6.4 הרמוניה ופרי הרוח

הרמוניה משוטטת בקיירן בלופוס ורואה את מרתה עושה מדיטציה, היא מסתכלת עליה לרגע ואז מתקרבת לאזור בשקט ומצטרפת. היא נשכבת על האדמה ומצליבה את הרגליים הקדמיות שלה, ראשה מורם קדימה ועיניה עצומות.

לא נראה שפרי הרוח מבחינה בה. היא ממשיכה במדיטציה כרגיל.

נראה שהרמוניה מנוסה במדיטציות ארוכות. היא כמעט ולא זזה ממקומה ונראית שלווה לחלוטין.

השתיים ממשיכות במדיטציה עוד זמן מה.
כשפרי הרוח פוקחת את עיניה סוף סוף, היא נראית מופתעת למצוא את הרמוניה לצדה.

הרמוניה פוקחת את עיניה כמעט מיד, שמה לב לתזוזה כנראה. היא קמה ממקומה ומתמתחת. "שלום. הצטרפתי למדיטציה." היא אומרת את המובן מאליו.

פרי הרוח מחייכת אליה. "יופי. מה שלומך?"

"טוב. היום חזרתי ממסע באומברה."

"לאן?" פרי הרוח שואלת.

היא משתנה להומיד לאיטה. "Wolfhome, למדתי שם מתנה"

"איזו מתנה? ואיך היה שם?" פרי הרוח הסקרנית שואלת. "לא ביקרתי שם אף פעם, אבל שמעתי סיפורים."

"ראית ריח. למה שותלים פשתן בקיירן?" היא שואלת את מרתה בסקרנות. "שומרת האדמות לא אמרה משהו על זה"

פרי הרוח נראית מבולבלת לרגע, ואז מחייכת ומוציאה חופן זרעים מכיס הווסט שלה. "לא שותלים, אני מאכילה יונים, ואת הברווזים באגם."

"מנהג מוזר, זה חלק מעסקת רוחות?"

"כן, שתי עסקאות נפרדות. אמא ברווזה ריפאה אותי מהפטריה שהייתי נגועה בה, ובתמורה אני מאכילה את הברווזים באגם וצריכה לעזור לשלושה גארו למצוא שידוך. היונה שומרת על הילדים שלי, ובתמורה אני מאכילה יונים כשאני נתקלת בהן, ובונה להן שובכים."

"יש לך ילדים?" הרמוניה שואלת עם עיניים בוהקות.

"כן, שניים. בן ובת." היא עונה, עם חיוך של אמא גאה.

"לי אין גורים עוד. אני יכולה לבוא לראות אותם?"

"בשמחה." היא אומרת בחיוך. "אשמח להכיר להם עוד גארו, במיוחד אחים לשבט."

הרמוניה מחייכת חיוך ענקי. "אתם בתקוע, נכון? אבוא לבקר. הם מתחת לרעלה?"

"הם עדיין מאוד קטנים, אז זה קצת מורכב. אני לא מסתירה מהם כלום, אבל לא מספרת להם דברים שהם עוד לא יכולים להבין."

"אז הם לא יודעים על שינוי צורה? הם מדברים עברית?"

"עברית וגרמנית. ולא, הם לא יודעים. אני לא האמנתי באמת עד שראיתי את סבתא שלי משתנה, ואני הייתי בת שתים עשרה - הגדול שלי עוד לא בן שלוש. אני חושבת שזה יפחיד אותם."

"למדו מהר את השפה. טוב, אז אני אבוא לבקר בהומיד."

"עדיף. וכן, ילדים קטנים לומדים שפות מהר, ודיברתי איתם רק עברית מהרגע שהגענו לארץ. בעלי מדבר איתם בגרמנית כדי שלא ישכחו."

"למה? את לא מתכננת שהם ישארו פה?"