19.4.2019, בקאיירן, לב מעושן

תמרות עשן מתעורר בקאיירן שכוב על שולחן, מסריח מאלכוהול ועשן.
הוא נראה מעט שפוך.
הוא מנער את ראשו, שותה מקנטינת האיילים שלו ומבחין בקיאן ששפוך על הספסל שליד.
"צמא?"

"רק לאהבה." קיאן אומר לו וצוחק, "ואולי גם למים. אני בהנגאובר רציני."

"בלב שלם, אתה יודע כמובן שוויסקי זה מיי החיים.
אלכוהול זה טוב מאוד להאנגאובר."

"אם אתה אומר," קיאן נראה משועשע. "אז כן. אני מאוד צמא."

"קח, שתה."
הוא מגיש לו את הקנטינה, שמכילה וויסקי משובח.

קיאן לוקח עוד שלוק ארוך ומשתעל מעט. "אז מאיפה אתה מגיע אלינו?"

"משפחתי אירית, וכך גם ליבי.
הבנתי שאתם כולכם משם, נכון?"

"tá" קיאן עונה באירית את המילה שמשמעותה כן.

"ומדוע באתם לישראל?"

"נשלחנו לפה." קיאן משיב, "את הסיפור על כך, מתאים יותר לשמוע בזמן אחר." ניתן לראות שהוא לא מרגיש בנוח לדבר על כך.

הוא מרים גבה.
"אני מבין, אבל תזכור שדרכנו אינה דרך של ביישנות והססנות.
אם משהו יושב על ליבך אני מציע שתדבר, ולא תשמור בפנים."

קיאן מהנהן, "אני לא שומר דברים בדרך כלל. פשוט יש זמן ויש מקום וזה לא המקום ולא הזמן. אז, חולי ירח, איפה אתם מתכוונים למצוא טריטוריה?" שואל בסקרנות לבסוף.

הוא בוחן אותו.
"אנחנו עומדים ללכת לאזור הרי ירושליים, ושם אנחנו ניקח טריטוריה. יש לך עצה בשבילנו?"

"למה ירושלים?" קיאן שואל אותו.

"ירוק, נעים, פנוי, מוצא חן בעיניי. אנחנו לא הולכים לירושליים עצמה, אלא להרי ירושליים.
אני לא יודע כמה הם קרובים לירושליים עצמה, אנחנו נסייר באזור ונשתקע במקום שימצא חן בעינינו."

"אם אתה מחפש ירוק, אולי כדאי לשקול צפונה. יש שם הרבה יותר ממנו." קיאן אומר ולאחר מכן נראה כי תוהה, "מצד שני, יש גם הרבה טריטוריות של גארו באזור. בכל אופן, נראה לי שבירושלים יש הרבה רוחות דוגמא, כדאי שתהיו ערים לנושא. אני תמיד מעודד גארו לצעוד דרומה."

"אני אסתכל על האזור ואחליט, תודה.
יש לך עצות?"

"מישהו מכם הגיע עם בני דם?" קיאן שואל אותו וניכר כי הנושא חשוב לו.

"כן, המילה האחרונה.
אם כי שמעתי שיש איזשהי בעיה עם הנושא, אז הוא יעשה כמה רחרוחים בעזרתנו לגביי איפה יהיה בטוח לשמור אותם."

"טוב אין לי עוד יותר מידיי עצות. אני יכול לעזור לכם בריצות אם צריך. אה תתרחקו מיחיעם, עזה ותל אביב האזורים מתולעים לחלוטין ברמה שדורשת מעורבות ספטית."

"הבנתי, תודה.
אז מה אתם מתכננים לבלטיין?"

"נראה, אנחנו בדיוק עכשיו מסיימים תקופת אבל. ייקח לי זמן להרהר על משהו שמח שכזה." קיאן אומר לו.

"כן... שמעתי על בני הדם.
תרצה שאארגן מעגל סיפורים שבטי? תוכלו לספר עליהם ונרים כוסית לזכרם."

"זה רעיון טוב. אני אבצע את זה." קיאן אומר לו, "בקרוב יהיה כאן קלאן של ישראל."

"כשאתה אומר קלאן של ישראל... מה הכוונה שלך?"