6.4 הרמוניה ופרי הרוח

"אני כן, אבל יש להם קרובי משפחה שלא מדברים עברית - ולדעת עוד שפה זה תמיד נחמד."

"את יודעת אם יש עוד קין של השבט בארץ חוץ מהם?"

"יש משפחה מקסימה בנס הרים - ליד הטריטוריה של חולי ירח. התארחתי אצלם כשרק הגעתי לארץ. חוץ מהם... אני לא בטוחה כרגע." היא אומרת, ולקולה מתגנבים עצב ונימה קלה של זעם. "היה בן דם באילת עד לא מזמן. אני לא יודעת אם שמעת על הטבח שהיה שם."

היא מנידה בראשה לשלילה.

היא לוקחת נשימה עמוקה. "בן הדם הזה ניהל בית יתומים באילת. היו בו הרבה בני דם. הערפדים ורקדני הספירלה באילת אוהבים לחטוף בני דם וגורים." היא אומרת, מנסה לשלוט בזעם שגובר עם כל מילה. "אז הוא שמר עליהם. עד שהערפדים תפסו אותו, עירפדו אותו והחזירו אותו לשם. ולא לבד." היא לוקחת עוד נשימה עמוקה והקול שלה רועד קצת כשהיא אומרת "היו שם יותר מחמישים ילדים. הם הרגו חצי מהם לפני שחולי ירח הגיעו לשם." היא נושמת שוב ואומרת "עשרים ושבעה שרדו. הם במקום בטוח עכשיו." נשמע שהיא מנסה למצוא בזה נחמה.

הרמוניה בברור זועמת ומאוד קשה לה לשמוע את זה. " איפה הילדים? עוד צריך עזרה איתם? הערפדים מתים? אני אעזור להרוג אותם אם לא."

"אני חושבת שהרגו את כל הערפדים, אבל שאלי את שלשלאות מנופצות. הילדים במקום בטוח בטריטוריה של חולי ירח, חוץ משניים שעברו את השינוי הראשון שלהם במהלך המתקפה - הם עברו לחינוך בספטים אחרים. שלשלאות מנופצות אמרה שלא צריך עזרה עם הילדים כרגע אבל שהיא תגיד לי אם כן - את יכולה להגיד לה שגם את תשמחי לעזור."

"אדבר איתה. לפגוע בגורים זה נוראי בעיניי" היא עדיין נראית מזועזעת מעט מהסיפור.

פרי הרוח מהנהנת. "כן. זה נתעב." היא אומרת, בקדרות לא אופיינית לה.