יום שישי 13.12.19, קאיירן.

"כי את אומרת שזה נותן לך כלים, ושזה חלק מהאמת.
אם יש ביהדות חלק מהאמת שלנו כגארו אין, ויש שם מעבר לשטויות של בני אדם ודוגמה, אני רוצה לדעת על זה ולדאוג לתת לידע החשוב הזה את המקום הראוי לו.
ואם אין, אז כדאי שאלו שעובדים כה קשה על מנת לשמור על האיזון העדין בין אמת לאמונה יפסיקו לבזבז את זמנם בכך."

היא חושבת לרגע ומחייכת. "אני יכולה לספר לך סיפור?"

"כן", הוא עונה ביובש.

"בתלמוד בבלי, במסכת שבת מופיע סיפור. בסיפור מגיע גוי, כלומר אדם שהוא לא יהודי, אל שמאי ומבקש ללמוד את כל התורה בעודו עומד על רגל אחת. בתגובה שמאי דוחף את קורת הבניין, ומסרב ללמדו. לפי ראייתו של שמאי, הבקשה ללמוד את התורה בזמן מועט משולה לבנית מבנה שנתמך רק על קורה אחת. אין לי איך ללמד אותך ברגע את כל היהדות ולתת לך הבנה מלאה שלה, היא הרבה יותר עשירה ורחבה מזה."

"אפשר לספר לך גם סיפור?"

"בשמחה"

"פעם היו בני אדם טיפשים ששמעו חצאי אמיתות ושטויות על המלחמות של פנריס באודין ועוזריו, הם רשמו שטויות והתחילו להאמין בהן.
כעת אני צריך להתמודד עם אידיוט בלונדיני ושרירי במסכי הקולנוע שכל קיומו לועג לאחד הפטישים המקודשים ביותר לשבטנו.

לחפש עומק ואמת בתנך זה לנסות להפריד את השטויות והעיוורון של הספר הזה מהאמת שאנחנו כבר יודעים."

(חרמש דמים מגיש לה אלוורה שתטפל בכוייה הנוראה שהיא חטפה ממנו.)
הוא ממתין לתשובה.

"תראה, יש שם חלקים שהם בולשיט, אני לא אומרת שלא. אבל יש שם גם חלקים יפים וטובים שמכוווינים ומחזקים אותי, ואני יודעת שזאת הדרך שנכונה לי ללכת בה. אני לא הולכת לנסות להסביר לך משהו כשהמוכנות שלך ללמוד לא קיימת, כי זה חסר תועלת ואני לא רואה ערך בלבזבז את הזמן שלי." היא אומרת ברוגע .

"אני מוכן ללמוד כל דבר ששווה ללמוד אותו.
אבל אם כל מה שהוא מכיל זה דברים שהם שטויות ודברים שהם "יפים" לא נשמע שיש בו ערך מוסף."

אור ראשון מושכת בכתפיה, לא ממשיכה את הדיון בנושא. "אז, כמה זמן אתה בארץ?"

"פחות מארבעה ירחים. נשלחתי לפה זמן לא רב אחריי שעברתי את מבחן המעבר שלי."

היא נראית מופתעת. "זה ממש לא מזמן"

"כן. למה זה מפתיע אותך?"

"חשבתי שאתה צעיר יותר זמן. אבל זה בטח כי גדלת בתוך כל זה."

"זה חוסך חלק נכבד מהחינןך, כן.
את עברת את טקס החניכה שלך לאחרונה לא?"

"כן, לפני שבועיים"

"מה הוא היה?"

"לצוד גארו שהסתתר וגילו עליו. הרבה מאלו שתמכו בנאצים ברחו לארגנטינה, גם גארו."

הזעם עולה בו.
"הוא היה פנריר?"

"לא יודעת, אבל היה לו דם לשבט."

הוא מרים גבה, "את לא יודעת?"

"הוא היה נאצי, הייתי עסוקה בלהרוג אותו, לא בלשמוע את הסיפור חיים שלו. היה חסר שבט בזמן הקרב, אולי פעם היה פנריר."

"פעלת עם מידע כלשהו מלבד מיקומו והזדהותו כנאצי?"

הוא ברח מגרמניה קצת לפני סוף המלחמה. לא ברור מתי הוא השתנה. התחבא בארגנטינה שנים ולאחרונה איתרו אותו."