21.6.22 - שלום בחוד הסקטץ'

באזור האורחים סקטץ' תשב עם בלוק ציור ותצייר בחוברת הציור שלה.

גאיירפריד מתאמן בפטיש ומגן לא רחוק משם

סקטץ' שמה לב לפנריר המתאמן ומתקדמת אליו

"אלו אחלה מהלכי קרב גאירפריד אתה באמת דופק לאוויר הזה את הצורה" היא תגיד עם טון משועשע

"אה סקטצ', אני מקווה שאת מעניקה למחברת צלקות קרב מחוברות עם הטוש שם." הוא אומר תוך כדי התנשפות.

היא צוחקת
"אם אני אצלק את זה יותר מדי זה לא יהיה שמיש" היא אומרת ואז עונה
"בנושא הזה רציתי לשאול אותך- איזה תחביבים יש לך? חוץ מלחימה ואלכהול כמובן."

"תחביבים?" הוא צוחק.
"אהבת החיים לא מאפיינת שבט אחד את יודעת?
בסיום מסע, או קרב, לשבת עם להקה, חברים, בני דם.
לספר את סיפורינו, לשיר, לשתות, להתאמן, להתחרות.

החורף ארוך, ארוך מאד היכן שהגעתי ושעות החושך גם. יש אור במדורה,
ויש אש בנשמות החיים שראויים לחיות. פנריס מלמד שבעבור כל אלה צריך להיות נכונים למות.
ואני שואל אותך, מה ראוי יותר מכך?"

"אז חוץ מלחימה ואלכהול , אתה אוהב לבלות עם לבלות עם חברים ולשיר" היא אומרת.
"גם אני ככה באיזהשהו אופן. רק שבדרך כלל אין לי את הפריוילגיות לעשות את זה עם תפארת רבה."
סקטץ' עוצרת רגע, ואז היא שואלת
"איזה סוג של הישגים אתם אוהבים לחגוג?"

הוא עוצר את האימון ומסתובב אליה.
"לא הבנתי. איזה פרוילגיה את צריכה ולמה חסרה לך תפארת?"

"השבט שלי עושה את החגיגות שלו באופן שונה משלך" היא אומרת
"אני למדתי להסתפק במדורה מחבית ומרקי אבנים בסמטאות חשוכות ברחובות. אנחנו עדיין מספרים סיפורים ושרים כמובן- אבל לא חזק מדי כדי שהאורגת תשים לב."

"את יודעת, כשהסתובבתי ליד כפר סבא ראיתי קבוצה של נערים.
ארבעה או חמישה - הם ישבו על ספספל עם בקבוק עלוב של וודקה וסיפרו בקול רם,
על החברות שלהם, על בית הספר ועל כמה הם טובים במשחקי מחשב מול אנשים אמיתיים.

הם לא פחדו שהאורגת תשמע, למה אתם כן?" הוא חוזר להתאמן."

"כי אותם ילדים לכודים בכורי האורגת. בדרכים שהם כנראה לא שמים לב אליה." היא אומרת בטון ישיר.

הוא משתהה.
"תרחיבי בבקשה, למה?"

היא תהנהן ותמשיך
"האופן שבו כוחו של האורגת באה לידי ביטוי על בני אדם שונה מזה של האורגת.קיבוע זה שם המשחק והיא תשתמש בה בכל דרך שהיא תוכל. כספיים בלתי פטירים, עבודות ללא תגמול, צרכנות יתר תקשורת שמנוונת את המוח, היררכיות לא הוגנות, כל דבר חונק בעיר המודרנית." היא אומרת בטון ממורמר ואז ממשיכה
"הילדים האלו שאתה ראית כנראה נמחצים על ידי בתי הספר ומערכות החינוך האלו להיות בורג במערכת - זבובים בקור. וברגע שהם מקובעים זה הופך אותך למטרה פגיעה יותר לתולע." היא אומרת

"לכן אני מעדיפה לחיות בחלקים שאותם האורגת מזניחה. רק עם מה שהעכברוש שלי נותן לי. אז אני כן חוגגת ושומחת אבל כמה שיותר שהאורגת לא תיגע בזה"

גאיירפריד נראה מסוקרן, בתנועה חלקה הוא משיב את הכלים למקומם ושוטף פניו לפני שניגש לשבת על אחד הספסלים.

"לא כך ראיתי אותם.
אם הם מדוכאים תחת היררכיה, בית ספר שמוחץ אותם,
מחונכים במערכת החינוך - לשתוק ולעבוד כמו בורג.

היש עבורם דרך יותר טובה להילחם בקיבוע, מלהיפגש בגינה לפנות בוקר,
לשתות למרות שאסור להם, לצעוק בשעות לא מותרות,
ולהתפאר בהישגים התחרותיים שלהם מול ילדים אחרים (עלובים ולא משמעותיים ככל שההישגים האלה יהיו באינטרט)?

אני לא יודע, אם העיר היא ג'ונגל זה נשמע לי הכי הרבה ווילד שיכול להיות."

"יש בזה משהו" היא אומרת לוקחת פחית מהמאגפיי שלה ושותה
"לכן אני נלחמת נגד כוחות התולע שמנסים להשחיט אותם. היה אחד כזה בבאר שבע- ארגון תרופות תולע שניסה למכר אותם לסמים מנוונים"

"קרעת אותו לגזרים?"

"ברור" היא תגיד עם חיוך
"המפעל שלהם היה מפוצץ פומורים שום דבר לא נשאר מהם"

"אז אני עדיין לא מבין אתכם. אם העיר היא שטח פרא, חבית בוערת יכולה להיות מעיין של מים חמים
ומרתף או פאר יכול להוות מחסה ממזג אוויר וטורפים.
אני לא חושב שמרק אבן הוא מזון ראוי אבל אני מבין שאתם יכולים לעשות אותו כזה.

אתם בבירור הבסתם תולע חזק, השגתם שלל? האם אין זה מפואר?

אם כן, למה חסרה לכם פריווליגיה ותפארת?
למה ממרתפי האבן והפארקים אתם לא צועקים את כוחכם?
למה אתם לא מאתגרים את חיות הטרף של האורגת לתפוס אתכם, ומוכיחים להם שאתם טובים יותר?

למה הילדים האלה מסתכנים בשוטר שיתפוס אותם כדי להביע את הווילד שלהם, ואתם לא?
איזו מן אימרה זו 'חסרה לנו הפרוויליגה והתפארת לשיר בקול חזק?'"

"עד כמה יצא לך להיות בערים גדולות?"

"יצא לי לצוד בהן, ערפדים וחברות תולע אוהבות אותן.
אני פחות."

"ובכן יש הבדל בין לצוד בערים מבין לגור שם." היא תגיד לו
"לא שזה משהו שמתאים לכולם. הסיבה היחידה שאני שוהה שם זה משום שאני רגילה לזה.
אם אתה רוצה אתה מוזמן להתלוות איתי לריצות בערים. אולי אפילו להנחיל את הלהט שלך בקרב אלו שצריכים אותו"

"זה הוגן בהחלט.
אז תחביבים חוץ מציור?"

"להציק לאחים שלי,לשיר, להכין תה. בזמן האחרון אני פותרת תשחצים וזה ממש נחמד". היא תגיד
"באת לכאן לבד או שבאת עם עוד בני דם?"

"לבד כרגע, בקרוב יגיע דודן צעיר שלי, בערך. אולפהן שמו - שקיבלתי לחניכה."

"חניכה? אתה מתכוון שהוא גם גארו?"