26.11, וַיִּפְּלוּ מוֹסְרוֹתָיו מֵעַל יָדָיו

"אה, יופי. גם אנחנו התחייבנו לעזור להם, עוד לפני גלגול או שניים של הלהקה. יהיה טוב לרוץ יחד, זה מקדם חברות כשמצילים אחד את החיים של השני." יש נימה קלה של שעשוע בקול של דימפנה.

פרי הרוח מחייכת. "בהחלט. אשמח לרוץ גם עם הלהקה שלך בהזמנות." לאחר רגע של שתיקה היא אומרת "אבל רציתי לדבר איתך על בני הדם של יללת רחוב."

"אה." כל סימן לשעשוע מתפוגג. "זה. על איזה חלק מהעניין?"

"פשוט רציתי לשאול אם יש התפתחויות בנושא. גם אני חושבת שראוי שמכרסם עצמות יאמץ אותם, אבל אם יהיה צורך בכך, גם אני אקרא תיגר." היא אומרת ומבהירה "לא עליך. רק כדי שלא ישארו שם."

"העברתי הודעה לגבי זה למפתח צינורות בום." ה'בום' בבירור אחרי חצי שניה מחשבה. "בלי פרטים מדויקים כי זה היה בהודעת טקסט שלא רציתי שאחרים יבינו, אני מקווה שהוא בעצמו הבין כי לא הספקתי לדבר איתו מאז. אני חושבת שבתור ראש מכרסמי העצמות בספט, יותר נכון שהוא יטפל בזה. הדרכים של מכרסמי העצמות לא תמיד מובנות לי, אם גם הוא יחשוב שאין בזה פסול אני אקבל את זה. אבל ביננו, יש הרבה דברים מוזרים שקורים אצל אנטידוט, זה כמעט לא מפתיע."

פרי הרוח בבירור חווה קונפליקט פנימי כלשהו. "אני סומכת על שיקול הדעת שלו. אבל... את באמת חושבת שזה עניין שבטי בלבד, אם יש להקה בספט שכולאת את בני הדם שלה ככה?"

"זה קודם כל עניין שבטי." התשובה מגיעה בהחלטיות. "אם השבט לא יטפל, זה יעבור לשיקול דעת הספט. אם ההסבר שיינתן לשבט יהיה מספיק טוב, אולי זה ישכנע את כולנו. אולי ימצאו מקום מתאים יותר עבורם. אני לא יודעת. אני מאמינה למעוררת השינוי שהם לא כלואים אלא משלימים עם הקיום שלהם, אפילו מרוצים ממנו. זו הטרגדיה האמיתית, שהם איבדו את הזאב שלהם. אצל בני דם זאביים זה כמעט יותר גרוע מאצל גארו."

"זה נורא." פרי הרוח אומרת בעצב. "אני לא מבינה איך אנטידוט יכולים פשוט... להשלים עם זה."

"הם גארו עירוניים יותר." זה נאמר כעובדה, בלי שיפוט. "גדלו כולם, אני חושבת, בספט עירוני גדול. שמעת מה מעוררת השינוי אמרה, גם בני הדם של יללת רחוב לא גדלו בטבע כמו שהוא מצטייר לנו בראש כשאומרים טבע אלא במה שהעיר מציעה לבעלי חיים שגרים בה - מנהרות ביוב ומחילות ומזבלות. והטריטוריה שלהם עכשיו לא עיר גדולה, אבל היא עדיין עיר. זה דורש התאמות ושינויים, קשה למצוא שדות לרוץ בהם באמצע עיר." היא מושכת כתף אבל נראית עגומה. "מצד שני, גם הערים צריכות הגנה, אפילו יותר מהאיזורים הפראיים יותר. גארו שבוחרים להגן על עיר מסכנים את עצמם במודע יותר מאחרים וזה ראוי לכבוד ." נראה שהיא עוצרת את עצמה מלהגיד משהו אחר.

"כן. חשוב שיהיו שם גארו." פרי הרוח מסכימה. נראה שגם היא מצנזרת את עצמה.

דימפנה נושפת חצי צחוק. "שתינו זהירות. אולי זה עדיף. מצד שני, יש דברים שעדיף לא לשבת עליהם כי הם נוטים להתפוצץ אחרי זה. הספט הזה מחזיק טריטוריות יותר עירוניות מכל ספט שאני מכירה באירלנד ומהרבה ששמעתי עליהם במקומות אחרים. בני האדם צפופים ותעשייתיים פה, זה חלק ממארג החיים וגם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו כדי לחיות בו בלי להזיק לעצמנו או לסביבה."

"או לבני הדם שלנו." ממלמלת פרי הרוח.

"אם ככה הם גדלו, וככה הוא גדל, והוא לא ידע שזה יכול וצריך להיות שונה..." היא עוצרת לרגע, "אין הם יודעים מה הם עושים. איך אפשר שלא לסלוח ולנסות לתקן אם אפשר?"

פרי הרוח נאנחת. "כן. ברור. אני פשוט... קשה לי להבין את זה."

"לא חייבים להבין הכל. אבל לנסות, לשכנע, ללמד, לגשר. אם נבין מה הוביל אותם לזה נוכל לגבש דעה לגבי האם ואיפה הם טועים, ואז להסביר להם, ואז ללכת על זה מכות. ואז כולנו נהיה חברים טובים יותר." היא מחייכת עם הרבה שיניים.

פרי הרוח משיבה לה חיוך. "כן. היתה לי שיחה מעניינת עם חופש על זה לא מזמן - הספט שבאתי ממנו מאוד שונה. אני לא רגילה לכל כך הרבה... מחלוקות."

"כמה שבטים מיוצגים בספט שממנו באת? כמה אנשים יש לו? כמה מהם נולדו לתוך הספט וכמה מהם הצטרפו אחרי שהשלימו חינוך? הספט הזה מאוד מעורבב. לפענים זה יתרון ולפעמים פחות."

"הר פרא ספט מאוד קטן ומאוד מגובש. הרבה מהחברים בו באמת נולדו לתוכו. כשעזבתי נשארו שם שבעה עשר גארו, ומתוכם רק שלושה הם לא ילדי גאיה. אבל כולם מחויבים לדרכה של היונה, שהספט מאוחד תחתיה. והיא בין השאר רוח של פתרון סכסוכים." היא צוחקת פתאום. "איך חופש ניסחה את זה? לא פלא שחטפתי הלם תרבות."

"אין ספק." דימפנה חצי מחייכת. "האייל הלבן, שממנו באתי, קצת יותר גדול ויש בו נציגים מארבעה או חמישה שבטים, אבל רובם נולדו לתוכו או לפחות התחנכו בו. הוא עדיין ספט מאוד אירי ופיאני במהות שלו, מעולם לא היה לו אלפא ספט שלא היה פיאנה. אפילו הפנרירים במסעות הכיבוש שלהם לא הגיעו לשם. בכל מקרה, ספט כמו ישראל דורש הרבה גמישות מחשבתית וסבלנות. חלקנו עוד עובדים על לפתח כזו."

"אני מנסה. יש כאן גארו טובים, בסך הכל."

"בסך הכל רובם חדורים רצון טוב ומסירות לגאיה, וזה טוב כי יש כאן מספיק צרות מבחוץ ולא צריך עוד צרות בתוך הבית." דימפנה אומרת בעגמומיות מסוימת. "אבל באמת שהרוב בסדר. האחרים יתיישרו או יעזבו או לא ישרדו, ישראל לא מקום קל."

"לא." היא מסכימה, "אבל אני עדיין אוהבת אותה. ואני שמחה שאנחנו חלק מהספט עכשיו."

"אני שמחה שהצטרפתם, אתם נראים להקה סולידית." דימפנה מחייכת. "אנדרדוג כבר הצטרף למגינים, אני מניחה שנראה אתכם בתפקידים נוספים בהמשך."

פרי הרוח משיבה לה חיוך. "רציתי לדבר איתך גם על זה באמת. אשמח להצטרף למשגיחים."

"מצוין! אני בדיוק בתהליך גיוסים. יש לנו הרבה עבודה לעשות, נשמח לכל זוג ידיים עובדות. אני אאסוף את כל מי שירצה להצטרף במוט, ונתחיל."