03.02.2019, ערב, קאירן, אסלן+איילין

אני צעירה כבר חצי שנה, אבל עד חודש שעבר לא ידעתי אף טקס.

אצלינו בכפר מאמינים שבני הדם צריכים לגדול בגישה שעליהם להיות חזקים ומועילים לגאיה בלי קשר לכך אם הם גארו או לא. ואני כבת של אלפה הספט, עוד יותר. אבל.. אף פעם לא הייתי חזקה כמו הילדים האחרים, אף פעם לא ניצחתי במשחק האלפה והנהגתי אחריי כנופיית ילדים סוררת. בערב, מסביב למדורה, שהגארו היה מחליטים לקרוא תיגר... ... אני לא יכולתי להסתכל. הדם הפחיד אותי. בכיתי על הכאב שהם גרמו אחד לשני. אבא שלי... לא אהב את זה. הוא ראה בזה כחולשה, כעילבון לשמו. ואולי איפשהו הוא גם צדק. אבל במקום לעזור, הוא וויתר עליי. הוא לא לקח אותי עם שאר האחים לאימוני הקרב - הוא שלח אותי לנפח הזקן שרגליו היו פצועות והוא היה צריך מישהו שיעזור לו להזיז דברים בסדנה" את החלק האחרון היא אומרת בחיוך קטן.

" עבור שנים. בני הדם כיבלואותי כאחת מלשהם, וייעדו אותי לרשת את הנפח הזקן שיבוא יומו. אמא שלי לימדה אותי להיות מורגלת לדם בצורה שאותה אבין ואכבד - היא לימדה אותי שבשביל לרפא, לפעמים יש לפצוע - והחזיקה את הייד שלי שרעדה שעזרתי לנתח ולקבע את הפצעים של שאר הקין, עד שהפסקתי לרעוד למראה דם. היא לימדה אותי שלכל אחד יש תפקיד חשוב בעייני גאיה" היא נאנחת. "אבל מבחינת אבא שלי, לבת שלו יועד רק תפקיד אחד, והיא כשלה בו ואז שאחי..." היא עוצרת, מחליטה כנראה שזה לא משהו שרוצה להעלות " ואז שעברתי את השינוי הראשון שלי, הוא היה מאוד מופתע. אבל לא שמח. כל כך רציתי שיהיה שמח, שפעם אחת יסתכל עליי עם גאווה בעיינים... אבל הוא רק נתן בי מבט מפקפק שכזה, אני לא יודעת. אולי הוא היה מאוכזב כי הוא קיווה שאחד הילדים האחרים היותר ראויים שלו יעבור את השיוני, ולא אני. מכיוון שאני סהר ירח, שלחו אותי להתחנך אצל גרוניה, שוחה עם הדולפין. השאמנית הכי מכובדת בספט שלנו, וגם בספטים רבים אחרים. אני חושבת שהוא לא רצה שהתחנך אצלה - אבל מכיוון שאני הבת שלו הוא לא יכל להרשות לעצמו לשלוח אותי למישהי פחות טובה. האחרים היו תוהים על כך."

"...אבא שלי תמיד אומר שלא צריך להתערב לגורים בחינוך, אבל כמובן שאם מדובר בבת שלו אז זה מקרה אחר. הוא בא אל שוחה עם הדולפין - ונתן לה פקודה כאלפה ספט - לא ללמד את הגורה טקסים. לא ללמד את הגורה מתנות של תאורגים. אם הגורה לא לא גארו, היא לא יכולה להיות תאורג - ובעיניו זו הייתה האמת - מכיוון שלא הבפגנתי את התכונות שהוא העריך, לא היייתי גארו בעיניו. אז בזמן ששוחה עם הדולפין הייתה מלמדת טקסים, לוקחת את הגורים האחרים לדבר עם רוחות... אני נשארתי בכפר, קוראת ספרים ומגילות שמספרים על רוחות ומעשים של גארו אחרים. אל תבין לא נכון, גרוניה נתנה לי חינוך נהדר, ולא חסכה ממני שום מידע פרט למה שאסר עלייה האלפה - אז למרות שלא למדתי טקס בודד, ידעתי את כל גינונים והחשיבות שלהם מסביב. למרות שלא נלקחתי לראות את הרוחות הגדולות - קארתי עליהן ודיברתי עליהן ארוכות עם שוחה עם הדולפין. הגארו האחרים... לא צחקו עליי. הם לא העזו. אני הבת של האלפה. אל הם לא הזמינו אותי לריצות איתם. הם לא באו אליי בשביל לשמוע עצה. ויותר מזה - שעברתי את מבחן הצעירות - שזה גם סיפור לזמן אחר, כי גרוניה העבירה אותי מסביב לרצונו של אבי (איילין משתמשת בשפ הפרטי של המחנכת שלה בנימה גדולה של אהבה) לא הצלחתי למצוא להקה שתצרף אותי אלייה. הם נתנו תירוצים, לא הסתכלו לי בעיניים, אבל היה ברור לי למה. אולי נחשבתי צעירה בפני האומה, אבל איכן שאבי שלט - בפועל הייתי גור." היא נאנחת, נראה שהסיפור מאוד עייף אותה. "אניחושבת שזו אחת הסיבות שהרוחות דרשו לשלוח אותי לישראל. הן מסרבות לענות לי למה ששואלת - וגם גרוניה מסרפת להאיר על הנושא, אבל יש לי את ההשערות שלי."

"סופרוסין דורש דיווח של כל מה שאני אומר, עושה ושומע. הסוד שלך הוא הדבר הראשון שאני לא הולך לספר לו!" הוא אומר בתלהבות של 'אני עושה משהו לא בסדר ואני ממש מקווה לא להיתפס'

... למה אתה רוצה להמרות את פיו של סופרסין?

נראה שהטיעון שלו ממש לא משכנע אותה. "...אני מאמינה שאתה מנסה לשמור את הסוד שלי, ובכך להפגין חברות. אבל אם זה היה העניין, היית צריך לעצור אותי לפני שהתחלתי לספר. כרגע זה נשמע שאם לא תספר לסופרסין תמרא את המילה שלו - ובגלל שאני יודעת שזה המצב, אני הייה אשמה לא פחות ממך אם לא אגיד לך לא להמרות את פי המחנך שלך, ובכך לחסוף את הסוד שסיפרתי לך."