמיים באורו הכתום והכל מתמוסס." הוא מסיים, אש קטנה בוערת בעיניו.

"זאבה אדומה," אשלין חוזרת על דבריו, "איך ידעת שזו עונה לבאנשי?"

"תחושה משונה שכזו - אני פשוט יודע, אני תמיד יודע... וגם ראיתי אותה בצורת הזאב שלה, מבנה צלקות זהה והיקיפי שד משוערים זהים."

אשלין מהנהנת בכובד ראש. "אתה יודע מאיזו רוח קיבלת את החלום?"

"לונה " הוא אומר בפשטות.

אשלין מביטה בו לרגע במבט של מישהי שזה הדבר האחרון שהיא היתה צריכה עכשיו, ואז מרוקנת את בקבוק הבירה שלה בלגימה אחת.
"מה הפרשנות שלך."

"היא ראויה להכרה." הוא אומר וניכר בו שהוא מבולבל ממנה.

והאסימון נפל - אשלין נראית כאילו נדלקה לה נורה מעל הראש. "אה!" היא צוחקת, "וואו, הלחצת אותי."

"צפיתי שגארו שרצה אחרי גליארד תכיר חלק מהמסרים השכיחים יותר..." הוא אומר במרמור-אכזבה-ביקורת משהו.

אשלין צוחקת מעט במבוכה ומושכת בכתפה. "לא יצא לנו לעבור על זה."

"הדינמיקה הפאק-סוציאלית שלכם מעוררת חשד ונתפסת ככושלת בעיני - אולי אפילו מרתקת." הוא אומר בגבה מורמת, מסיים את בקבוקו.

השפתיים של אשלין מתהדקות לשבריר שניה, ואז היא עונה ביובש, מעט בקרירות "אל תדאג לנו. יש עוד משהו שרצית לדבר עליו?"

"כן. ספרי לי על המטיס." הוא אומר בנחת, כמו הכל טוב.

"על מי?" אשלין שואלת בבלבול.

"המטיס..." הוא אומר בגבה מורמת:"זאת שאת רצה איתה בלהקה תחת הינשוף?"

"אה!" אשלין קוראת בקול של 'עכשיו הכל ברור' ומחייכת אליו, "סליחה על הבלבול, אני פשוט רגילה שקוראים לה בשם המעשה שלה."

"ספרי לי עליה." הוא חוזר בנחת.

"למה?"

"כי אני רוצה לדעת." הוא קובע בבטחון וסיפוק.