דודה אשלין והגור

"...הא. מעניין. הוא נהיה כחול בהיר כשדיברת על המרפסת והחצר, ואז כחול כהה כשסיימת לספר לי. הוא עדיין כחול כהה." אשלין מדווחת על ממצאיה. "חשבתי שאולי הוא ישנה צבע כשתשקר, אבל נראה שמשהו אחר גרם לזה."

"אוקי ..." הוא אומר, מתכווץ טיפה, הכחלחלות מתעדנת לכדי תכלכלות.

"עכשיו הוא בצבע תכלת שוב... המממ. איך אתה מרגיש כרגע?"

"ב-בסדר... נראלי." הוא אומר מובך. הכחלחלות מעמיקה.

אשלין מחייכת. נראה שהיא הבינה משהו. "אתה לא אוהב לדבר על דברים אישיים, נכון?"

"זה לא דברים אישיים כמו הבית..." הוא מודה.

"הבנתי. אני חושבת שהוא כחול כשאתה נבוך. אנחנו יכולים לעצור עכשיו, אם אתה רוצה."

"אני רוצה?" הוא שואל את עצמו יותר מאותה, והוא חושב. צבע הכתר הכחול דועך לאט לאט.

"זה בסדר. אנחנו יכולים לקחת הפסקה." אשלין אומרת בידידותיות. "אבל זה חשוב שתמשיך לחקור את זה. להבין מה זה אומר."

"אז בורכתי בטבעת רגשות?" הוא שואל ותוקע בכתר דוק של 3 כחול.

"זה קצת נראה ככה, כן. היא שם בכל הצורות שלך?" אשלין שואלת.

"אני לא יודע. אני לא בדיוק רואה את עצמי." הוא אומר במשיכת כתפיים, הכתר חוזר לסתיו.

"אתה יכול לבקש מאגאתון להגיד לך כשאתם מתאמנים על שינוי צורה."

"אני יכול לשנות צורה. אני חושב שאני כבר שולט בזה." הוא אומר בניד ראש.

אשלין מנענעת בראשה. "אני לא רוצה לעשות את זה בלי המחנך שלך."

"אה. טוב." הוא אומר באכזבה. הצבע של הפרחים דוהה מעט.