19.4, תמרות חשמל

"אני מבין.
באירלנד המצב שונה, אף על פי שהפלישות הגדולות עיצבו את עמקי ואגמי אירלנד, פולשים צפוניים רבים בסופו של דבר התאקלמו בתרבותנו וזנחו את מורשתם.

אם היהודים באו לפה והקימו יש מאין, נשמע שהם יצרו פה תפלצי אורגת גדולים. מדוע את תומכת בכך?"

"הם עשו כאן הרבה נזק עם הרבה כוונות טובות." אשלין אומרת. "פגעו באקולוגיה של המקום כדי 'להפריח את השממה' לפי תפישתם. אפשר להכיר בנזק שהם עשו ועדיין להעריך את החזון."

"זו אחת הבעיות בחוסר המודעות של בני האדם, למה שהם יגנו על מה שהם לא יודעים שצריך להגן.
לקח זמן רב, רב מידיי, עד שהם התחילו לראות ערך כלשהו בשימור הטבע והווילד."

"נכון. וגם כשהם ניסו לשמר את הויילד הם לא תמיד ידעו איך לעשות את זה - יער יתיר הוא הדוגמה המושלמת לכך. הוא יער מלאכותי. כמעט כל היערות בישראל מלאכותיים."

"יער מלאכותי? וואו.
כיצד יער מלאכותי שונה מיער טבעי? מעולם לא הייתי באחד."

"אלה לא יערות שהתפתחו מאות ואלפי שנים בצורה אורגנית. אלה יערות שתוכננו בקפידה וננטעו בשורות מסודרות, בבת אחת. האירופאים שהגיעו לפה לא ידעו להעריך את המדבר כמו שהוא. מבחינתם זו היתה שממה ריקה שצריך למלא במשהו."

"זה כי בני אדם עיוורים בעין אחת, בעוד העין השנייה רואה שקרים וכזבות.
הם לא ניחנו ביכולת לראות את עולם הרוחות, או בידע על המלחמה הניצחית שאם נפסיד בה ייפלו גם הם."

"בשבט שלי אנחנו מאמינים שיש הרבה מה ללמוד מבני אדם - והרבה מה ללמד אותם. להכווין אותם למקומות חיוביים."

"אז המטרה שלכם היא לנסות לכוון את האורגת למטרה טובה?"

"אני לא יכולה לדבר בשם כל השבט שלי על המטרה שלו. אבל לאורגת יש כלים חזקים - מסוכנים בידיים הלא נכונות, ומובילים אותנו לניצחון בידיים הנכונות."

"והאם לדעתך עדיף לנסות לרתום אותו, מאשר לנסות להשמיד אותו?"

"להשמיד את מה? את האורגת?"

"את הכלי החזק שאת מדברת עליו."

"אני מדברת על אינספור כלים. להעלים אותם מהעולם..." היא צריכה לעצור לרגע לחשוב על זה. "במצב הקיים אני לא יודעת אם זה אפשרי בכלל, אז קשה לי לענות לך אם זה יהיה טוב או לא. אלה שאלות גדולות שאני לא מתעסקת בהן יותר מדי." היא אומרת בכנות.

"מה השאיפות שלך, הפסקת חשמל?"

"לעשות כל מה שאני יכולה למען המקום הזה. להרים פרויקטים לטווח ארוך שיעשו פה טוב גם אחרי שאמות. לבנות פה בית."

"וההנהגה אינה מושכת אותך? לקחת את הלהקה שלך ולמשוך אותה בעוצמה ובכבוד אל המקום שאת מאמינה שהוא הכי נכון?"

"לא. אם יהיה צורך לקחת על עצמי את התפקיד, אעשה מה שצריך. אבל זה לא משהו שאני שואפת לו בפני עצמו."

"האם זה מכיוון שהאלפא שלך ראויה ומתאימה, או שזה כי את רואה בעצמך כתומכת?
האם בעינייך את מאמינה שכשהספט יושב תחת כיפת השמיים ומספר סיפורי תעוזה ואומץ, את אינך הגיבורה אלא העוזרת של הגיבורים?"

"תהילה לא מעניינת אותי." אשלין אומרת בפשטות. "לא כמטרה בפני עצמה. אני רוצה לעשות מה שצריך כמו שצריך. לחיות טוב ולמות טוב. אם לא ישירו עלי שירים אחרי זה, לא נורא."

הוא נראה מעט מופתע.
"אני מניח שאלו חיים שלווים יותר, אבל הייתי רוצה להיות מסוגל לספר בלילות סיפורים מרתקים לגארו שיגיע אחריי. ואותם רק מי שמעז לצאת מהקליפה שלו משיג."

"אני לא מחפשת חיים שלווים. אני גארו. זו לא אופציה. אבל המטרה שלי היא לא להשיג תהילה לעצמי."

"המטרה שלך היא לשנות ולהשפיע, וזה מבורך.
יש גארו רבים שיגידו שהעובדה שאת לא מחפשת תהילה מראכ על עליונות מוסרית כלשהי, אני לא אחד מהם.
תהילה היא מניע, והיא תדחוף אותך רחוק ועמוק יותר ותוציא ממך כוחות עמוקים שלא חשבת שיש בך."

אשלין מהרהרת בדבריו לרגע. "אז זה מה שמניע אותך?"

"יש לי מניעים רבים, השאיפה לתהילה היא בהחלט אחת מיני רבים. כאחד שמספר על סיפורי ההצלחה של רבים אחרים אני תמיד שואף שיהיו גם סיפורים שלי."