12.07.2018, אחה''צ

מבעיר המוקד יוצא מהסדנא של קול המצודה, מזיע, ללא חולצה, עורו נקי מצלקות או פגמים, לידו צמיד מוכסף ומכנסיו מכנסי עבודה פשוטים , הוא צועד ישר לדוג'ו/זירה ולוחש משהו לכף ידו עם הצמיד, וממתין בציפייה.

מולו מגיע נער בן 16 הוא לבוש בבגדים מאווריים למדיי. משהו בין חולצה לשמלה שנראה לקוח מהמזרח. הוא ניגש אל מבעיר המוקד, "שלום לך."

"הראגאבאש." הוא מכריז בהפתעה קלה בעוד לוכד החלומות נכנס לזירה. הוא את הצמיד לפיו ואומר לראש הדרקון והזאב:"לא עכשיו. אחר כך."

"אני לא זוכר אם יצא לי להציג את עצמי בפניך, אני הוא אדוארד ג'וב ווילר, לוכד חלומות, רגבאש, קליאת', לשבט ילדיה של גאיה. גלגולו של מגן החסד." הוא מושיט את ידו ללחיצת יד.

"לא יצא." הוא לוחץ את ידו בכוח שמתחרה בזה של מכבש הידראולי:
גוסטאבוס שמידט התשעה עשר. מבעיר המוקד, קליאת' סקאלד לפנריר, אלפא ללהקת אש הצפון הרצה אחר הנורנס, חבר בספט ישראל. גלגולו של נושא דברתה של לונה סקאלד אדרן לפנריר. גלגולו גוסטאבוס שמידט מגנוס, האריה מן הצפון, פורסטי אגדה לפנריר, מלך שוודיה. מדמו של ביוולף רועץ-תולע. לשושלת שמידט." הוא מסיים זאת בלי עוררין כמו ההצגה חקוקה במהותו.

"כבוד גדול להיות בנוכחות גארו משושלת מכובדת שכזאת. אשמח בהזדמנות לשמוע את סיפורם של כל אלו אשר אתה מציג בפניי." אד אומר וקד קידה קטנה, "באתי לבקש ממך רשות להתאמן פה בדוג'ו."

"הרשות לא שלי לקחת ולא שלי לתת... אם מישהו אומר לך שאסור לא להתאמן באיזור בו אמורים להתאמן אני אומר שהוא טיפש, ורוצה שאתה תהיה חלש."

"אני מסכים, אם כי זה הדבר המנומס לעשות. הטריטוריה אינה שלי, ואם חברי הספט מתלמדים כאן באומנות סודית שאין אני אמור לדעת... אני לא אכבד אותם ואסתבך בצרות." אד אומר, "מאחר וזה לא המצב, אני אלך לי להתאמן. תודה."

"להתראות." והוא לוחש משהו לצמידו.

נראה כי אד הולך בדיוק ללכת, אך הוא עוצר. "אוכל לשאול מהו הצמיד שאתה מתלחשש איתו כל הזמן?" הוא נראה סקרן במיוחד.

"צמיד מעבר." הוא מרים ידו לגובה פנים ומסובב את הצמיד.
חתיכת מתכת מוכספת שעשוייה חוטים-חוטים ששזורים אחד בשני, מצד אחד ראש זאב, מצד שני ראש דרקון.

"צמיד מעבר?" אד שואל בבלבול. הוא בוחן את הצמיד בעניין מקרוב. "מעולם לא שמעתי את המונח הזה."

"זה לא מפתיע אותי. זו מסורת שבטית להעניק צמידי מעבר לגארו אשר הראו כי הם חלק פעיל באומה - לרוב ביחד עם טקס החניכה. כל "מחזור" בלשון המקומית מקבל סט זהה, לסוד הנצחון יש אחד זהה וגם ל"כובש השביל", אחי." הוא מסביר.

"אה, מסורת נאה מאוד." אד אומר ונראה גררו יותר ויותר, "ומדוע אתה מתלחשש איתה?"

"כיוון שהיא מוקד זמני לרוח." הוא אומר בגבה מורמת וטון של 'אני לא מבין איך הוא לא מכיר את זה'

"לא הייתי בטוח," אד אומר ואז לרגע נראה מבולבל. "ואתה מסוגל לתקשר איתה?"

"ובכן, לא הייתה לי תועלת ברוח שלא מבינה אותי ואני לא מבין אותה." הוא נראה מבולבל מעט.

"אבל זה שונה מלתקשר איתה כאשר היא נמצאת בתוך חפץ ומבינה כל מילה ממה שאתה אומר." אד מציין, "קיבלתי ממך את הרושם שזה המקרה."

"חשוב על זה כטלפון. רסיס מן הרוח פה בעוד השאר חופשי לעשות כאוות נפש..." הוא עוצר ומסתכל לנקודה מאחוריו:"כמו שאמרתי, לעשות כאוות נפשו."

"ובאיזו רוח מדובר?"

מבעיר המוקד מצביע אל מאחורי לוכד החלומות. כשזה יפנה את ראשו הוא מבחין לב בעדר של נקודות קטנות המבליחות באוויר, כמו מלא להבות נר או כוכבים קטנטנים. "גחליליות!" הוא קורא בחדווה.

אד נראה מתרשם למדיי מהיופי שבטבע. הוא מתקרב אליהן בזהירות, נותן למבעיר המוקד הזדמנות לעצור אותו. "איזה יופי. ומדוע נתת להם קשר אל החפץ? כדי להאיר את הדרך?"

"כדי לנצל את יכולתן והן את תפקידי." הוא אומר בחדווה וכמו קסם הגחליליות מתחילות להתערב במעגל גדול סיבבם, נותנות לאד לגעת בהן אם יעז.

"מן הסתם. איך זה בא לידי ביטוי?"

יש תנועה קלה האצבעות של מבעיר המוקד בציפייה בעוד הגחליליות מסתדרות בדיוק כמו לוכד החלומות, מחכות כל תנועה שלו בדיוק מושלם.