חופש ברגים 18.10

רובין יחפש את גבי בשטח הספט אם ימצא יגש "יו" הוא יאמר לאות שלום

הוא מוצא אותה נשענת כנגד הקיר של המגורים, מסתכלת עליו, בבירור שמה לב שהוא מגיע. "יו יו. מה הולך מפתח ברגים?" היא תשיב.

הוא יראה מעט עייף אבל נחוש כהרגלו "אם הצלחתי לקבץ מספיק מטבעות בשביל גלידה ענבים אז היום הזה יכול להיות רק סבבה" הוא עונה ומרים קופסא בינונית מקלקר ושתי קפיות מתכת מתקפלות, ניראה שמצב הרוח שלו משתפר כשהוא מתקשר עם חברים לשבט הוא מחוה לכיוון שולחן קקל קרוב מציע שישבו לאכול "אצלך יא אלופה?"

"יוווו איזה פינוקקקק" היא משיבה בקול מתרפק. "יצאת מלך. אצלי אחלה ממש את האמת, סוף סוף מצאתי מקום טוב לשכן בו ת'קין. לא יודעת כמה זמן זה יחזיק, אבל בינתיים הם בטוחים וקרובים והאף שלנו לא תקוע בתחת אחד של השני." 
היא נראית שמחה לראות את הגלידה, אבל מחכה למפתח ברגים לפני שהיא מתחילה לאכול.

מפתח ברגים מניח מלא כפיות פלסטיק לצד הקופסא ופותח אותה, בבירור נאכלה ממנה כמות יפה ויש כפית כתומה וזרחנית תקועה בגלידה.
"יש לך קין?" הוא ישמע לרגע ממש מופתע וירים את עיניו אליה ואז יכה קלות על מצחו "את בעצם מהארץ" הוא יתחיל לברור את הכפיות מחפש את הזרחנית ביותר שיוכל למצוא "הם יודעים שהם קין?" הוא ישאל כשהוא משווה בין כפית צהובה לירוקה

"הקין לא מהארץ- משפחה ביולוגית אין לי וגם כשהייתה, הייתה אנושית. הקין די מכל מקום, עם הזמן התאספנו ביחד כזה. חבורת ילדים זהב. מודעים ותותחים כולם." 
גבי מסתכלת על כפית כחולה ונראית זוממת.

מפתח ברגים שיציץ בא ויבחים במבט הזומם ינפנף ביד שתאכל ויחליק לכיוונה את הכפית "מגניב" הוא יאמר בהתרשמות "האמת שהגעתי לישראל אחרי שגיליתי שאני יהודי וחקירה קצת יותר לעומק גילתה שהמשפחה שלי כנראה ברחה לישראל בתכופת השואה"תוך כדי שימצא את מה שניראה ככפית הבוהקת ביותר מבין הכפיות הצהובות

היא לוקחת את הכפית אך לא משתמשת בה. 
"וואלה? מה אתה פאקינג אומר! אז יש לך משפחה פה?"

הוא אוכל כמה ביסים ומהמהם לאישור אבל מרים אצבע ועונה בפה חצי מלא "אמורים להיות. לא מצאתי עדיין"

"בדקת ביד ושם? ובמדור חיפוש קרובים? יש הרבה שיט שנועד למצוא קרובים מהשואה." גבי מתחילה לאכול מהגלידה באושר רב.

מטה מעט את הראש "יד ושם?"

"אחי. אשכרה לא נתקלתם ביד ושם? טוב טוב. זה כזה ארגון שהמטרה שלו היא להנציח את השואה. הם עושים מוזיאונים, דואגים לניצולי שואה, מנסים לתעד הכל וזה... אתה חייב לדבר איתם. סיכוי טוב שמשהו רשום איפשהו על הקרובים שלך."

מפתח ברגים יראה מופתע ומתרשם "הם אשכרה עשו דבר כזה? כדאי שאתחיל לחפור שם. בטח אמצע משהו" חושב קצת ולוקח כמה ביסים מהגלידה "מעניין איך נראה היצוג שלהם באומברה"

"תראה, היו צריכים להתמודד עם זה איכשהו, ואחרי עשרים שנה לאנשים נמאס להעמיד פנים שכלום לא קרה. אז בסוף קמו בני אדם ועשו משהו חכם. בלעדיהם בטח עד היום לא היה לנו שמץ מה הלך שם."
היא לוקחת עוד ביס מהגלידה.
"אני לא מבינה בזה באמת, אבל לדעתי באומברה הם בטח יהיו אורגת שמכילה המון תולע."

הוא אוכל מהגלידה בשתיקה וחושב לעצמו ניראה שהוא מחבר משהו בראש שלו "מעניין להציץ." והוא שותק לעוד רגע קצרצר "אני מתכנן ללכת ללמוד מתנה מבואש. אבל יש בעיה, אין כאלה בארץ. אז אמרתי לעצמי אם אני מחפש בועש אני כבר אלך לארצות הברית ואם אני כבר בארצות הברית אני אלך לניו יורק. ואאאם אני בניו יורק..." הוא שותק וחצי מחייך ממתין שזו שמולו תשלים את הרעיון

"אז תקפוץ למנהטן!" היא משלימה מיד. "איזה מגניב. יש לך חברים שם?"

"שום חברים משם. אבל לורד ציזבורגר מהאיזור. והתחלתי להפיץ שנבוא קבוצה של מכרסמים מישראל כדי לבקר וללמוד"

"וואלה? חבורה? אתה מתכנן משלחת?"

"אם כבר באים אז באים הרבה. ככה הרבה ילמדו ויתחזקו והשם של השבט מישראל יקבל קצת משקל" הוא חושף שכבה פנימית קטנה של גלידה וניל עם 'ורידים' של ריבת חלב

חופש נועצת את הכפית בגלידה ואת הגלידה בפה שלה בשמחה רבה.
"זה סופר מגניב. הכוח במספרים והכל. גם שיעור מעולה לגור!
אני אשמח להצטרף, אם זה מתאים."

"לא היה מתאים אם היית משבט אחר" הוא אומר בחצי חיוך "דרך אגב, יכול להיות שעוד לא ביקרת בטריטוריה של השבט?"

"כאילו, תלוי מה אתה מחשיב טריטוריה של שבט... הייתי בכמה מקומות- אפילו בסנטרל פארק אגב! אבל זה היה לכלום וחצי זמן."

הוא מחייך בשעשוע "בחיפה יא מצחיקה. מכירים במושבה הגרמנית כשייכת למכרסמים"

"די, באמת? איזה גברים אתם יא אללה. לא הייתי בחיפה מאז גיל עשר- ואני ממש אשמח לקפוץ. מבטיחה להביא משהו לאכול."

"אני לא אומר לא לאוכל בחינם." הוא מהנהן בסיפוק "מה את יודעת לספר על הספט הירוק?" הוא שואל בסקרנות