רוח עורב אפור, ומה שהיה לה לומר...

רוח צב קטנה הולכת באטיות נחושה אל עבר הקאירן. גנוסיס! בית נקי! חופש והגנה!
עליה נוחתת רוח עורב אפור, ממש גדולה, ואוכלת אותה בכמה ביסים ונקירות. ככה זה בחיים, גם אם אתה רוח.
רוח העורב, הגדולה מאוד, פוצה מקור ומכריזה: "אני שני עורב אפור!" [ביני לביניכם, הרוח נדיבה עם עצמה מאוד, בכל הקשור לפיגורה שלה. יש מספיק מהשמן הזה לשלושה עורבים, ועוד קצת]. "מזל וברכה לספט, מזל וברכה לקאירן! הערב, באים אליכם שלושה אורחים. הפילודוקס, בכיר לילדיה של גאיה, "גלוי באור הלבנה", התאורג, בכיר למהלכי הזכוכית, "שותה אוקיינוס המידע". ואיתם  מגיע, "גשמי כסף על שדה הקרב"!!
בשלב זה, הרוח פוצה מקור ומדקלמת:
זעקתה בכל,
רעל תולע בבשרה.
נפלו היערות, הזוהמה פושה.
היבואו, היבואו,
גשמי כסף לנקותה?
.
השחור עולה מן המעמקים,
ביאושי ריחו פושים בכל,
הסלע היה לחול.
היבואו, היבואו,
גשמי כסף לנקותה?
.
נאספים למול הזוהמה,
זקופים, פרועי-לבב,
בשן טופר ודם, כאן ועכשיו.
היביאו, היביאו,
גשמי כסף לנקותה?
.
יללות מקבר,
שאגות זעם ואימה,
נחיל שחור עולה על האומה.
מי יביא, מי יביא,
גשמי כסף לנקותה?
.
ובעת טרם שחר,
עמוק בעלטה,
אחד פשט עורו, נתן דמו.
שר לגשמי כסף, שר לגשמי כסף,
בואו לנקותה.
.
נפתחו שמיים,
הבזיק  ברק והרעם הכה,
ודמעות ירח  נטפו לעלטה.
שטף הכסף, שטף הכסף,
כילה וגם ניקה.
.
תם הקרב,
כשל אויב,
נעכלו גם בני אומה,
אך זלגו גשמי הכסף,
זלגו והיא נוקתה.
.
רוח העורב האפור פונה, מעופפת אל כתפו של אדם שמתקרב למקום: גובה ממוצע, כתפיים רחבות, עיניים ירוקות-כחולות, שיער ארוך שחור. בכניסה לקאירן, האיש מכריז: "ליאוניד רוסטוקוביץ, גשמי כסף על שדה הקרב, גליארד מחנך לאדוני הצללים".
ונכנס.