26.11, וַיִּפְּלוּ מוֹסְרוֹתָיו מֵעַל יָדָיו

בשעת צהריים, לאחר הזבח הקבוע לחד הקרן ואימון אינטנסיבי בזירה, פרי הרוח מחפשת את שלשלאות מנופצות בקיירן.

היא שם, בדיוק יורדת משמירה ומפקידה רובה ושני סכינים בחזרה בנשקיה.

פרי הרוח ניגשת אליה. "שלשלאות מנופצות! שלום. את פנויה לדבר?"

"בדיוק החל מכרגע, פנויה לגמרי." דימפנה מחייכת ומסתכלת על הידיים שלה, שנשארו עליהן כתמי גריז מהנשק. "החל מעוד שתי דקות, אם זה בסדר שאני אשטוף ידיים קודם. מה שלומך?"

"טוב, תודה. מה איתך?"

"סך הכל מצוין." היא אכן נראית במצב רוח מרומם יחסית. "חוזרים לשגרה, הגבירה פיבי נעתרה לבקשה שלנו לצרף את טעות לעולם חוזרת ללהקה. אני מרגישה יציבה בהרבה כשאנחנו שלושה שוב."

"מצוין!" אומרת פרי הרוח בחיוך ונראה שהיא באמת שמחה בשביל שלשלאות מנופצות וחברי להקתה. "אתם קרובי משפחה, נכון?"

"בני דודים מדרגה כזו או אחרת. פחות קרבה משפחתית מאשר ביני ובין זכריני, אבל לא שמונה או 12 דורות אחורה כמו שכנראה עם שערי שמיים. כל הפיאנה כמעט איכשהו קרובים רחוקים." היא מושכת כתף בהבעה משועשעת.

"הגיוני." אומרת פרי הרוח. היא מהססת לרגע ואז שואלת "מה שלומו?"

"טעות לעולם חוזרת? אופטימי כתמיד. חדור מטרה. אולי קצת יותר חכם וזהיר עכשיו, אפשר רק לקוות. אני כבר לא מוטרדת שהוא באופן פעיל ינסה להתאבד. יש לי אחריות עליו כאלפא שלו עכשיו, לא רק כראש הפיאנה. קיבלנו מידע חדש לגבי אחותו שאולי קצת משנה את התוכניות שלו לגבי עזה. אבל מתקפה תבוא, בצורה כזו או אחרת. אי אפשר להמשיך לתת להם לשחק איתנו."

פרי הרוח מהנהנת. "שמעת מה קרה."

"חדשות עוברות מהר, ולא חזרנו הרבה אחרי זה. מוזר ככל שזה היה, אני שמחה שאף אחד לא נפגע ברצינות. טקסי מוות כל חודש זו לא דרך לשמור על טריטוריה או על קיירן, אם אפשר להמנע מזה."

פרי הרוח מהנהנת. "אני לא חושבת שהם רצו לפגוע בנו. הייתי בפיזי, אבל ממה ששמעתי... זה נשמע כמו מפגן כוח. להראות לנו שהוא יכול להגיע לכאן מתי שירצה."

"שיפגין. אנחנו יכולים להגיע אליו כמעט באותה צורה. ככה זה כשהשכן הכי קרוב אליך הוא האויב. אנחנו לאט לאט מתישים את המשאבים שלו, לא רק הוא את שלנו. לא סיפרו לי פרטים מדויקים."

"הוא שבה לונאר." פרי הרוח אומרת בגועל, נימה של זעם בקולה. "השתמש בה כדי לפתוח גשר ירח לכאן."

דימפנה משתנה לגלאברו בלי לשים לב ומשהו חורק כשהיא נועצת בו ציפורניים. "הוא עשה מה?!"

"...הבנתי שהוא החזיק אותה על רצועה."

הריח של זעם באוויר מתגבר ופרווה צצה סביב האוזניים של דימפנה לפני שהיא משתלטת על עצמה. נדרשות כמה נשימות עמוקות לפני שהיא חוזרת לצורה אנושית מלאה, עוזבת את השולחן ומנערת ידיים. "כאילו לא היו לי מספיק סיבות לרצות את החלאה הזה מת. זו עלתה לכמעט ראש הרשימה."

"אנחנו נחסל אותו. אנחנו חייבים."

"אין ספק." דימפנה נדה בראש בתנועה חדה. "אנחנו נדבר עם פיבי. אולי היא תדע לתת לנו הכוונה, אם החלאה מחזיק לונארית." שוב עולה ממנה זעם. "נחזיר אותה ונהרוג אותו. לא בהכרח בסדר הזה."

היא נושמת עמוק שוב. "טוב. כן. זה הצידה. אתם בסדר? מהמתקפה ובכללי? שמעתי שלאלפא שלך היה קטע לא נעים מול מביטה קדימה."

"אנחנו בסדר, הטריטוריה משתקמת בקצב יפה. וכן, היא זלזלה בו ותקפה אותו - כלומר, שרטה אותו עם טפרים כדי... להעביר נקודה כלשהי?" פרי הרוח אומרת בבלבול מסוים. "הוא קרא עליה תיגר והיא ניצחה. אבל הוא היה יריב ראוי." היא עוצרת לרגע לנסח את עצמה. "אחר כך הוא טען שהתיגר לא היה הוגן, כי היא השתמשה בכוחותיו של סבא רעם והנחיתה עליו רוחות עטלפים - מהלך מלוכלך, אבל הוא לא נגד את תנאי התיגר שהם קבעו. בכל אופן, הוא הציע את כניעתו המכובדת לסבא רעם." היא מגחכת, לא ביותר מדי שעשוע. "אבל אחר כך נכנע לה."

"לטעות לעולם חוזרת היו...דעות לגבי כל העניין." מהטון של דימפנה קשה לדעת אם אלה היו דעות חיוביות או שליליות, או כמה היא מסכימה איתן. "בכל מקרה, זה ביניהם בסופו של יום. אם הם שמים את זה מאחוריהם ולא נותנים למשקעים להפריע לתפקוד שלהם, אין מה לדון בזה הלאה. יש סכנה שזה ייצור מחלוקת בין הלהקות שלך ושלה?"

"אני מקווה שלא. כרגע נראה שהם לא מחבבים את אנדרדוג ושזה הדדי, אבל אני לא חושבת שיש להם בעיה עם לא מסתכל למטה ואיתי, ולנו אין בעיה איתם. נצטרך לעשות כמיטב יכולתנו כדי שהלהקות יעבדו טוב ביחד."

"לא מצב אידיאלי..." דימפנה אומרת בקדרות מסוימת. "אבל מההיכרות המוגבלת שלי איתכם ועם עוקד החטאים, אני מאמינה שתשימו לב אם הפער נעשה גדול מדי ותפעלו לגשר עליו בהקדם. כולכם גארו ראויים ובעלי יכולת, אני בטוחה שתתמודדו עם זה היטב." הטון אומר בצורה די ברורה שהיא לא תיגע בסיטואציה עם מקל ארוך.